הפרשות צפות

עיריית תל אביב החליטה להראות לכולם את ה"צואה" יוצאת הדופן שיש ביפו. אולי הם החליטו להראות לכולם איך הם מטפלים בבת החורגת – יפו. יתכן כי קברניטי העיר רוצים להראות ליפואים כמה, לפי דעתם, הם, תושבי יפו, שווים. נדבך נוסף של התייחסות גרועה ובלתי אחראית נוסף לטיפול הכושל והמתמשך שניתן לשדרות ירושלים שביפו. הטיפול הקוסמטי הקודם נכשל . הפעם זה עבר את גבולות הדמיון הפרוע. העלו את הטינופת מעל לקרקע. צינורות ביוב ענקיים, לבנים וירוקים, מוקמו לאורך השדרה. הצינורות "הלבנים", "הטהורים" מטינופת מונחים על הקרקע, והירוקים "הטבעיים", מעל לקרקע, באוויר, "צואה מרחפת", מבט עילי לחומר תחתי. הצינורות חוצים את החלל הציבורי הזה, מפרידים בין גדה לגדה, מחלקים מרחבים הומוגניים, מפצלים שכונה אחת לשתיים ולא מאפשרים לעבור מצד לצד – מחסום נוסף, גבול, "תסמונת הגבול" מכה שנית. בכדי לא לחפור מתחת לכבישים, הקימו מעקפים שבהם זורם ביוב, מעקף מעל לכביש, כמו שער "ניצחון" של טינופת.

צילם: צור שיזף

"צואה" כחומה (צילם: י.מ.)

בשדרות ירושלים אפשר להבחין במסלול הצואה הזורם לאיטו לאורך השדרה. טוב שלא עלה בדעתם להשתמש בצינורות שקופים. אם היו מדברים על שקיפות מנהלית, קברניטי העיר היו לבטח מחפשים שקיפות פיזית.  צינורות פלסטיים שקופים שהיו מציגים לעיני כל עין את מה שבערים אחרות, או בשדרות אחרות בתל אביב לא היו מציגים לעיני כל העם והעדה. יתכן כי הם היו גורמים לביוב הזה  לזרום לכיוון הים, "לא נורא", הם חושבים, מצפים שהטבע ידאג לטבע. טבע הרוס הוא טבע חלש.

רק סיימו לטפל באופן כושל בשדרה וכבר מוסיפים כשלון נוסף, ובאמת לא משנה מה הם אומרים. הם מבטיחים שנה אבל כולנו יודעים כי זה יכול להיות אחרת. לא משנה אם המצב ימשך שנה, שנתיים או מספר שנים נוספות, זה פשוט נורא! כאן הבלתי צפוי זה הדבר הצפוי ביותר. ראו נתב"ג 2000, באיזו שנה אנחנו?!  בכדי לבצע משהו כולל שישפר את המקום, יש לחשוב מראש ולתכנן בצורה אחראית ובדוקה. צריך לאמץ תכנון שלא ימשיך להפוך את השדרה למקום נטוש ועזוב, תהליך שכבר קיים במקום ובאזור הסמוך לשדרה.

שער ניצחון כוחני למעשה חלמאי (צילם: י.מ.)

ללא כל בושה, הציבו על השדרה צינורות ביוב ענקיים. לא קשה לדמיין מה עובר וצף שם. הצינורות מוקמו גם מעל לכבישים, שער ניצחון לעשייה חלמאית בסגנון עיריית תל אביב- יפו.  אולי מישהו בעירייה חשב שהנחת צינורות ביוב בשדרה תגרום לשמחה רבתי, מוזיאון של "ההפרשות". זהו מפגע סביבתי שעלול אולי להסתיים באסון תברואתי. גם כאן, גאוני העיר, חשבו על פתרון "מתקדם", היי- טקי, אולי אפילו נסעו לחו"ל בכדי ללמוד את הנושא. והפתרון הטוב ביותר שעלה בדעתם הוא זה שנראה בתמונות המצורפות. הפתרון שהוחלט עליו, כנראה, לאחר סיעור מוחות מתמשך, הוא בסגנון ידוע ומקובל במחוזותינו:  "שיסבלו קצת, לא נורא, בסוף יהיה טוב", מתי הטוב יגיע ליפו?

