הדה-קונסטרוקציה נעלמה בשחקים

הזרם הדה-קונסטרוקטיבי צעד את צעדיו הראשונים במבנים קטנים, כעבור מספר שנים, כשהפופולאריות שלו גברה, האדריכלים הסוגדים לזרם הזה התחילו לתכנן מבנים גבוהים יותר וכיום רואים במקומות רבים גורדי שחקים המעוצבים רק עם נגיעות של הזרם הזה ובגרסה דיגיטאלית מעודנת .

במבנים קטנים ובינוניים, לדה-קונסטרוקציה יש את היכולת למוטט את הקונסטרוקציה ובכך ליצור נפחים פרגמנטאריים שביחד יצרו את המבנה המנופץ. במבנים גדולים או בגורדי שחקים, חוקי הסטטיקה לא אפשרו לאדריכלים לבצע מניפולציות ראדיקליות באלמנטים קונסטרוקטיביים ובשיטת העברת עומסים בין אלמנטים נושאי עומס.

Gehry House · Santa Monica, California מקור צילום: אתר GREAT BUILDINGS

בגין מגבלות החומר וההמשכיות הקונסטרוקטיבית הבלתי מתפשרת, חזרו אדריכלי הדה-קונסטרוקציה בתכנון גורדי שחקים, למבנה נפחי  שיטתי, ברור ומגובש, ללא שברים נפחיים ופריצות קונסטרוקטיביות. גם עלויות כספיות גדולות וקשיי ביצוע רבים הדפו אחורה את המגמה הדה-קונסטרוקטיבית בתכנון מגדלים. גורדי השחקים אילצו את המתכננים ליצור שברים מעודנים ושקטים יותר, לעצב את הגלים המעטפתיים או את הנפחיות המשתנה של המגדלים באמצעים אחרים. האדריכלים חזרו לנפחים קונבנציונאליים קובייתיים מקובלים ובכך פתרו את בעיית היציבות של המבנה. מסיבה זו, חומרים אחרים שיצרו אשליה נפחית הודבקו על מעטפות המבנים, תחפושות הולבשו על המגדלים, תקרות ושטחים אופקיים נמשכו החוצה וקישוטים מתכתיים אחרים נוספו למגדלים. כל זאת בכדי ליצור אילוזיה של מגדל שבור או תנועה גלית כלשהיא של "עור" (skin) המבנה. באופן אירוני, הקישוטים הללו מזכירים את הקישוטים שהודבקו על כל המבנים שתוכננו על ידי אדריכלים מהזרם הפוסט-מודרני המושמץ שהספיק להעלם ממשרדי האדריכלים.

IAC Building ניו יורק, אדריכל: פרנק גרי, צילום: יוסי מטלון

בביתו שבקליפורניה, האדריכל היהודי אמריקאי פרנק גרי (Frank Gehry), מראשוני ומובילי הזרם הדה-קונסטרוקטיבי, התחיל בניסיונות שבירת מבנים. כעשור לפני פריצת הזרם האדריכלי הזה, בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, עסק פרנק גרי בשיפוץ ביתו הקטן בסנטה-מוניקה.  בבית חד-משפחתי הקטן, לא היו לו בעיות גדולות לייצר מבנה שבור. לאחר מכן, כשזרם אדריכלי זה הפך למותג, הוא תכנן מבנים בגודל בינוני שיכלו לשאת את האילוצים העצוביים. המבנה IAC  שבניו יורק ושבנייתו הסתיימה בשנת 2007 מדגים יפה שאפשר לעשות מניפולציות סטטיות במבנה בגובה בינוני. אולם, בהגיעו לתכנן גורדי שחקים, השברים הארכיטקטוניים היו חייבים להתעדן, להתאחות וכמעט להעלם. מה שנשאר מניפוצים אלו, הם לא יותר מאשר גלימות מתכת שעוטפות, חובקות את המגדל, כפי שניתן לראות בגורד השחקים  8 Spruce Street, מבנה שמכיל דירות, משרדים ומסחר, גורד שחקים שבנייתו הסתיימה השנה והוא ממוקם בדרום מנהטן ליד בית העירייה .

8 Spruce Street ניו יורק, אדריכל: פרנק גרי, צילום: יוסי מטלון

8 Spruce Street ניו יורק, אדריכל: פרנק גרי, צילום: יוסי מטלון

מגדלים וגורדי שחקים מתוכננים היום באמצעיים דיגיטאליים מתוחכמים שמאלצים את האדריכלים לבצע תרגילי אקרובאטיקה קונסטרוקטיביים שאינם אהובים על ידי מהנדסים שמרנים. למרות הניסיונות הללו, נסיונות שיוצרים באמצעות המחשבים תחכום נפחי בולט, במציאות, מגדלים אלו לא התגברו על כוח המשיכה ולכן היה צורך לדבוק בתכנון סטאטי שמרני. השמרנות הזאת הובילה את המעצבים הדה-קונסטרוקטיביים לאמץ שיטה ששנים רבות הם עצמם לעגו לה והיא, הדבקת חלקים מלאכותיים למבנה, חלקים שאין בהם כל צורך קונסטרוקטיבי והם למעשה לא יותר מאשר קישוט רדוד ומאולץ, כפי שניתן לראות בכל מבנה המאופיין כפוסט-מודרני ועכשיו גם על מעטפות גורדי השחקים הקרויים, מגדלים דה-קונסטרוקטיביים.