ארכיון יומי: אפריל 9, 2006

וויבראציות באוויר

 

טובים השניים. שניהם מתנשאים לגובה רב, מבנים גבוהים. לשניהם יש תנועה גיאומטרית, וויברציות ארכיטקטוניות, שניהם גורמים לך לחשוב, לתהות, לנסות ואולי להבין. לתכנן אותם כפי שהם נראים, לתת להם להבנות, היה דרוש כשרון, אומץ, חזון ואמונה.

המבנה הנמוך האופקי הקיים לפני חיבורו למגדל האנכי החדש.

מגדל "דיסקונט" שזה עתה מסתיימת בנייתו, נמצא בחלקו הדרומי של מרכז העיר תל אביב, ברחוב הרצל, בלב העיר, במרחב שבו המגרשים לא גדולים ובמקום שיש הרבה היסטוריה. כאן, במרכז העיר יש מגבלות של קונטקסט קיים, יש מאבק על ההגמוניה בין הישן לחדש,  במקום זה צמח לו אייקון, מגדל שיאכלס בעיקר את הנהלת בנק דיסקונט. הוא עשוי מזכוכית "קלה" ולוחות אלומניום בצבע לבן שנותנים הרגשה של משהו כבד, "בטוני" כזה. קירות המסך מביעים קלות ואווריריות. הנפחים נכנסים אחד בשני, מתלכדים יפה ונותנים לעמודים, בחלקו התחתון של המגדל,  מעברים טבעיים נכונים. יש לו פעימה אחת, נשיפה, נשימה אחת ארוכה, הוא מכניס לתוכו הרבה אוויר, צריך הרבה חמצן באזור הדחוס הזה, או הרבה אוכל. "הבטן" שלו הבולטת, שמתנפחת לרוחב המבנה משני צידיו, מחופה באלומיניום בצבע לבן שמכניס כאן הרגשה של חומר אחר, חומר שיוצר את קצה הנפח. חלוקת הזכוכית והשתלבות פסי האלומניום מחזית לחזית מעוצבים בתאום ובעדינות המתבקשת. הבטן הדו- כיוונית לא מוגזמת בהתחשבות בצפיפות הוויזואלית בקונטקסט הקיים, היא מוסיפה למגדל איכות פיסולית אלגנטית שמבדילה אותו ממבנים של קווים כבדים, אנכיים ואופקיים בלבד, קופסאות מיתולוגיות של מבנים שבנו בניו יורק בשנות השמונים. המגדל הזה, האלמנט האנכי, חובר בעדינות ובחוכמה עם מבנה קיים, מבנה אופקי שקיבל חיפוי חדש, חומרים חדשים הדומים באופיים לחומרי המגדל ומשתלבים ביחד בצורה טבעית.

בצמרת של מגדל זה אין "כובע" או "צעיף" עליון, זה נותן לצופים בו את ההרגשה של אין-סופיות, או את הרגשה ששתי הקשתות יפגשו בנקודה מסויימת במרחב העליון הפתוח. המגדל שמוקף ברחובות צרים ימשוך אליו הרבה כלי רב והולכי רגל, האם התשתיות במקום יוכלו לקבל את העומסים הצפויים? האם פקקי התנועה במקום זה יהיו קשים יותר? כולי תקווה כי בעיריית תל אביב, נתנו את הדעת לסוגיה זו. בכניסה למגדל יש לובי גבוה, שקוף, מרשים וייחודי, לובי שנותן למבקרים הרגשה של עושר בדרכם הבטוחה לבנק. גובה הלובי והתייחסותו למבנים השכנים יוצר, לפחות בנפחו ובגודלו, הרמוניה של קנה מידה עם המבנים השכנים. מיקום העמודים החיצוניים במפלס הקרקע והתייחסותם למבנה והסביבה, מדגישים את המחויבות של המגדל החדש לסביבתו ההיסטורית. השינוי בנפחים שפוגשים את הרחוב, נותנים "רספקט" לקיים ההיסטורי.
 

את המגדל השני הנמצא בפתח תקווה, ליד פארק אזורים, תכננו כמו גם את "מגדל  דיסקונט", האדריכלים במשרד "מור", עוד לפני איחודו עם משרד יסקי- סיוון. הוא נמצא במקום פתוח, בתולי, ללא מגבלות של קונטקסט קיים נכפה. המסות במבנה זה מתאחדות יפה אחת בשנייה, יוצאות ונכנסות, זה כולל גם את ה"קסקטים" שלו. המרפסות המעניינות ביחד עם חלוקת האבן והזכוכית, פלוס מיקום העמודים, יוצרים חזיתות עשירות. יש לו פעימות, קפיצות עצבניות אך חזרתיות, צפויות, או גליות רכה הנעה לה בגאווה, סוג של דקלרציה, "אני גמיש". המגדל מתאמן, מתעמל, עושה תרגילים  פרונטאליים, מצפה למחיאות כפיים מצד הצופים בו שנמצאים  על הכביש התזזיתי. הכובעים התחתונים והעליונים, עוצרים את המבנה בגובה שלו ואומרים לצופה בהם, "עד כאן", לא יותר, המגדל לא יכול לצמוח יותר. בניגוד למבנה הקודם, במגדל זה, מגדל  "אדגר" יש הרבה יותר אבן ופחות זכוכית, מה שעושה אותו יותר כבד וחסר תנועה. אבל בכדי ליצור איזון "וויבראציוני", החזית שפונה לכביש, קיבלה גלים, וויברציות קלות ומעניינות שמוסיפות למבנה איכות טכנולוגית, וקלות מיוחדת. תנועת המכוניות, הזרימה הפונקציונאלית הגלית שנוצר בכביש ממול, משתלבים יפה עם הגלים החזרתיים של חזית זו העשויה מאלומיניום בצבע מטאלי כסוף. למגדל זה יש אגף נמוך יותר, כנף שמתאחדת עם המגדל באלגנטיות מחבקת. הכניסה למגדל זה מכוונת את הבאים אליה, היא אומנם צנועה אך ברורה למבקר.

צילומים: יוסי מטלון

האחד קצת כבד, מורכב ממסות משתלבות וגובהו מוגדר. השני קל יותר, אלגנטי וללא גובה מסומן, אבל שניהם, כל אחד לחוד, יוצרים מגדלים אנרגטיים מסקרנים. אלו מגדלים לא שבורים, מגדלים בתנועה מסוימת. הם מוכיחים שוב, שמגדלים לא חייבים להיות מורכבים רק ממסות כבדות אנכיות. מגדל יכול להיות בתנועה, יכול שהוא יהיה רב- מעטפתי, יכול שהוא יהיה מקור אנרגיה לאזור שלם. מגדל למרות גובהו, יכול להיות נקי, קל, זריז, תזזיתי ומסקרן.