ארכיון חודשי: פברואר 2012

בתי מלון אורבאניים – לאן?

מספר רב של מבנים בלב העיר תל אביב עומדים לקבל "מתיחת פנים" אדריכלית וייעוד אחר, מבני מגורים לשימור יוסבו לבתי מלון חדשים. השילוב הקונטקסטואלי שמכיל: מגורים, מסחר קל ואירוח הוא שילוב מנצח, פורה ומפרה. למרות זאת, יש לבדוק את המינון של מספר מבני הארחה שיוספו ללב העיר, הכרחי לבדוק שהמרקם הקיים יוכל להמשיך להתקיים ללא מפגעים סביבתיים שונים ואולי, עדיף למקם בתי מלון אורבאניים צנועים  דווקא במקומות אחרים בתל אביב, במעגלים הרחוקים מלב העיר, במקומות חלשים מבחינה כלכלית ולא במרכז העיר המבוסס.

שדרות רוטשילד 96, (עוד מעט יהיה מלון "בוטיק"), צילום: יוסי מטלון

שינויי ייעוד מתבצעים למבנים רבים המחויבים לשימור בלב המבוסס של תל אביב. בסביבות יציבות מבחינה כלכלית  כבר קיימים מעט מלונות "בוטיק", אליהם ייתוספו בתי מלון נוספים. מול התיאטרון המחודש, "הבימה", יוסבו בתי מגורים קיימים לבית מלון עירוני המשלב בתוכו גם מרכז תרבות, בשדרות רוטשילד 96, מבנה קיים יוסב לבית מלון אינטימי, ברחוב נחמני 25 במבנה מגורים גדול, יוקם מלון אותנטי גדול ומתחתיו חניון רחב מימדים.

בערים רבות ומוצלחות ברחבי העולם, ניתן לראות עירוב שימושים מרתק בסביבות ושכונות שונות. רואים את התופעה הזאת הן במרכז ההיסטורי של אותן ערים והן במעגלים החיצוניים של העיר. שימושים שונים ביחד עם נגישות מירבית, יוצרים פעילות אינטנסיבית וויטאלית בכל שעות היום, פעילות שגורמת למפגש של אוכלוסיות שונות ולא משאירה למרחב הציבורי שעות ריקות מתוכן, שעות שבהן לא מתקיימת פעילות כזו או  אחרת. מינון הפעילויות הללו וניתובן לשעות נוחות לכלל האוכלוסייה, כבר מוסיפות תוכן איכותי למרכז העיר תל אביב ועכשיו רצוי להרחיב את האירועים האדריכליים/חברתיים הללו למרחבים רחוקים מהמרכז השוקק.

מבנה לשימור, (עוד מעט יהיה בית מלון), נחמני 25, צילום: יוסי מטלון

מבני מגורים בכיכר הבימה, ממול ל"הבימה", יהיו בעתיד בית מלון אחד גדול, צילום: יוסי מטלון

בעיר ניו יורק, משתמשים בבתי מלון ככלי להחייאת אזורים מוזנחים. אזורים שלמים עוברים תהליכי ג'נטריפיקציה (Gentrification) לאחר שמובילי העיר השכילו להבין שיש להשקיע דווקא באותם אזורים, אזורים חלשים כלכלית. בגין השקעות כלכליות רבות  ופיתוח מואץ,  תושבים מהמעמד הבינוני עברו לגור שם, הגיעו אזרחים שחזרו לטפח את הסביבה המתחדשת. במנהטן, בצד המערבי התחתון, בדרום העיר, בצ'לסי, אזור שהיה שנים רבות נטוש ומוזנח,  יצקו בסיס כלכלי יציב, הקימו מבנים חדשים עכשוויים, מבני ציבור, שווקים חדשים בעלי זהות אותנטית  ( Chelsea Market ) ובתי מלון שמושכים קהל חדש ותיירים שביחד, גרמו להחייאת המקום. דוגמה מוחשית לכך ניתן לראות בבניית  ה- High Line  ביחד עם בית מלון"בוטיק"  The Standard, שיצרו אטרקציות ותשתית מעולה לפריחה שכונתית חיובית.

בית מלון "בוטיק" בניו יורק צ'לסי The Standard ממוקם מעל ל High Line, צילום: יוסי מטלון

שוק בתוך מבנה בניו יורק צ'לסי, Chelsea Market, צילום: יוסי מטלון

בתל אביב, רואים ניסיון ליצירת תהליך כזה ב"דרום העיר", בפלורנטין, שם זה נעשה ללא בתי מלון ואולי עכשיו אדריכלי העיר יבינו שחובה להקים שם בית מלון מקומי שיעוצב ברוח המקום, בית מלון איכותי וצנוע שיאיץ את תהליך ההתחדשות. בשכונת פלורנטין גיבשו מדיניות של טיפוח שימושים שונים ובנייה מחודשת משקמת, אך "המלון" עדיין לא  הוקם. בתל אביב, השקעה בסביבות  לא חזקות כמו:  כרם התימנים, שכונת שפירא או שכונת התקווה והקמת בתי מלון מוצלחים דווקא במקומות אלו הזקוקים לחידוש כלכלי, ימגנטו לעברם קהילות חדשות ותיירים שיפריחו את המסחר והמגורים בסביבה, ובכך יהפכו את הסביבות הללו לאטרקטיביות יותר.

בכל עיר, בכדי ששתילת בתי מלון צנועים בלב הסביבות החלשות ותהליך הג'נטריפיקציה יהיה מוצלח, יש לבצע סקרים בשיתוף עם האוכלוסייה ובדיקות מקדימות שיבחנו את הפעילות והאופי של בתי המלון הללו. בית מלון בעל אופי מתגרה, בעיות לוגיסטיות, תחבורה בעייתית ותחזוקה לקויה, יכולים לשבש את האיזון העדין והשביר הקיים בכל הסביבות החלשות. חובה לדאוג לאוכלוסייה המתגוררת במקום,  יש להבטיח שהחברה החלשה מבחינה כלכליות לא תפגע או תדחף אל מחוץ למקום מגוריה. לכן, תחילה יש לתכנן ולבצע בדיקות כירורגיות מקדימות, בדיקות שיאבחנו את הדרך היעילה ביותר לחידוש הסביבה ובמהלכן ימצאו את המקום המתאים ביותר להקמת בית מלון אותנטי שיעשה את השינוי המצופה.

הדה-קונסטרוקציה נעלמה בשחקים

הזרם הדה-קונסטרוקטיבי צעד את צעדיו הראשונים במבנים קטנים, כעבור מספר שנים, כשהפופולאריות שלו גברה, האדריכלים הסוגדים לזרם הזה התחילו לתכנן מבנים גבוהים יותר וכיום רואים במקומות רבים גורדי שחקים המעוצבים רק עם נגיעות של הזרם הזה ובגרסה דיגיטאלית מעודנת .

במבנים קטנים ובינוניים, לדה-קונסטרוקציה יש את היכולת למוטט את הקונסטרוקציה ובכך ליצור נפחים פרגמנטאריים שביחד יצרו את המבנה המנופץ. במבנים גדולים או בגורדי שחקים, חוקי הסטטיקה לא אפשרו לאדריכלים לבצע מניפולציות ראדיקליות באלמנטים קונסטרוקטיביים ובשיטת העברת עומסים בין אלמנטים נושאי עומס.

Gehry House · Santa Monica, California מקור צילום: אתר GREAT BUILDINGS

בגין מגבלות החומר וההמשכיות הקונסטרוקטיבית הבלתי מתפשרת, חזרו אדריכלי הדה-קונסטרוקציה בתכנון גורדי שחקים, למבנה נפחי  שיטתי, ברור ומגובש, ללא שברים נפחיים ופריצות קונסטרוקטיביות. גם עלויות כספיות גדולות וקשיי ביצוע רבים הדפו אחורה את המגמה הדה-קונסטרוקטיבית בתכנון מגדלים. גורדי השחקים אילצו את המתכננים ליצור שברים מעודנים ושקטים יותר, לעצב את הגלים המעטפתיים או את הנפחיות המשתנה של המגדלים באמצעים אחרים. האדריכלים חזרו לנפחים קונבנציונאליים קובייתיים מקובלים ובכך פתרו את בעיית היציבות של המבנה. מסיבה זו, חומרים אחרים שיצרו אשליה נפחית הודבקו על מעטפות המבנים, תחפושות הולבשו על המגדלים, תקרות ושטחים אופקיים נמשכו החוצה וקישוטים מתכתיים אחרים נוספו למגדלים. כל זאת בכדי ליצור אילוזיה של מגדל שבור או תנועה גלית כלשהיא של "עור" (skin) המבנה. באופן אירוני, הקישוטים הללו מזכירים את הקישוטים שהודבקו על כל המבנים שתוכננו על ידי אדריכלים מהזרם הפוסט-מודרני המושמץ שהספיק להעלם ממשרדי האדריכלים.

IAC Building ניו יורק, אדריכל: פרנק גרי, צילום: יוסי מטלון

בביתו שבקליפורניה, האדריכל היהודי אמריקאי פרנק גרי (Frank Gehry), מראשוני ומובילי הזרם הדה-קונסטרוקטיבי, התחיל בניסיונות שבירת מבנים. כעשור לפני פריצת הזרם האדריכלי הזה, בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, עסק פרנק גרי בשיפוץ ביתו הקטן בסנטה-מוניקה.  בבית חד-משפחתי הקטן, לא היו לו בעיות גדולות לייצר מבנה שבור. לאחר מכן, כשזרם אדריכלי זה הפך למותג, הוא תכנן מבנים בגודל בינוני שיכלו לשאת את האילוצים העצוביים. המבנה IAC  שבניו יורק ושבנייתו הסתיימה בשנת 2007 מדגים יפה שאפשר לעשות מניפולציות סטטיות במבנה בגובה בינוני. אולם, בהגיעו לתכנן גורדי שחקים, השברים הארכיטקטוניים היו חייבים להתעדן, להתאחות וכמעט להעלם. מה שנשאר מניפוצים אלו, הם לא יותר מאשר גלימות מתכת שעוטפות, חובקות את המגדל, כפי שניתן לראות בגורד השחקים  8 Spruce Street, מבנה שמכיל דירות, משרדים ומסחר, גורד שחקים שבנייתו הסתיימה השנה והוא ממוקם בדרום מנהטן ליד בית העירייה .

8 Spruce Street ניו יורק, אדריכל: פרנק גרי, צילום: יוסי מטלון

8 Spruce Street ניו יורק, אדריכל: פרנק גרי, צילום: יוסי מטלון

מגדלים וגורדי שחקים מתוכננים היום באמצעיים דיגיטאליים מתוחכמים שמאלצים את האדריכלים לבצע תרגילי אקרובאטיקה קונסטרוקטיביים שאינם אהובים על ידי מהנדסים שמרנים. למרות הניסיונות הללו, נסיונות שיוצרים באמצעות המחשבים תחכום נפחי בולט, במציאות, מגדלים אלו לא התגברו על כוח המשיכה ולכן היה צורך לדבוק בתכנון סטאטי שמרני. השמרנות הזאת הובילה את המעצבים הדה-קונסטרוקטיביים לאמץ שיטה ששנים רבות הם עצמם לעגו לה והיא, הדבקת חלקים מלאכותיים למבנה, חלקים שאין בהם כל צורך קונסטרוקטיבי והם למעשה לא יותר מאשר קישוט רדוד ומאולץ, כפי שניתן לראות בכל מבנה המאופיין כפוסט-מודרני ועכשיו גם על מעטפות גורדי השחקים הקרויים, מגדלים דה-קונסטרוקטיביים.