ארכיון חודשי: מאי 2005

סיכון וסכנה – בהיכל התרבות וגן יעקב

סיכון

יש לקחת סיכון ולעדכן את הקיים מהעבר, למציאות של היום. יש לקחת סיכון ולשפץ את הישן. אז מה אם רוצים לשפר, לשכלל ולשנות את היכל התרבות בתל אביב? האם רצוי להשאיר אותו כמו שהוא, בחומר משמר? להפוך אותו למוזיאון? האם לא חשוב להתאים אותו לצרכים המשתנים של התזמורת הפילהרמונית, לצרכים של הקהל? האם נשקפת לו סכנה?  
 
אופיו הייחודי יכול להישמר גם אחרי עדכון ארכיטקטוני. מבנה זה הוזנח שנים רבות וקיבל כל השנים טיפול סימפטומטי בלבד. תכונותיו הגנטיות יכולות להיחשף גם אחרי טיפול כירורגי. העבר הקרוב לא זקוק לשימור אבסולוטי, אין צורך להיתפס באופן מוחלט על יד צבתות ההיסטוריה. מי רואה את הגג? מי שבחוץ? – אף אחד! רק אלו שבפנים לא רואים היטב את אשר נעשה על הבמה ולא שומעים טוב את המנגנים. אפשר לשמר את מה שרואים, רצוי להתאים את הגג לצרכים עכשווים, לצרכים אקטואליים וגם לאופי של התכנון הראשוני, ובכך לשמר את האווירה של המקום שבנייתו הסתיימה בשנת 1957. לפני קבלת היתרים ואישורים יש לפרוש את התכנון בפני כולם. יש להציג בפני נציגי תושבי העיר את התכנון הנבחר ואת החלופות שהוצגו לפני קברניטי העיר על ידי האדריכלים המתכננים. יש להתחשב בדעת העם ואז להחליט. שקיפות תכנונית תיצור שיתוף פורה בין התושבים והאוחזים בהגה. יש לבחור תכנון, בעזרת אדריכלים מוכשרים, שיהיה אקטואלי לפחות לחמישים השנים הבאות.
 
צריך לצאת מנקודה הנחה שיש לשמור על איכויותיו של המבנה ושיש גם צורך מציאותי להתאים אותו לזמננו. לאחר שכולם הבינו שיש להבליט את הטוב שבו, לשמר את הקלאסיקה הזאת, רק אז אפשר להוסיף לו עוד טוב ואיכותי. זה יהיה רק אם הטיפול יהיה רגיש ומתחשב. אני חושב שאפשר לעדכן את המבנה הזה ועדיין לשמור על ערכיו ותכונותיו. הטיפול צריך להיות עדין, איכותי מאוד, והרמוני, יש לפתח סכימה שתעבוד בדיאלוג עם הקיים ועל ידי כך היא גם תחזק אותו.
 
סכנה

סכנה נשקפת למה שנמצא ממול להיכל. תוך כדי העבודות במבנה היכל התרבות, יכול להיות שמגרש החניה יקבל "שיפוץ" גם הוא. הם מתכננים משהו, כמו בכיכר רבין, חניון תת-קרקעי. האם מגרש החניה שנמצא על מפלס הקרקע יהפוך לחניון תת-קרקעי רב-מפלסי שימשוך אליו כל יום אלפי כלי רכב שיחפשו אחרי מקום חניה בטוח? האם הצטלבות הדרכים הזאת, נקודת הציון האורבאנית הזאת תיהפך למשפך שאליו ינוקזו אלפי כלי רכב שיגיעו מחוץ לעיר כל יום? האם מרכז העיר תל אביב יפוקק, יסתם על ידי מכוניות, עשן, צפירות, תאונות ושאר זיהומים סביבתיים? נראה כי במקום למנוע כניסת אלפי כלי רכב ללב העיר, תהליך שנעשה בהרבה ערים ברחבי העולם, כאן מנסים למשוך פנימה כלי רכב על ידי סיפוק התיאבון הבלתי נשלט של בעלי רכב מערים אחרות, למקומות חניה בלב העיר הצפופה.
 
סכנה נשקפת לגן יעקב. התכנון האורגאני בגן הזה ראוי לתשומת לב מרבית. השילוב המוצלח של טבע קיים ביחד עם מבנה קשיח אך רגיש, חייב להישמר. אולי זו ההזדמנות לשפר ולשפץ את הגן המוזנח. שנים שלא טיפלו בו, שנים שהוא לא קיבל תשומת לב כלשהיא, שנים שהוא הוזנח.

 

 

צילומים: יוסי מטלון

מה יש שם? – על גג "הבימה"

 

מעל גג "הבימה", על גג התיאטרון הלאומי שלנו שנמצא בלב תל אביב, צמח כתר, אולי מוטאציה אורבאנית. אני בטוח שזה לא אלמנט ארכיטקטוני אורנאמנטלי, אני בטוח שאף אדריכל לא דחף את הרעיון הזה להנהלת "הבימה", אני סבור  שהגוף המודבק הזה, שהאלמנט הפוסט-מודרני הזה לא נוצר בבתי הספר לאדריכלות, חצאי הצילינדרים הללו לא נלמדו בקורס מבוא למורפולוגיה. זוהי כותרת זולה למבנה קופסתי ישנוני וכבד, כותרת למבנה שבלוני, כותרת למבנה לבן, כתר בצבע לבן, צבע הסוואה. למה הכתר לא צבוע בצבע כסף? או בצבע זהב? משהו מסתורי הודבק מסביב.

 

זה לא כובע טמבל ולא קסקט, זה לא אסתטי ולא נועד לשווק את המקום. זה אולי עשוי מפלסטיק, מחומר שנוצר על ידי המכונה, והתיאטרון הוא מקום שמנסה לשווק את האדם, את הטבעי שבו, את האמיתי וגם את את הרגעים שבהם שהוא מסלף את האמת. מה יש בנפחים הללו המוצמדים למבנה בקצב עקבי, בסדר מופתי, ברווחים שווים? מה מסתתר מאחורי הכיסוי הפלסטי – המלאכותי הזה? מה יש שם?

 

צילומים: יוסי מטלון

ברכבת

 

צילומים: יוסי מטלון

מעון לסטודנטים ברחובות

בפינת הרחובות הנשיא הראשון והרצל בעיר רחובות עומד לו בניין נמוך שמתנשא לגובה של 4 קומות בלבד, מעון לסטודנטים ע"ש צ'רלס קלור. לא ידוע לי שם האדריכל או השנה המדויקת שבה הוקם המבנה. זהו בית לסטודנטים שלומדים במכון וויצמן. 
 
בחזית המבנה הנמוך הפונה לרחוב הנשיא הראשון אפשר לראות בברור את החלוקה לקומות וכיצד כל קומה מחולקת לחדרים, זוהי למעשה השתקפות חיצונית למה שקורה פנימה. החשיפה הקונסטרוקטיבית מאפשרת להולך הרגל "לקרוא" את המקום ולתרגם את הפנימיות שלו. החדרים, או יחידות הדיור הצנועות מאפשרות לסטודנטים הצמאים לידע, לגור במקום הקרוב למוסד שבו הם לומדים.
 
חזית המבנה מחולקת בצורה חזרתית על ידי הבטון ה"ברוטאליסטי" החשוף. כמו בטבע, האלמנטים פה חוזרים ומשכפלים את עצמם. חלוקה זו מושגת ומודגשת על ידי האלמנטים הקונסטרוקטיביים הבולטים מנפח המבנה ולמעשה יוצרים גם את המרפסות החינניות. הקונסטרוקציה המחוספסת יוצרת למעשה את אופי המבנה ומונעת ממנו להיות קופסת בטון אנונימית.
 
בין בליטות הבטון המצולקות אפשר לראות כי חומר הגמר החיצוני של המרפסות הוא עץ, העץ נותן למבנה את הרגשת החום, הרגשה שהבית הזה הוא באמת בית, מעון לסטודנטים. העיצוב חייב היה לספק ולהדגיש את ההרגשה הזאת, התכנון חייב היה לחמם את האווירה והרגשה זו הייתה צריכה להיקלט, להיות מופנמת ומורגשת על ידי הסטודנטים למען איכות חייהם, זהו ביתם כעת. גם הצמחייה במפלס הקרקע מעלה את "הטמפרטורה" הקרירה של המבנה.
 
השילוב של שני חומרים קוטביים באופיים מדגיש את האיכות של כל חומר בנפרד וביחד. קומת הקרקע מקבלת טיפול שונה, קורות ועמודי הבטון החשוף הקרים, לא מודגשים כמו בקומה השנייה והשלישית. בקומה הרביעית חסר חיפוי העץ החיצוני שמוסיף את כל האנושיות החמה שיש במבנה הזה.

 

 
 
 
 
 
 

צילום: יוסי מטלון

לממושה.
 

ספרים רבותי, ספרים!

 

התערוכה "יופי של ספר" שמוצגת במוזיאון ישראל לכבוד שנתו ה-40, גורמת לך לרצות לקרוא ספרים, לאסוף ספרים, להיות מוקף בספרים. ספרים בגדלים וצבעים שונים, ספרים כתובים בשפות שונות, ספרים עשויים מחומרים שונים. יש שם ספרים המכילים נושאים שונים והמודפסים בשיטות הדפסה שונות. כל אלו ועוד הם הנושאים המוצגים בהרחבה בתערוכה זו.
 
תערוכה זו מזמינה את כולם, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, להביט ביופי של הספר. כאן כולם מוזמנים להתבונן בכריכה של הספר, במעטפה של הספר, בחלקו הוויזואלי החיצוני והפנימי. את תוכנו אפשר לקרוא במקום אחר, קצת יותר אינטימי, מקום דומה למקום שבו הספר נכתב.
 
חלק מהספרים הם יצירות אומנות לכל דבר. הם נוצרו על ידי פסלים, ציירים, צלמים, אמני הסביבה ואמני מדיה. חלקם ספרים נדירים, חלקם מעוצבים בצורות שונות, בגדלים שונים. חלקם דו-מימדיים ויש כאלו שהם תלת-מימדיים.
 
הספרים משחררים את הדמיון, מאפשרים לרחף, לצלול, לחשוב כאילו הכל קיים או לצפות לפנטאזיה. חלקם רכים וחלקם קשים, לחלקם יש ריח ולאחרים אין, חלקם אובייקטיבים וחלקם סובייקטיבים, אלו הם הספרים. הם מלאים בעושר תרבותי, צבועים במיטב צבעי החוכמה. הכתובים  מועברים מדור לדור, הם מספרים לדורות הצעירים אמונות והבנות עתיקות. הם מעבירים משקל תרבותי, הם מעצבים תפיסת חיים. יש כאלו שמספרים את סיפור חיינו הבוגרים וכאלו שנוגעים בשנות חיינו הראשונות. חלקם מספרים סיפורים אמיתיים וחלקם רוקמים סיפורים בדיוניים. ספרים רבים מתארים מקומות שלא ביקרנו בהם, מקומות שבלתי אפשרי לבקר, מקומות שלא קיימים. בספרים אחרים מתוארים מקומות שכף רגלו של כל אחד מאיתנו דרכה שם. על דפי הנייר מודפסות תיאוריות והשקפות שעשויות לשנות את חיינו. רבים מאיתנו שינו את חייהם בעקבות ספר זה או אחר. הם הופכים לחלק מאיתנו, מקבלים יחס ומקום של כבוד בליבנו ומוחנו.

 

 

צילומים: יוסי מטלון

 

איזו אימפריה? איזו שושלת?

 

עוד לא יבשה הדיו, עוד לא החליפו את הרשת  והם כבר מתגרים איש ברעהו, מקניטים אחד את השני. איזו אימפריה? איזו שושלת? איזה מנגנון? חלומות! מכבי תל אביב בכדור-סל, לא בכדור-רגל, זכתה פעמיים ברציפות באליפות אירופה. באמת כל הכבוד, אבל מכאן להגזמות בהערכות לגבי יכולתה של מכבי להיות כמו ריאל מדריד של פעם, אולי חיקוי לספליט או להשוות אותם לקבוצה ב-NBA, באמת יש גבול לדמיון.
 
תראו, פיני גרשון כבר נוגח במעסיקו, מרגיז אותו וטוען שלא הוא, המעסיק שלו,  עשה אותו. הרי כולנו כבר מכירים את הקדוש ברוך הוא וגם את האימא של פיני והרב ממוסקבה. פיני גרשון טוען שרק בזכותו שארס עדיין פה. בלעדיו, הוא היה שורד פה רק חודשיים. הוא גם אומר ששאראס הוא חצי מאמן, אז באמת לא צריך את פיני יותר. 
 

מקור: אתר היורוליג

הפרשנים מרעיפים תשבחות. מכונה מיובאת משומנת אחד אומר, מקצוענות זרה לדוגמא השני צועק והשלישי מדקלם שאין יותר עתיד לכדור-סל באירופה ורק מכבי תל אביב עם פיני יצילו את אירופה כולה. יצילו אותה מאסון, מנזק בלתי הפיך. רק המועדון הזה והקבוצה הזאת שבנויה לתפארת יצילו את אירופה הקורסת.
 
אבל כמו לכל דבר טוב, אני מניח שיהיה סוף גם לזה. אולי מישהו יציע משהו לפנאן, אולי מזרחי יתלה את הנעליים. מי יחליף אותם? פיני גרשון, אין אחר מלבדו. ברחוב הוא המלך ובפנים הוא עוד שכיר רועש במנגנון של מכבי. לכן, הוא אולי יעבור לאירופה ואולי הפעם גרשון יפסיד. הוא לא סובל את השחקנים בארץ הקודש ולכן הקדוש ברוך הוא לא יהיה כאן בכדי לנחם אותו. הוא, הקב"ה, מנסה אותו, מעמיד את פיני גרשון למבחן. שאראס לא יהיה כך בשנה הבאה, שאראס לא יטעה כמו בלות'נטאל, הוא ינסה מאוד, בכל כוחו להצליח בארה"ב. ופיני יחפש, כפי שאמר, קבוצה שתשלם לו הרבה, אבל הרבה מאוד,  בכדי שיוכל להחזיר כסף להנהלת מכבי שבנתה אותו. אולי הוא בכלל ישאר עם אמא שלו. ידוע לכל כי ישראל קטנה עליו, אין כאן את מי לספור. ההוא לא קולע, השני מכדרר יותר מידי והשלישי לא קופץ בכלל. באסטון כבר ציין בפומבי כי הוא לא מתכונן למכור המבורגרים במק-דונלד ואם לא יהיה מספיק כסף בכדור-סל הוא יהיה דוגמן, יעסוק בדוגמנות. את כולם כולנו אוהבים, גם את אנטוני פארקר. פארקר יחזור הביתה, הבית הוא היכן שהלב נמצא, הבית הוא בארה"ב.
 
למרות זאת, למרות האימפריה התל-אביבית, למרות שההוא לא מסוגל לקפוץ, והאחר לא יכול לקלוע, למרות כל זאת, בעוד עשר שנים יחזרו המאמנים והשחקנים הישראלים שעובדים ומשחקים באירופה ויספרו לנו איך הם רוממו את הכדור-סל האירופאי, איך בזכותם הוא עדיין חיי, בועט ונושם. המאמנים הישראלים יפארו את עצמם ויספרו לנו אודות הצלחותיהם ובעיקר יזכירו לכולנו את כמויות הכסף שעשו שם. הם ביחד עם השחקנים יכתבו לנו ספרי זכרונות המתארים את המסורת, השושלת, והדרך המקצוענית שהשאירו אחריהם, עבור המקצוענים המקומיים.

ובעוד עשר שנים גם השחקנים הזרים של מכבי תל אביב יבואו לארץ, אולי יזמינו אותם לביקור מולדת בכדי שיספרו לכולנו אודות השנתיים הנפלאות שהיו כאן. הם יספרו לנו שוב ושוב את הבדיחות של פיני, הם יתארו לנו איך דיון תומאס הפך לציון תומאס, איך גור שלף וגרין התייבשו על הספסל ואיך הילד חשב שהוא שאראס הבא. הם יתארו לנו את מסיבות השמחה וישבעו בכל היקר להם, שהם היו יותר טובים מהקבוצה של טל ברודי, מוטי ארואסטי, אולסי פרי ומיקי ברקוביץ, הם יספרו לנו איך חלמו להיות שושלת, לבנות מסורת, להשאיר חותם.

עולה ויורדת

צילום: יוסי מטלון

"יער של מצבות"

 

 

צילום:AP

בימים אלו העולם מציין 60 שנה לכניעת גרמניה וסיום מלחמת העולם השנייה. טקסים נערכים במספר מקומות בעולם.  בברלין תיחנך האנדרטה לזכר קורבנות השואה.  אחרי חמש עשרה שנים של דיונים, עיכובים, וויכוחים וטעונים בעד ונגד, אחרי מאבקים הנוגעים למיקום האנדרטה, עלות בנייתה, גודלה וחומרי הבניה, במקום מרכזי בליבה של העיר ברלין נבנה יער של מצבות, בית קברות סטרילי, אנדרטה נוספת.  
 

 

 

 

לכתבה בנושא האנדרטה:

http://www.notes.co.il/yossi/9140.asp

לכתבה בYNET:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3082422,00.html

In Motion

 

 

 

 

 

 

Photography: Yossi Matalon      צילום: יוסי מטלון

ה – 05.05.05

 

 

הוא גם יום חמישי.