ביקורת אדריכלית – לאן? (חלק ג')

 

במקום אחד, הביקורת האדריכלית נעשית עבור אנשי מקצוע בלבד, היא ערוכה בצורה מדעית מקצועית. במקום אחר הביקורת האדריכלית נכתבת עבור אלו שאדריכלות היא תחביב מעניין ומגרה עבורם. הביקורת לאלו שארכיטקטורה היא תחביב מרתק עבורם, נעשית בעיקר בכתיבה, במגאזינים ועיתונים לא מקצועיים. באותם כלים תקשורתיים אנו רואים גם ביקורות על סרטים, תיאטרון, ספרים, הצגות ועוד.  ביקורות מקצועיות יותר נעשות בספרים ומגאזינים שמופצים לעיתים רחוקות יותר. הקוראים "הקלים" של הביקורות הארכיטקטונית רעבים למידע זה כי הם מאוד מודעים לאיכות הסביבה שבה הם ורבים אחרים חיים, וגם לפעמים בגין העובדה שאין להם יכולת או זמן ללכת למוזיאון, או שההצגה הטובה בעיר לא הגיעה לעיר שלהם. זה תחליף, לא הכי טוב שיש, אבל תחליף לחוויות של המקומות או האירועים שלא הספיקו לראות, לחוות. ביקורות ארכיטקטוניות כאלו משמשות גם תחליף לדעות שיושבי המקום לא שמעו ואולי יש להם דבר מה להוסיף לנושא, מנסיונם שלהם במקום.
 
השפעת הביקורת האדריכלית הקונסטרוקטיבית היא על האנשים (אדריכלים, מתכננים, קבלנים וכל אלו הלוקחים חלק בבנייה) שיוצרים את המרחב הפתוח והסגור, ועל אלו שצורכים את האדריכלות באופן יום-יומי, היא עצומה, ראדיקאלית וחזקה עד מאוד.  עוצמת ההשפעה לא ממש דומה בשני הצדדים, כלומר המתכנן והמעצב לא חש או מרגיש את אותן רגשות כפי שהאדם שחי במקום ומרגיש כי הביקורת אמיתית וכמובן היא נמצאת לפניו כל יום ויום.  היכולת לשדר רגשות וחוויות אמיתיות קשורות בקשר ישיר לרגשותיו, חוויותיו, תיאוריו וכושרו המילולי של המבקר.
 
המבקרת האמריקאית, Ada Louise Huxtable, הייתה מבקרת האדריכלות הראשונה במשרה מלאה של העתון -The Times. היא מונתה לתפקיד זה בשנת 1963. לפניה היה Lewis Mumford, שנחשב מבקר אדריכלות הגדול ביותר שהיה במאה הקודמת. הוא כתב באופן חלקי למגאזין -The New Yorker, משנות השלושים של המאה הקודמת עד שנות החמישים, זמן רב לפני הופעתה של  Ada Louise Huxtable.  לפי זה נראה כי למגאזין ה-The New Yorker, יש את המסורת הארוכה יותר של השקעה בביקורות אדריכליות המלווות בחוות דעת ארכיטקטונית מגובשת. מביקות זו זכו להנות כל הקוראים האמריקאים בכלל, והניו יורקים בפרט.
 
למרות זאת, גם כיום, בארה"ב יש הרבה עיתונים שלא מכירים בחשיבותה של הביקורת האדריכלית הבונה. בשבילם הביקורת  הזאת לא כל כך מקצועית ולכן היא נמצאת תחת השם Real Estate, Home or Style. גישה קלילה זו הופכת ביקורת על גוף ממשי רציני תלת-מימדי, מרחבי, לביקורת אופנתית חסרת חשיבות וקצרת טווח.
 
הביקורת בעיתונות ובמגאזינים נועדה לתקשר בין המקצוע המורכב הזה לבין הציבור, ההמון. הביקורת נועדה להראות כיצד דברים עובדים, איך נוצר העצוב, התכונות של המקום, הטוב והרע בו, האמוציות שהוא יוצר ואיך כל שאר המרכיבים האסתטיים, התרבותיים, הסוציולוגיים, בונים את התהליך הזה שבסופו הוקם מבנה.  המטרה היא לחנך לדעת, ליצר קהל מבין יותר, אולי "מחונך" יותר, קבוצה שרוצה ויכולה לנתח ולשפוט עבור עצמם, מבנים באופן וויזואלי ומילולי, קבוצה שמאוד מודעת לסביבה שלה ולבסוף גם דורשת ובצדק תכנון ועיצוב טוב יותר, כי הם עכשיו יודעים שיכול להיות הרבה יותר טוב. מצד שני, המבקר האדריכלי לא צריך לצעוד בכיכרות הערים כאחד שמציל את האומה, אחד או אחת שמונעים אסון סביבתי חסר תקנה. אסור לתת הרגשה שהמבקר מחנך את כולם מרמה נחותה, מרמה אפס והוא זה שישחרר את תושבי כדור הארץ מעולם הבורות. למרות זאת תפקידו רחב, גדול ומשפיע לטווחים רחוקים. אין ספק כי חלקו הגדול של מבקר האדריכלות הוא חינוך הציבור בעזרת עיתונים ושפה ברורה ומובנת לכל.
 
היכולת להביט ולקרוא וויזואלית את המרחב, יכולה להשפיע רבות על הסביבה והרבים שחיים בתוכה. ישנם שאינם יכולים לקרוא את המקום, או לא מודעים לעובדה שאין להם את היכולת הזאת. היכולת לעמוד ולהתבונן בעיר ובמבניה, יכולה לעצב, לתרום ולהשפיע על עיצוב העיר המתחדשת והעיר החדשה. היכולת להבין בין רע לטוב, בין נכון ללא נכון, בין מתאים ללא מתאים, תאפשר לשפר את הסמטה, את הרחוב או את העיר שבסופו של דבר, תטיב עם תושביה. היכולת לעלות על הכתב את החוויות הוויזואליות, תוסיף הרבה לאיכות האדריכלית של מקום עבודותינו ומגורינו. זאת אחת הסיבות מדוע המקצוע הזה קיים ומדוע אין הוא צריך לדבר רק לעצמו, יש מקום לאחרים לדבר עליו.
 
המבקר עומד על "גשר" של דעות שעוברות מצד לצד, זורמות לשני הכיוונים. הוא מגשר בין אנשי המקצוע, לבין תושבי הרחוב, העיר, המדינה. הוא חייב לברר מה עובר בגשר הזה. תפקיד המבקר הוא לעשות סינון למה שעובר בגשר בין אנשי המקצוע, האדריכלים, לבין ציבור התושבים, האזרחים. הוא השוטר שמחליט מה עובר מצד לצד. הוא למעשה "הפילטר" של הרעיונות והדעות. יכולת ההבנה והשיפוט שלו או שלה מאפשר זרימה של גישות ודעות מצד לצד.

שיפוטו של המבקר האדריכלי, צריך להיות  מלא בהתלהבות, או התלהבות מלאה בשיפוט אמיתי. ההתלהבות הזאת נוצרת מאהבה לדבר, מגישה אוהדת ומחבקת. ההתלהבות נוצרת גם מההבנה שהאהבה הזאת חשובה גם לאחרים.  ללא זה קשה להיות Architectural Critic, קשה להעביר מסר לאחרים ללא  אהבה אמיתית לנושא.
 
זה נשמע מאוד רגשי ונוגע. אבל ברור לי כי עם זה בלבד לא נוכל להעביר ביקורת בונה שתעביר את היום, החודש או השנה.  רק עם רגשות מלאות באהבה לסביבה לא נוכל לתאר את האדריכלות המגוחכת שנוצרת סביבנו. למעשה הרוב הוא בניה חסרת אדריכלות, וגם את זה צריך לדעת לראות ולכתוב. ולא משנה מה תהיה ההתלהבות.  בכדי ליצור קריירה במקצוע הזה צריך קצת יותר מתקשורת יצירתית וקולעת לשפתו של הקורא.  הביקורת צריכה וחייבת גם להגיב לביקורת שנשמעת על ידי אחרים לגבי מבנה זה או אחר. הביקורת אינה ביקורת אם היא לא עונה באותה התלהבות ואהבה למשהו אחר שמעביר ביקורת שלילית על אותו בניין. המבקר חייב להתייחס גם לביקורת חיובית כלפי בניין אלמוני וגם לביקורת שלילית המופנית לאותו בניין, על ידי תושבים שאינם טבולים בעולם האדריכלות.

 

ביקורת אדריכלית – לאן? (חלק א')

ביקורת אדריכלית – לאן? (חלק ב')