ארכיון חודשי: דצמבר 2011

פרסומת אלימה

המרכז לעיצוב הבית ("One Design Center "), שנפתח בראשון לציון בחר להיות אלים. הפרזנטור שלו, האדריכל אילן פיבקו, הפך באמצעות קונספט שיווקי מוזר, למשחית מוצרים הקיימים בבית ובמשרד, זה ששורף, חותך ומרסק כל מה שלא נבחר על ידי אדריכל או מעצב, כל מוצר שאינו לטעמו האנין של המעצב או האדריכל. מה נאמר לזה שאין לו שולחן, מה נספר לזאת שאין לה ספה, מה נאמר לילדינו? כיצד נסביר את ההרס הזה?

הכוחניות וההרס המוצגים בפרסומות הטלוויזיוניות הללו, מנוגדת לגישה שאומרת שאפשר לעצב מבלי להשחית, שאפשר לקחת את הקיים ובעזרת יצירתיות ויכולת תמרון עיצובית להשתמש בקיים ואפילו לשבחו, שאפשר להפיק משהו טוב ומשמעותי מהחומר הקיים.

פיבקו שורף ספה, צילום:מיכאל שטיין

לעצב טוב מחומר חדש בלבד או ממוצר עכשווי בלבד, משמעות הדבר לייצר קיצורי דרך, להימנע מאתגר. רכישת מוצר חדש יקר או זול, הוא תמיד הפתרון הקל. להשחית את הנוכח ובמקומו לרכוש משהו חדש ועכשווי, הוא פתרון קל למעצב, הוא גם פתרון שיש בו עלויות משמעתיות ליזם, לבעל המקום. בכלל, לבזבז את כספו של בעל הנכס, זה תמיד יותר קל מאשר למצות את הפוטנציאל של מה שנוכח, של מה שקיים וניתן לשימוש חוזר.

השיטה שמעודדת השמדת מוצרים שאינם נרכשו על ידי מעצב או שאינם לטעמו של האדריכל המתכנן, גורמת נזק כלכלי וסביבתי, ממריצה שימוש חד פעמי, "לבש וזרוק". במקום לנצל את מה שקיים, לחסוך בזמנים טובים ובעיקר באלו הקשים, משדרים לנו פרסומות המעודדות בזבוז וסחיטה של משאבי הטבע.

פיבקו חותך שולחן, צילום: מיכאל שטיין

הקונספציה השיווקית הזאת שבוייה בגישה שדוגלת ברכישה עקבית של מוצרים עכשוויים "מעוצבים" וזריקת ה"ישן" , שהוא, לטעמו הבלעדי של המעצב, מוצר לא טוב . הקונספציה השיווקית הזאת מעודדת  ביטול כל מוצר חדש שלא נרכש בהסכמת המעצב.  גישה זו משדרת שיטה שפותרת מחלוקות באמצעים כוחניים, אלימים. גישה זו משנה סביבות בכוחניות וממריצה שימוש יתר באוצרות הטבע. כל אלו ביחד מייצרים חברה שערכיה חולניים וגישתה העכשווית, שאינה מכבדת את האותנטית של הישן או את סגולותיו של המוצר הלא "מעוצב", בודאי שאינה דואגת לעתיד טוב ובריא יותר.

להחזיר לציבור את השטח הציבורי

מרחב ציבורי בניו יורק, צילום: יוסי מטלון

בערים רבות בעולם החופשי הבינו שיש להחזיר את השטח הציבורי לציבור. אדריכלים ומתכננים עירוניים הבינו שיש לאפשר גישה להולכי רגל גם בשטחים ציבוריים שמבוזבזים לצרכים שאינם מיועדים לטובת הולכי הרגל השונים.

בניו יורק, במרכז העיר הסואנת, לקחו שטחים שהיו מיועדים אך רק לכלי רכב (לנסיעה וחניה) והפכו אותם לשימושם הבלעדי של הולכי הרגל. בנוסף, בכדי להפיק את המכסימום ממרחבים אלו, חידשו את הריצוף, צבעו את הבניינים והוסיפו בכל מקום ראוי ואפשרי ריהוט ציבורי כגון: ספסלים, שולחנות, כסאות, צמחייה, פחי אשפה ותאורת לילה מתאימה.

מרחב ציבורי בניו יורק, צילום: יוסי מטלון

מרחב ציבורי בניו יורק, צילום: יוסי מטלון

שטח ציבורי מבוזבז בת"א (בר גיורא/בוגרשוב) צילום: יוסי מטלון

בכדי להכניס תוכן ופעילות באזורים אלו, אפשרו בשטחים המסחריים שבקומת הקרקע של המבנים שמסביב להקים במקום צורות מסחר שונות, הגמישו מגבלות עירוניות (כגון: שעות פעילות מסחרית, חופש הבעה והופעה) ובעיקר יצרו גוף עירוני שדואג לניקיון במקום ואכיפת הסדר הציבורי הראוי.

המרחבים הציבוריים נושקים וחופפים למרחבים המסחריים. עובדה זו יוצרת פעילות אנושית חיובית. מרחבים אלו הפכו לעמוסים בבני אדם, ביום ובלילה. תושבים, מבקרים בסביבה וסתם אזרחים שעוברים במקום מנצלים את המרחב הדמוקרטי הפתוח למפגשים חברתיים לאחר שעות העבודה, למנוחה, לאכילה ושתייה ואפילו לישיבות עסקיות בסביבה ניטראלית.

מרחב ציבורי בניו יורק, צילום: יוסי מטלון

בארץ בכלל ובתל אביב בפרט יש סביבות מבוזבזות שמנוצלות בעיקר על ידי כלי הרכב לצורכי נסיעה ו/או חניה. במקומות רבים רואים שהולכי הרגל נדחסים ונדחקים לפינה ולמכוניות יש מקום בשפע. יש לשנות את סדרי העדיפות, ראוי לספק יותר לאדם ופחות למכוניות ובכך לשמר את הסביבה ולשפר את איכות החיים של כל התושבים.