בקבוק יין

 

היא לא יכלה יותר לשאת את כובד היין שהוא נתן לה לפני שנים רבות לרגל יום הנישואין. הוא הגיש לה את המתנה ביום מיוחד, המיוחד רק לשניהם, עוד כאשר היה נדמה לו כי הוא אוהב אותה.
 
הבקבוק הצבעוני עמד בודד שנים רבות ללא תנועה, יציב מבחוץ כמו מוצקות הזכוכית, ומבפנים – דליל כמו היין. הוא הונח למעלה בארון גבוה, כמה שיותר רחוק, ללא טיפוח או מגע. הם לא חשבו להשתמש בו, לא רצו, אולי פחדו. הם משכו את החוט הדק שקשר אותם ביחד, לאורך זמן בלתי נמדד, זמן ארוך מידי. לא רצו, סירבו לטעום אותו, כי פחדו שהטעם יהיה תפל בפיהם, כמו הכול, כמו אהבתם שדעכה, וכך נאלם הוא בליבם שלהם. פיהם נאטמו, לא היו יכולים לטעום את האמת של היין הזה. כך לאורך השנים, עמד לו הבקבוק בתוך קופסת אהבתם השבירה.
 
לאחר שאהובה נעלם מחייה והפך לזר, איבד הבקבוק את מעט המשמעות או ההצדקה לקיומו והפך לעצם חסר תוחלת, למיותר, לצובר אבק. לא הייתה לה הזדמנות נאותה לחסלו, לבטלו, לרסקו, להיפטר ממנו. חשבה לזורקו או להתענג עליו עם אהובה החדש. בחרה באפשרות השנייה לאור נרות בסעודת ערב חג.
 
שני אהוביה לא ידעו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: