ארכיון יומי: יוני 20, 2005

דניאל ליבסקינד בישראל

 

על אי – תנועה הוקם מבנה בעל אופי ואישיות יוצאים מן הכלל. בגין היותו מבנה דינאמי מאוד, שבור ואולי מתנפץ, על אי – התנועה רואים הרבה אי – יציבות, תזזית ואולי אי-נוחות מסוימת. הוא גם מפתיע, מרגש ומעורר מחשבות. במקום מבנה מרדים ומוכר, במקום אי- תנועה רגיל ומשעמם הוקם מבנה זז שכולו גיאומטריה פרגמנטאלית, בלתי צפויה. נפחים מעוררי עניין, שאלות רבות הוא שואל, רכיבים רבים מרכיבים אותו. זהו המבנה הראשון של האדריכל דניאל ליבסקינד בארץ, מבנה זה הוא חלק חדש של  אוניברסיטת בר-אילן.

אדריכל דניאל ליבסקינד אינו חדש בזירה הארכיטקטונית הבינלאומית. לאחר קריירה ארוכה ומוצלחת באקדמיה, נבנה הבניין הראשון שלו, "המוזיאון של ליבסקינד", כך מכונה המוזיאון היהודי בברלין שהוא תכנן. מוזיאון פרובוקטיבי זה עדיין לא ירד מהכותרות. הפרויקט הזה פתח בפניו הרבה דלתות ואחת מהן הובילה אותו לתכנון המחודש של מתחם "התאומים" –"גראונד-זירו" שבמנהטן.
 

אין ספק כי הפרויקטים של ליבסקינד מעוררים מחלוקות. הם מאוד ייחודיים כי הם מתבססים על תיאוריה, קונספט, או "שליחות רוחנית מעבר לתכלית המיידית" כפי שהוא אמר לא פעם אחת. הרעיונות שלו אולי לעיתים חוזרים על עצמם, ולמרות זאת הם מגרים את התיאבון והופכים כל אדם שבע, לאדם רעב לאדריכלות חדשנית, מרגשת, אדריכלות בת זמננו שאינה מיחזור זול של קלאסיקה מהעבר שהייתה מתאימה לזמנה.
 
המרכז הקהילתי הקטן הזה, מרכז וואהל, הוא המבנה הראשון של ליבסקינד בארץ. משרד "החדר"  מתל אביב, היה שותפו ועוזרו לתכנון ופקוח בארץ. המרכז מכיל בתוכו: אודיטוריום, חדרי סמינרים, קפטריה, מבואה ושירותים נלווים אחרים. שטח המבנה הוא כ-4000 מ"ר. הוא מלא בסימבוליקה עשירה, שפתו של אדריכל ליבסקינד. בטקס הנחת אבן הפינה למבנה זה הוא אמר כי המבנה בבר – אילן  מסמל  "את הציר המרכזי שעליו סובבת אוניברסיטת בר –אילן, החילוני והמקודש".  הוא הוסיף וציין כי המבנה הזה מחבר "בין הדינמיות של הידע לתפקידה המאחד של הדת".
 
מרכז זה שונה מהמבנים האחרים של אדריכל ליבסקינד. הפעם המבנה קטן יותר, וממוקם בסביבה שאין בה קונטקסט משמעותי, מסביב קיים רק רקע עלוב. בדרך כלל אדריכל ליבסקינד לא נותן משמעות להרמוניה וויזואלית עם המבנים השכנים, לדיאלוג בין החדש לישן או להתחשבות עם מה שקורה וקיים מסביב. נראה לי כי כאן אפילו מתבקש לא להתייחס למה שקיים מסביב, אין טעם להתייחס למה שבנוי ונמצא בטווח ראייה.
 
בניגוד למבנים קודמים של ליבסקינד או למבנים שתכנן ולא נבנו, כאן נבחר עבור המבנה צבע זהוב, זהב, צבע חם יותר ומנוגד מאוד למורפולוגיה החדה והחותכת של נפחי המבנה. יכול להיות שצבע זה נועד לעדן את הנפחים השבורים המרכיבים את מרכז וואהל.
 
בגין גודלו הקטן, מבנה פיסולי זה יכול להיתפס כולו בעיני המתבונן. מכל מקום הוא נראה אחרת, כל זווית מציגה גוונים אחרים של הפח שמחפה את המבנה, כל זווית מציגה קומפוזיציה אחרת. זה יהלום קטן שיושב לו בצומת הדרכים, סוג של נקודת ציון מעניינת. המיקום, בין כביש ומגרש חניה כמעט מחייב לתכנן תכשיט, משהו שמגרה את העין ומושך לעברו מבטים מלאי חיוך או תדמהה. המיקום מחייב לתכנן משהו שיעורר את המקום מתרדמתו האינסופית.
 

למרות ש"החלונות של ליבסקינד" כבר מוכרים לנו, בכל פעם שאנו מביטים לעברם הם מעוררים השתהות, מחשבה. הם מתחילים ונגמרים במקומות בלתי צפויים. רוחבם צר והגיאומטריה שלהם חותכת בהדגשה את חיפוי הפח של המבנה וכל קו אחר שנקרה בדרכם.
 
הפרטים החיצוניים במבנה זה לא נתפרו עד הסוף. מהגגות ניתן לראות את נקודות הניקוז של מי – הגשם. המבנה צריך להיות נקי, כמו יהלום מבריק. יותר מידי אמצעים שמחברים את הפנלים לקיר הבטון נראים למתבונן העומד במפלס הרחוב. חסר כאן הניקיון  שהיה סימן ההיכר של ליבסקינד במוזיאון שלו בברלין.
 

בכל  שעה משעות היום ובכל חזית, אפשרי לראות גוון אחר המשתקף מהחיפוי המתכתי של הבניין. צבעו המחמם של המבנה נראה למרחקים כנקודה בולטת במקום שומם, נראה כנקודת מרכז כובד וויזואלי שנחוצה מאוד למקום חסר אירועים –  כמו הסביבה שמסביב למרכז הזה. מבנה זה מוסיף אנרגיה, פעילות חיובית ומגדיר מחדש את המושג: "אי – תנועה". זהו אי תנועה שמכוון מסביבו את התנועה של הסמלים והרמזים הטמונים בארכיטקטורה של ליבסקינד.

 

מיקומו הייחודי אפשר לאדריכל לתכנן מבנה שאינו "אורגאני" באופיו. מבנה שנוצר על ידי התנפצות מלאכותית, עבודת אדם ולא עבודת הטבע. כאן לא רואים אפשרות לצמיחה עתידית, כאן המבנה לא יוכל להתרחב. הוא יהיה כלי דקלרטיבי הצועק לכולם – "אני כאן". כאן נוצר מבנה מלאכותי ללא יכולת שכפול עצמי או גדילה עצמית הקיימים בטבע. 

מרכז וואהל הוא מבנה מרגש, מפתיע בנפחיו אך חסר בפרטיו החיצוניים. הוא ימשוך אליו אנשים ויוכיח שוב לכל כי הפיסול הוא למרות הכול, חלק אינטגראלי מתהליך העיצוב האדריכלי. הוא מוכיח שוב כי "קונספט ארכיטקטוני", רעיון ארכיטקטוני חזק, לאחר שגובש כהלכה, מייצר מהות פיזית עוצמתית, ארכיטקטורה משמעותית שאינה רק חלל פונקציונאלי, אלא גם מהות מלאה בחוויות תרבותיות, בחוויות עשירות.

 

צילומים: יוסי מטלון