צינור ביוב "ירוק" מעל לקיוסק (צילם: י.מ.)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דרור פויר  ביום אוגוסט 6, 2004 בשעה 11:06 am

    אני עובר שם כל יום כמעט בדרך לעבודה, וכל יום מחדש זה מרתיח אותי. זה מרתיח בכל כך הרבה רבדים, שכמעט ואין טעם לפרט. על דברים כאלה צריכה לפרוץ מלחמת אזרחים

  • רחלי  ביום אוגוסט 6, 2004 בשעה 12:52 pm

    1. בואו לא נהייה קטנוניים, העיריה שלנו נאורה, אפילו יש לנו שיעורי יוגה בשקיעה.
    2. איפה הירוקים?
    3. לאור נסיון העבר, מצער לומר שלא סביר להניח שהמחאה הזו תסייע במשהו. הצינור לא ייעלם מהנוף בשנה הקרובה, אז אפשר להזמין את ילדי הגנים ביפו לצייר עליו, ולהפוך את היריקה בפרצוף הזו ליוזמה שתתחרה בדולפינים והפינגווינים הצבעוניים שלפני שנתיים-שלוש. רק בלי המכירה פומבית בסוף, בכל זאת, אתם יודעים, לא הכי אסטתי..

  • שמשון הגיבור  ביום אוגוסט 6, 2004 בשעה 2:04 pm

    לדעתי, צריך פשוט לפוצץ את הצינור. כל הגועל ישפך לרחובות, אבל זה יפתח שלב חדש ויעיל במחאה הציבורית.

  • עכברון  ביום אוגוסט 6, 2004 בשעה 3:30 pm

    זה מזכיר לי קצת את פומפידו

  • איתן כספי  ביום אוגוסט 6, 2004 בשעה 3:51 pm

    איזו עזות מצח!

  • רחלי  ביום אוגוסט 7, 2004 בשעה 11:28 am

    הבוקר עלעלתי ב"המקומון – תל אביב יפו", וזו לשון כתבה שהופיעה בו, מאת טל דניאל:
    ___

    יוזמה: תלמידים יציירו על צינור השפכים העילי בשדרות ירושלים.

    מטרתו של הפרויקט – לקרב תלמידים יהודים וערבים לתרומה משותפת למען איכות הסביבה

    פאר ויסנר, סגן ראש העירייה, מציע להקצות לתלמידי העיר שטח ציור על צינור הובלת השפכים העילי הממוקם בשדרות ירושלים, כדי שיציירו עליו ציורים בנושאים סביבתיים. וייסנר החל לקדם את הפרויקט כבר השבוע ובכוונתו לגייס אמן ציורי חוצות מוביל שילווה את היוזמה. "הצינור הוא עניין זמני והרע במיעוטו", אמר השבוע. "אגף החינוך משתתף איתי בפרוייקט הזה ומבין את המטרה החינוכית ביוזמה. הצינור נועד למנוע הזרמת שפכים לים".
    בפרוייקט ייפוי הצינור, שאמור להתקיים בחודש ספטמבר הקרוב, ישתתפו תלמידים יהודים וערבים מכל רחבי העיר תל אביב-יפו, בצעד של דו קיום למען הסביבה. מעבר לנסיון להקנות לצינור מראה אסתטי וידידותי יותר, הכוונה להמחיש לתלמידי בתי הספר את המחויבות לשמירה על הסביבה, תוך העברת המסר כי השפכים המוזרמים בצינור שייכים לכולם, ללא הבדל דת, גזע ומין. ויסנר מקווה בנוסף כי הפרויקט ייכנס ל"ספר השיאים של גינס" כצינור המצויר הארוך ביותר בעולם".

    תאריך פרסום הכתבה – 5.8.04, ולא האחד באפריל, אם תהיתם.

    בשביל פלסטר לא צריך רופא.

    איזה רעיון צואה לקירוב לבבות. כל כך סר טעם, שאין לי כוח להתחיל להריץ על זה בדיחות. פאר ויסנר, לא הוד ולא הדר לך, לך הביתה.

  • אדריכל  ביום אוגוסט 7, 2004 בשעה 5:43 pm

    וסגן העירייה עוד מוסיף בחוכמתו הלקויה.
    תעשה מלחמה ואחר כך תראה לכולם שאתה גדול מהחיים ואז תלמד לעשות שלום.
    קודם תהרוס את העיר ולאחר מכן תבנה אותה מחדש ותרצה להכנס לספר השיאים.
    וזה נקרא לצבוע את ה"צואה" בורוד!

  • מהפכה  ביום אוגוסט 7, 2004 בשעה 5:48 pm

    להפוך את העירייה!!

  • joni  ביום אוגוסט 9, 2004 בשעה 5:42 pm

    על דברים כאלה אני תמיד אומר:
    קל מדיי…
    גם ביפו
    גם חרא
    גם גרוטסקי
    גם ירוק
    מה יהיה?
    הרי עכשיו כל פלוץ יקום ויצעק…
    הייתם צריכים לצעוק הרבה לפני כן.
    זה באמת too easy

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: