דניאל ליבסקינד בישראל

 

על אי – תנועה הוקם מבנה בעל אופי ואישיות יוצאים מן הכלל. בגין היותו מבנה דינאמי מאוד, שבור ואולי מתנפץ, על אי – התנועה רואים הרבה אי – יציבות, תזזית ואולי אי-נוחות מסוימת. הוא גם מפתיע, מרגש ומעורר מחשבות. במקום מבנה מרדים ומוכר, במקום אי- תנועה רגיל ומשעמם הוקם מבנה זז שכולו גיאומטריה פרגמנטאלית, בלתי צפויה. נפחים מעוררי עניין, שאלות רבות הוא שואל, רכיבים רבים מרכיבים אותו. זהו המבנה הראשון של האדריכל דניאל ליבסקינד בארץ, מבנה זה הוא חלק חדש של  אוניברסיטת בר-אילן.

אדריכל דניאל ליבסקינד אינו חדש בזירה הארכיטקטונית הבינלאומית. לאחר קריירה ארוכה ומוצלחת באקדמיה, נבנה הבניין הראשון שלו, "המוזיאון של ליבסקינד", כך מכונה המוזיאון היהודי בברלין שהוא תכנן. מוזיאון פרובוקטיבי זה עדיין לא ירד מהכותרות. הפרויקט הזה פתח בפניו הרבה דלתות ואחת מהן הובילה אותו לתכנון המחודש של מתחם "התאומים" –"גראונד-זירו" שבמנהטן.
 

אין ספק כי הפרויקטים של ליבסקינד מעוררים מחלוקות. הם מאוד ייחודיים כי הם מתבססים על תיאוריה, קונספט, או "שליחות רוחנית מעבר לתכלית המיידית" כפי שהוא אמר לא פעם אחת. הרעיונות שלו אולי לעיתים חוזרים על עצמם, ולמרות זאת הם מגרים את התיאבון והופכים כל אדם שבע, לאדם רעב לאדריכלות חדשנית, מרגשת, אדריכלות בת זמננו שאינה מיחזור זול של קלאסיקה מהעבר שהייתה מתאימה לזמנה.
 
המרכז הקהילתי הקטן הזה, מרכז וואהל, הוא המבנה הראשון של ליבסקינד בארץ. משרד "החדר"  מתל אביב, היה שותפו ועוזרו לתכנון ופקוח בארץ. המרכז מכיל בתוכו: אודיטוריום, חדרי סמינרים, קפטריה, מבואה ושירותים נלווים אחרים. שטח המבנה הוא כ-4000 מ"ר. הוא מלא בסימבוליקה עשירה, שפתו של אדריכל ליבסקינד. בטקס הנחת אבן הפינה למבנה זה הוא אמר כי המבנה בבר – אילן  מסמל  "את הציר המרכזי שעליו סובבת אוניברסיטת בר –אילן, החילוני והמקודש".  הוא הוסיף וציין כי המבנה הזה מחבר "בין הדינמיות של הידע לתפקידה המאחד של הדת".
 
מרכז זה שונה מהמבנים האחרים של אדריכל ליבסקינד. הפעם המבנה קטן יותר, וממוקם בסביבה שאין בה קונטקסט משמעותי, מסביב קיים רק רקע עלוב. בדרך כלל אדריכל ליבסקינד לא נותן משמעות להרמוניה וויזואלית עם המבנים השכנים, לדיאלוג בין החדש לישן או להתחשבות עם מה שקורה וקיים מסביב. נראה לי כי כאן אפילו מתבקש לא להתייחס למה שקיים מסביב, אין טעם להתייחס למה שבנוי ונמצא בטווח ראייה.
 
בניגוד למבנים קודמים של ליבסקינד או למבנים שתכנן ולא נבנו, כאן נבחר עבור המבנה צבע זהוב, זהב, צבע חם יותר ומנוגד מאוד למורפולוגיה החדה והחותכת של נפחי המבנה. יכול להיות שצבע זה נועד לעדן את הנפחים השבורים המרכיבים את מרכז וואהל.
 
בגין גודלו הקטן, מבנה פיסולי זה יכול להיתפס כולו בעיני המתבונן. מכל מקום הוא נראה אחרת, כל זווית מציגה גוונים אחרים של הפח שמחפה את המבנה, כל זווית מציגה קומפוזיציה אחרת. זה יהלום קטן שיושב לו בצומת הדרכים, סוג של נקודת ציון מעניינת. המיקום, בין כביש ומגרש חניה כמעט מחייב לתכנן תכשיט, משהו שמגרה את העין ומושך לעברו מבטים מלאי חיוך או תדמהה. המיקום מחייב לתכנן משהו שיעורר את המקום מתרדמתו האינסופית.
 

למרות ש"החלונות של ליבסקינד" כבר מוכרים לנו, בכל פעם שאנו מביטים לעברם הם מעוררים השתהות, מחשבה. הם מתחילים ונגמרים במקומות בלתי צפויים. רוחבם צר והגיאומטריה שלהם חותכת בהדגשה את חיפוי הפח של המבנה וכל קו אחר שנקרה בדרכם.
 
הפרטים החיצוניים במבנה זה לא נתפרו עד הסוף. מהגגות ניתן לראות את נקודות הניקוז של מי – הגשם. המבנה צריך להיות נקי, כמו יהלום מבריק. יותר מידי אמצעים שמחברים את הפנלים לקיר הבטון נראים למתבונן העומד במפלס הרחוב. חסר כאן הניקיון  שהיה סימן ההיכר של ליבסקינד במוזיאון שלו בברלין.
 

בכל  שעה משעות היום ובכל חזית, אפשרי לראות גוון אחר המשתקף מהחיפוי המתכתי של הבניין. צבעו המחמם של המבנה נראה למרחקים כנקודה בולטת במקום שומם, נראה כנקודת מרכז כובד וויזואלי שנחוצה מאוד למקום חסר אירועים –  כמו הסביבה שמסביב למרכז הזה. מבנה זה מוסיף אנרגיה, פעילות חיובית ומגדיר מחדש את המושג: "אי – תנועה". זהו אי תנועה שמכוון מסביבו את התנועה של הסמלים והרמזים הטמונים בארכיטקטורה של ליבסקינד.

 

מיקומו הייחודי אפשר לאדריכל לתכנן מבנה שאינו "אורגאני" באופיו. מבנה שנוצר על ידי התנפצות מלאכותית, עבודת אדם ולא עבודת הטבע. כאן לא רואים אפשרות לצמיחה עתידית, כאן המבנה לא יוכל להתרחב. הוא יהיה כלי דקלרטיבי הצועק לכולם – "אני כאן". כאן נוצר מבנה מלאכותי ללא יכולת שכפול עצמי או גדילה עצמית הקיימים בטבע. 

מרכז וואהל הוא מבנה מרגש, מפתיע בנפחיו אך חסר בפרטיו החיצוניים. הוא ימשוך אליו אנשים ויוכיח שוב לכל כי הפיסול הוא למרות הכול, חלק אינטגראלי מתהליך העיצוב האדריכלי. הוא מוכיח שוב כי "קונספט ארכיטקטוני", רעיון ארכיטקטוני חזק, לאחר שגובש כהלכה, מייצר מהות פיזית עוצמתית, ארכיטקטורה משמעותית שאינה רק חלל פונקציונאלי, אלא גם מהות מלאה בחוויות תרבותיות, בחוויות עשירות.

 

צילומים: יוסי מטלון

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גרי אפשטיין  ביום יוני 20, 2005 בשעה 9:00 pm

    תן קרדיט למשרד "החדר" שהיו נציגיו של ליבסקינד בארץ הקודש.

  • אדריכל  ביום יוני 20, 2005 בשעה 9:47 pm

    גרי, ברוכים הבאים.
    תקרא שוב ממהתחלה, מבלי לדלג.

  • אביבה 40  ביום יוני 20, 2005 בשעה 9:53 pm

    לא ברור לי הנושא של החלונות.
    לפי הצילומים אין כמעט פתחים בקירת המסך של המבנה. האם זה בשם הרעיון האדריכלי? האם יש לכך סיבה פונקציונלית? ובכלל, איך אפשר לעבוד בבונקר כזה לאורך זמן?
    תודה מראש על תשובתך.

    ולגרי – למה אתה סתם משמיץ? יוסי נתן קרדיט למשרד "החדר".

  • אדריכל  ביום יוני 21, 2005 בשעה 7:21 am

    הקודמת של יוסי, נראה כי היה אולי טוב יותר לא להזכיר את שם האדריכלים. בכתבה הקודמת ראינו שהפרוייקט לא היה משהו ….מבלי להרחיב יותר מידי.

  • נמרוד ברנע  ביום יוני 21, 2005 בשעה 7:36 pm

    גם המוזיאון היהודי בברלין וגם המבנה הזה ששייך לאוניברסיטת בר-אילן, אני לא רואה שום קשר בין השניים. כמובן שאין לי שום ידע בארכיטקטורה פרט למה שראנד כתבה ב"כמעיין המתגבר" ואתה כותב כאן, אבל המוזיאון בברלין היה פשוט גאוני וגורם להתשאות אנושית. הלכתי במוזיאון בברלין והרגשתי תחושה בלתי רגילה, מצב נפשי מאוד מיוחד – בעוד שהמבנה הזה, גורם לי לחשוב שהאדריכל רצה להראות שהוא חכם ומתקדם ועשה לכולם 'נה באוזן' כפי שאמר אדריכל ההתנחלויות ששמו פרח מזכרוני בראיון ב"הארץ".

    האם יש מפגש או הרצאה עימו?

  • יוסי  ביום יוני 22, 2005 בשעה 9:30 pm

    לנמרוד – השפה הארכיטקטונית, הפרגמנטריות הנפחית וההפתעה באדריכלות הזאת מאוד דומים בשני הפרוייקטים, זה שבבר-אילן וזה שבברלין. יש מספר הבדלים בין שני המבנים. הקצב, קנה המידה ואיכות הגימור שונים. גם כאן יש קונספט, אבל הוא אחר. אני לא חושב שליבסקינד מתעסק בזוטות. הוא ממשיך בדרכו כל עוד יש אנשים וחברות שחפצים ורוצים מאוד שהוא יתכנן משהו עבורם. הוא גם זוכה בתחריות.
    בתי הספר לארכיטקטורה עדיין פתוחים לפניו, כך שאין לו מה לדאוג.
    יש כאלו שלא אוהבים את מה שהוא עושה ויש כאלו שמאוד אוהבים את עיצוביו.
    יש לו אומץ, יש לו דעה ועקרון וזה מה שמנחה אותו ועל כל זה צריך לומר לו – כל הכבוד!

  • גרי אפשטיין  ביום יוני 23, 2005 בשעה 12:14 pm

    נו אז לא קראתי בעיון, אז מה? תהרוג אותי?
    לא מבין את העצבים שלך לפעמים…
    בובי מתהפך בקברו.

  • נמרוד ברנע  ביום יוני 24, 2005 בשעה 3:58 pm

    לרגע לא זלזלתי בכבודו של ליבסקינדף בתור מבין קטן מאוד בארכיטקטורה אני יכול להעיד כמו שציינתי מקודם שהמוזיאון היהודי בברלין מתוכנן בצורה פשוט גאונית, אבל זה לא אומר שכל מה שהוא עושה טוב.
    אולי בגלל חוסר התחכום הארכיטקטי שלי לא הצלחתי להבין את הבניין בבר-אילן, אבל הוא פשוט לא נראה משהו, ואפילו די מבלבל וכמו שציינת אין בו מקום להתרחבות עתידית, דבר שהוא מאוד אלמנטרי בבנייה הישראלית.

    לא ענית לי האם יש פגישה עימו או שלא,
    הייתי מאוד מעוניין לשמוע הרצאה שלו.

  • יוסי  ביום יוני 24, 2005 בשעה 4:12 pm

    נמרוד – לצערי דניאל ליבסקינד לא מרבה לבקר בארץ, וכשזה קורה גם לא יודעים. באופן כללי, אוניברסיטת בר-אילן לא מפרסמת יותר מידי עובדות אודות המרכז הזה, בתחילה חששו מהשמרנים שיתנגדו למבנה הפיסולי הזה ואחר מכן התברר שליבסקינד מספיק ידוע והוא לא מעורר יותר מידי וויכוחים.
    בקשר למבנים עצמם, יש דברים משותפים בין השניים ויש שלא. נכון שהאימפקט שעשה המבנה בברלין לא משתווה לאף בנין אחר שלו, קל וחומר מבנה קטן, לא באירופה, ומוסתר על ידי היזם.
    יש גם לקחת בחשבון שהכניסה למבנה עדיין בלתי אפשרית, אולי זה יסביר את מה שלא מובן.
    ודבר נוסף, למרות האיכויות של המבנה כאן, המוזיאון בברלין הרבה יותר מוצלח .

  • יוסי  ביום יוני 24, 2005 בשעה 7:20 pm

    לליבסקינד יש קונספט ארכיטקטוני, דרך מחשבה, עקרונות וגישה שאינה מתכופפת על ידי יזמים, פוליטיקאים ובעלי ממון.

  • ערן  ביום יולי 13, 2005 בשעה 5:55 pm

    בניגוד לראשוניות, למקוריות ולחדות בסימבוליקה של המוזיאון היהודי, נראה שליבסקינד למעשה התלהב מעצמו ומעולם הצורות הדקונסטרוקטיביסטי שלו טיפה יותר מדי. השימוש בהם בבניין וואהל נראה מאולץ, הגאומטריות תמוהות, כאילו במכוון נעשו באקרובטיקה מיותרת. צבע הבניין הופך אותו לנזם זהב מול סביבתו האפרורית והמתפוררת. הוא בוודאי קטן מדי בשביל לעשות את הרושם או ההוד של המוזיאון בברלין, אולי הוא יכול להיחשב, בקושי רב, אחיו החורג הקטן והמשוכפל.

  • תמי  ביום דצמבר 11, 2005 בשעה 1:26 am

    כאחת שביקרה באתר זה מתחילת בנייתו עוד בהקמת היסודות. ברצוני להדגיש כי עם כל הכבוד לליבסקינד, בלי האנשים היקרים שעומדים מאחורי הקמתו המבנה לא היה נראה כך היום. ולהם מגיעות התשואות על הביצוע המדהים… והם כמובן האחראים על הביצוע בשטח : שרון אברהם וחנן הורביץ מחב' "אורתם סהר" אשר עבדו לילות כימים, טרחו ובילו את מרבית זמנם באתר ובסוף הצליחו להקים מבנה לתפארת.
    אני מאחלת להם הרבה הצלחה בפרוייקט הבא ובכל הפרוייקטים בהם ידם תיגע.

  • דוד קליין  ביום מרץ 25, 2006 בשעה 11:05 am

    כל זה לא יכל להתבצע בלי עבודתם הבלתי נלאית של אנשי ביצוע ברמה הגבוהה ביותר.
    חזקו ואמצו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: