פרסומת אלימה

המרכז לעיצוב הבית ("One Design Center "), שנפתח בראשון לציון בחר להיות אלים. הפרזנטור שלו, האדריכל אילן פיבקו, הפך באמצעות קונספט שיווקי מוזר, למשחית מוצרים הקיימים בבית ובמשרד, זה ששורף, חותך ומרסק כל מה שלא נבחר על ידי אדריכל או מעצב, כל מוצר שאינו לטעמו האנין של המעצב או האדריכל. מה נאמר לזה שאין לו שולחן, מה נספר לזאת שאין לה ספה, מה נאמר לילדינו? כיצד נסביר את ההרס הזה?

הכוחניות וההרס המוצגים בפרסומות הטלוויזיוניות הללו, מנוגדת לגישה שאומרת שאפשר לעצב מבלי להשחית, שאפשר לקחת את הקיים ובעזרת יצירתיות ויכולת תמרון עיצובית להשתמש בקיים ואפילו לשבחו, שאפשר להפיק משהו טוב ומשמעותי מהחומר הקיים.

פיבקו שורף ספה, צילום:מיכאל שטיין

לעצב טוב מחומר חדש בלבד או ממוצר עכשווי בלבד, משמעות הדבר לייצר קיצורי דרך, להימנע מאתגר. רכישת מוצר חדש יקר או זול, הוא תמיד הפתרון הקל. להשחית את הנוכח ובמקומו לרכוש משהו חדש ועכשווי, הוא פתרון קל למעצב, הוא גם פתרון שיש בו עלויות משמעתיות ליזם, לבעל המקום. בכלל, לבזבז את כספו של בעל הנכס, זה תמיד יותר קל מאשר למצות את הפוטנציאל של מה שנוכח, של מה שקיים וניתן לשימוש חוזר.

השיטה שמעודדת השמדת מוצרים שאינם נרכשו על ידי מעצב או שאינם לטעמו של האדריכל המתכנן, גורמת נזק כלכלי וסביבתי, ממריצה שימוש חד פעמי, "לבש וזרוק". במקום לנצל את מה שקיים, לחסוך בזמנים טובים ובעיקר באלו הקשים, משדרים לנו פרסומות המעודדות בזבוז וסחיטה של משאבי הטבע.

פיבקו חותך שולחן, צילום: מיכאל שטיין

הקונספציה השיווקית הזאת שבוייה בגישה שדוגלת ברכישה עקבית של מוצרים עכשוויים "מעוצבים" וזריקת ה"ישן" , שהוא, לטעמו הבלעדי של המעצב, מוצר לא טוב . הקונספציה השיווקית הזאת מעודדת  ביטול כל מוצר חדש שלא נרכש בהסכמת המעצב.  גישה זו משדרת שיטה שפותרת מחלוקות באמצעים כוחניים, אלימים. גישה זו משנה סביבות בכוחניות וממריצה שימוש יתר באוצרות הטבע. כל אלו ביחד מייצרים חברה שערכיה חולניים וגישתה העכשווית, שאינה מכבדת את האותנטית של הישן או את סגולותיו של המוצר הלא "מעוצב", בודאי שאינה דואגת לעתיד טוב ובריא יותר.