מתחם יסקי בקרית גת

קרית גת, ספטמבר 2006. צילום:  יוסי מטלון

את "מתחם יסקי"  שבקרית-גת, קשה לא לזהות. כששאלתי איך מגיעים לשם, ענו לי "תראה בנינים נופלים". את הטורים, את השיכונים העלובים הללו, את הנפחים שלא נראים כבנינים הראויים למגורים, קשה שלא לראות, הם שונים מאוד מכל דבר אחר. את הדחיסה האנושית הזאת קשה לתאר, אולי גם היה קשה לתכנן. "אתה מצלם את הבניינים הכי יפים בקרית גת" אמרה לי בציניות מרירה וכואבת אישה מבוגרת שעברה לידי בעת שצילמתי את המבנים שנראים כמו מבני תעשייה רקובים מהמאה הקודמת, מבנים שנראים כמו בתי חרושת מהתקופה של רוסיה הסובייטית.  

 
 

                                 קרית גת, ספטמבר 2006. צילומים:  יוסי מטלון

"מתחם  יסקי", מרחב מרכזי שתוכנן על ידי חתן פרס ישראל, האדריכל אברהם יסקי, ובו מספר מבני רכבת קרים המיועדים כביכול למגורים נאותים. אלו מבנים חזרתיים, משוכפלים, חסרי כל דמיון, יש כאן תכנון שמניח כי לכל הדיירים שחיים בפרויקט זה,  לכולם, יש DNA דומה, משפחה דומה, רקע דומה, תחביבים דומים או שאיפות אישיות דומות. אלו שיכוני רכבת אין-סופיים שעדיין עומדים בלי רצון רב, מחכים להיהרס, מצפים לסיום חייהם. יש שחושבים שצריך לפוצץ אותם! יש אחרים מחכים לקאסמים משופרים שיגיעו לשם וימחקו את הבושה. אולי צריך לחפש יזם שיקח את זה על עצמו ויפתח את המקום, שלא ימתין לרשויות. התמונות בכתבה ממש מחמיאות ל"רכבות" חסרות החיים הנמצאות במרכז העיר קרית גת. המבנים לא מתיחסים לכבישים שמסביב או לכיכר, הם עומדים כאילו היו קארוונים שהובאו על ידי מנוף והונחו אחד ליד השני ללא סיבה רצינית. אין כאן חשיבה רצינית שתחליט איזו חזית תפנה לכביש ואיזה צד יפנה פנימה, לשטח עם צמחיה, למה שאמור היה להיות שטח ירוק בין המבנים.

קרית גת, ספטמבר 2006. צילום:יוסי מטלון

הטורים הללו נבנו בתחילת שנות השישים. לרכבות הללו מראה מוזר, מצד אחד החזית עטופה, כמעט חנוקה, על ידי פלטות של מתכת תעשייתית חלודה. מצד שני, חלונות קטנים וסביבם מעט דקורציה מודבקת ברישול אופייני. אין כאן חזית מזמינה, למעשה קשה לדעת היכן הכניסה הראשית והכניסות המשניות. זה נראה אולי כמו "בתים" לתרנגולות, ציפורים או ליונים, סליחה, גם לחיות מגיע משהו טוב יותר. יש כאן הרבה גרמי מדרגות ואין זהות כלשהי לדייר, הכול נראה זהה, מתועש, מונוטוני, ללא אנושיות מינימאלית. הבטון החשוף ביחד עם המתכת החלודה לא יכולים לספק אפילו מעט מהחום האנושי שאדם זקוק. גרמי מדרגות הבטון נתמכים על ידי קורות עץ, דירות ריקות נאטמו בבלוקי בטון, צינורות רקובים יורדים מכל תקרה. יונים מצאו מקום לעצמם והפרשותיהם בכל חלון פתוח או פח חלוד מקופל.  

קרית גת, ספטמבר 2006. צילום:  יוסי מטלון

המתחם הזה "ביקר" כבר ב"כנסת ישראל", היה גם בטלוויזיה, בתכנית "עובדה", איפה הוא לא היה?! ראש העיר, מהנדס העיר, משרד השיכון ו"עמידר " מתכננים משהו, אולי. אבל הזמן עובר והקשישים ששם עדיין חיים בחיים שאינם חיים. הם מחכים לפינוי המיוחל, למעבר למקום אנושי יותר, בטוח יותר. הם רוצים לעבור למקום מזמין יותר. הם מחכים למקום שיש לו זהות חיובית, מקום עם אופי, מקום שהם יהיו גאים לחיות בו. אחד הקשישים שהיה שם נפנף אלי בידו  ואמר לי  שלום, כאילו מצפה שאני הציל אותו מהאונייה הטובעת. אירוני שטורי המבנים הללו נקראים גם "אוניות יסקי" או "בתי האונייה" הטובעים.

קרית גת, ספטמבר 2006. צילום:  יוסי מטלון

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור.

כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גיא  ביום ספטמבר 13, 2006 בשעה 1:52 pm

    לכאן

  • יודן רופא  ביום ספטמבר 13, 2006 בשעה 3:27 pm

    מסתורי הכביסה מפח לא היו בתכנון המקורי. זו תוספת מאוחרת מתקופת שיקום שכונות בשנות ה – 80.
    גם הקירבה לכביש איננה מקורית, פעם הבניין הנראה בתמונה היה יותר רחוק והיתה חצר קדמית (מוזנחת( גדולה יותר.
    אגב אתה עושה לעצמך חיים קצת קלים. שיכונים מהסוג הזה נבנו בכל הארץ לא בכל מקום הם נראים כך. יש כאן שילוב של תכנון שאיננו מתאים לאוכלוסיה, עם הזנחה של הנכס על ידי בעליו (חברה ציבורית), והעדר מדיניות שמתמודדת עם זה ברמה הממשלתית

  • יוסי  ביום ספטמבר 13, 2006 בשעה 5:06 pm

    יודן -תודה עבור התגובה.
    אין לי ספק כי המבנים הללו לא התאימו לאוכלוסיה שהתישבה במקום הזה.
    אתה בטח יודע מה יסקי אמר, הוא אמר שזה תוכנן לאנשים ממוצע מסויים (איני רוצה לצטט את דבריו)ללא ילדים, ובמקום זה אוכלס המקום על ידי אנשים מרקע אחר ולהם הרבה ילדים.
    כמו כן המקום הוזנח, אין ספק , רואים את זה.
    ובנוסף, אתה כותב כי במשך השנים עוד החמירו הרשויות אם המקום, אנסו אותו, קרבו אותו לכביש. בושה וחרפה

  • יעל ישראל  ביום ספטמבר 13, 2006 בשעה 5:24 pm

    אבל השאלה היא אם כיום הפסיקו את הבניות המרושלות הללו, ונראה לי שלא, שאף פעם לא לומדים כאן מהעבר, ורק משחזרים אותו שוב ושוב, עם בנייה קלוקלת ומראה עלוב. או מצד שני, עם כל מיני פילים לבנים. אותי זה מעבר למעציב, זה מעלה בי כעס עצום, שבסופו של דבר לא האדריכלים שולטים לדעתי בבנייה, אלא הפרנסים שנותנים את הכסף. בסופו של דבר אני מניחה שכך אדריכל נאלץ להיכנע לאילוצי התקציב שמערימים על ראשו, ולכן השאלה היא אפשר אפשר להאשים את אברהם יסקי, או שצריך להאשים את מי שקבע לו תקציב ועלויות נמוכות. זאת אומרת, מי שחושב במשרד השיכון ובעיריות, שלעניים מספיק לגור בבנייני קרטון.

  • אביבה40  ביום ספטמבר 14, 2006 בשעה 8:57 am

    הבעיה העיקרית היא שהדיירים לא שילמו על הדירות ואחזקתן כל השנים (והמעטים שכן שילמו, שילמו הרבה פחות ממה שצריך). מצד שני המדינה הפכה פחות ופחות להיות ספקית של אותן שכבות (כלומר התנערה מחובותיה כמדינת רווחה).
    כך שהדיירים (שרגילים לקבל בלי לתת) ובעל הבית (המדינה שהפסיקה לתמוך בחלשים) לא דאגו לשיפוצים, להרחבות ואפילו לא לתחזוקה שוטפת במשך שנים רבות. בקיצור, כולם ביחד בישלו את הדיסה. ואולי מוטב לומר כולנו ביחד, כחברה.בעלת אופי ורצונות מסויימים…

  • boulevard  ביום אוקטובר 1, 2006 בשעה 8:24 pm

    השיכונים התאימו לתקופה מסויימת במדינתינו, תקופת צניעות, תנופת בניה וסימון מעמדות. אין טעם לדון היום האם המבנים רלוונטים לימינו כי התשובה הוודאית היא שלא, האופי הישראלי סולד משיכונים ובצדק, אנחנו לא בנויים מאותו ה DNA כדבריך.
    הבעיה לא רק בקרית גת , בכל עיר בישראל ישנו אזור שיכונים שמשתדלים להסתיר או לחילופין במקומות מסויימים צובעים קלות את המבנים ובכך סותמים את פיותהם של הדיירים.
    יזמות נדלי"נית הינה הפתרון אך היא לא תותנע ללא התערבות רצינית של המדינה, כך שנמשיך לראות שיכונים מטים ליפול עוד הרבה שנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: