ארכיון חודשי: יולי 2005

מהנדס העיר ת"א , קייזר, פורש – ויישאר עם היכל התרבות

בעניין שיפוץ "היכל התרבות" בתל אביב ובעניין פרישתו של מהנדס העיר קייזר, פורסם היום בכתבה של אסתר זנדברג ב"הארץ" כי:

"קייזר הוא הדמות המרכזית שמאחורי תוכנית השינויים והוא דוחף למימושה במלוא הקיטור. וכך, בעודו מכהן כיום בתפקיד ציבורי כמהנדס העיר, קייזר מפעיל את כוחו וסמכותו כדי לקדם ולאשר פרויקט עתיר השקעות, שהוא עצמו יעסוק בו בשוק הפרטי. זוהי התנהלות ציבורית בלתי מתקבלת על הדעת. "

 

קישור לכתבה ב"הארץ".

רוצה לדעת אם ליד הבית שלך יש אנטנות סלולריות?

להלן קישור שקיבלתי היום, קישור לאתר המציין מקומות וכתובות של בתים שעליהם יש אנטנה סלולרית.

 

 

לחצו כאן לאתר!!

 

גבול בלב תל אביב

 

עידן החומות והגדרות חוזר העירה, מגיע לפתחנו. עיריית תל אביב-יפו החליטה לחנך את תושביה. נגמר החופש, פסקה לה ה"חרות". הם מניחים כי תושבי לב העיר מנותקים מהמציאות מכיוון שאין בקרבתם גבול, גדר או חומה. קברניטי העיר חושבים כי אין ביכולתם של תושבי תל אביב לחוות את החוויה הישראלית העכשווית, לכן הם יספקו להם מיידית את האמצעים הדרושים להמחשת הרעיון.

זה לא בגלל הדשא, זה לא בגין העצים. פשוט מאוד, עידן החומות והגדרות חוזר העירה. שיחזור העבר והפיכתו לאמת עכשווית קורם עור וגידים לנגד עינינו. כמו "חומה ומגדל", כמו האדריכלות המלחמתית, המתכתית והקפואה המוכרת לנו. רחוק מכאן, בפריפריה של המדינה הולך ונשלם התהליך הזה, אבל כאן, בתל אביב, הגבול עוטף שדרות, עוטף שבילים, ספסלים וגם צמחים. החומות והגדרות, מתחילות לצוץ בחוצות העיר השלווה. בשדרות רוטשילד הגבילו אותנו, שמו לנו גבול וגדר, החזירו אותנו למסלול, לשביל הלאומי. כל סטייה תחשב כהפרה חמורה של החוק.
 

מה היה חסר עד עכשיו? מה לא היה טוב? הדשא לא התפתח כי יש צל ואין שמש וגם לפעמים מים אין. אבל עכשיו בכדי לשנות כיוון צריך להגיע להצטלבות דרכים, אולי ל"צומת". בכדי לחצות את שדרות רוטשילד צריך לעבור קורס מתקדם בפריצת גבולות ומחסומים. נצטרך לעבור הכנה פיזית ונפשית שתעזור לנו להתמודד כנגד מסלול מכשולים מתוחכם הכולל גדרות מעוצבות והפרשות, מוקשים טבעיים, שהונחו על ידי מיטב כלבי העיר המעוצבים. גדרות קלאסיות בולטות, גדרות מעוגלות ועמוסות באינפורמציה ורמזים היסטוריים נוספו לאלמנטים המינימליסטים החכמים והמוצלחים מאוד שהוצבו בקצה השדרה וכמעט נסתרים הם מהעין.
 

צילומים: יוסי מטלון

אולי נשכב על הגדר, על החומה, לא, לא נשכח את הגבול, חס וחלילה. למרות  שאצלנו כל גבול הוא המלצה בלבד, למרות שהגבול נתון לשיקול דעת, למרות שהמטרה היא לחצות את הגבול, לרמוס אותו, למרות כל זאת עיריית תל אביב הקימה עבור תושביה ואלו המבקרים בה, אתגר פיזי ופסיכולוגי נוסף, מוכר מאוד. נעבור גם אותו.

אלימות

צילום: יוסי מטלון

עיר לבנה

 

 
 

 

"מקצף גל ועננה בניתי עיר לי לבנה, כמותם קוצפה, כמותם שוטפה, כמותם יפה…"  (מילים: נעמי שמר)

בפארק אידית וולפסון שבתל אביב, ליד דרך השלום, הקים בשנת 1988 הפסל דני קרוון, מרחב רענן, עיר לבנה. עיר המורכבת ממיטב הצורות הגיאומטריות הראשוניות, נפחים מושלמים וגם עץ חיים שמשתחל לו באחד מהנפחים הלבנים, החלקים.
 
דני קרוון, חתן פרס ישראל, הקים הרבה מרחבים ייחודיים בכל רחבי העולם. כאן הכל לבן ובוהק. שקע, חריץ במדרגות מוביל למרכז המרחב. החריץ מושך אותך למרכזו של משטח לבן ניטראלי. מסביב למשטח מוקמים נפחים טהורים, גופים חסרי פגמים או צלקות. הם מוצבים ללא קשר או סדר, הבחירה לאיזה גוף לקפוץ נמצאת אצל המבקר. כל מבקר בוחר לגשת לגוף שמושך אותו.
 
המדרגות העולות שבאחד הגופים, הקו האלכסוני המתרומם שהן יוצרות הוא הגוף המושך ביותר. העלייה למרחב גבוה יותר, עליון יותר, אולי טוב יותר, מושך את המבקר כמגנט כוחני. בגוף אחר, בתוך כיפה חצויה צומח לו עץ, עץ לא מושלם, לא סימטרי ולא מוצר מכונה. הוא גוף של חיים משתנים ליד גופים שקטים, גופים שאינם משתנים.
 
העלייה במדרגות הראשונות מובילה למשטח מפולס לבן. העלייה במדרגות המשניות, המדרגות המושלמות, מובילה לשום מקום, אולי למקום תצפית הגבוה ביותר, לתצפית מרהיבה, בעיקר בשעות הלילה החשוכות, לתצפית מהלך החיים שמשאירה את המתבונן נוכח בחוויה מרתקת של גופים טהורים, גופים מכניים מדוייקים ובאותה עת צופה במגבלותיו הטבעיות, ביכולותיו המעשיות.

 
 
 

צילומים: יוסי מטלון

עצים

 

 
 

צילומים: יוסי מטלון

 
 

ומהי דעתכם ?

בטח מוכר לכם, יושב ליד נתיבי איילון צפון, ברמת גן. מגדל דירות, בכל קומה דירה. בנייתו הסתיימה לפני כשנתיים בערך והאדריכל הוא אילן פיבקו. ומה דעתכם בנושא? מה המבנה מיצג? מה הוא משדר או רוצה לשדר?

 

צילום: יוסי מטלון

 

 

בלונים בהמתנה

 

 

 

צילומים: יוסי מטלון

מי מפחד מעמודים אלכסוניים?

 
 
 
 

 

 

 

צילומים: יוסי מטלון