"מדרחוב" יוצרים במקום שהדרך היא בעיקרה מסלול לכלי-רכב ויש מעט מקום להולכי-רגל. שדרת רוטשילד, בעיקרה מיועדת להולכי-רגל ויש מעט מקום לכלי-רכב. לכן, לא מפתיע כי מאז ששדרת רוטשילד נחסמה לתנועת כלי-רכב לאורך השדרה, מיום שישי בערב ועד יום שבת בערב, יש פחות ופחות הולכי-רגל בשדרה.
"מדרחוב רוטשילד" צילום: יוסי מטלון
"מדרחוב" רוטשילד הפך לשטח שומם. תושבי תל אביב בכלל, או אלו הגרים בקרבת השדרה בפרט, הם לא אלו ש"מציפים" את השדרה. רוב הצועדים בשדרה הם אלו שבאים ממרחק, בעזרת כלי-רכב. הצעידה עצמה בשדרת רוטשילד היא סוג של בילוי. לאורך השדרה, התחומה בכבישים, אין חנויות או אטרקציות מיוחדות . למעשה השדרה מבודדת מהשטחים המסחריים השתולים בבניינים. לכן, הצעידה כאן היא העיקר וצריכת הקפה בבית-קפה זה או אחר, היא הדבר המשני.
בעבר, רחוב דיזנגוף הפך ל"מדרחוב" מוצלח מאוד בסופי השבוע. בדיזנגוף יש חנויות ואטרקציות בשתי גדות הרחוב. שם, לכלי הרכב יש הרבה מרחב, להולכי הרגל הקציבו מעט מאוד ואז הולכי הרגל "פלשו" לכביש שהפך לחלל נטול כלי רכב בסופי השבוע. בשדרת רוטשילד, השדרה לא התמלאה באדם גם בימים שכלי הרכב מילאו את רצועות האספלט משני צידי השדרה, ברוטשילד אין נקודות ייחודיות לאורך השדרה שמושכות את תשומת לב האדם הצועד לאורכה, השקט ששורר בשדרה הזו הוא החלק הטוב שבה, וטוב שכך! גם מסיבה זו, שדרה זו לא צריכה להיות "מדרחוב" רועש וססגוני.
שדרות רוטשילד, צילום: יוסי מטלון
"מדרחוב" יכול להיות במרחב שבו כלי-הרכב שולטים במקום ואינם מאפשרים להולכי-הרגל להלך ברחוב בנוחות מתבקשת. רחובות תל-אביביים כמו רחוב אלנבי, בוגרשוב ודיזנגוף העמוסים בכלי-רכב והמון אדם שמנסה לפלס את דרכו במדרכות הצרות, מתאימים הרבה יותר להיות "מדרחוב" – חומר למחשבה עבור אדריכלי העיר.
יוסי מטלון - רשמים ומחשבות - Archinote's Blog 