האגף החדש של מוזיאון תל אביב

האגף החדש של מוזיאון תל אביב. צילום: יוסי מטלון

היה קשה לעזוב את האגף החדש של מוזיאון תל אביב (Tel Aviv Museum of Art). החומרים המעולים, העבודה המדויקת, הצל והצללית, האור והחושך והזויות הבלתי רגילות הפנטו אותי, כאילו סנוורו אותי ולא אפשרו לי להאמין כי בלב תל אביב בנו מבנה – מוזיאון – כזה מפורט, כזה יקר, אני יודע כמה עולה כל מטר רבוע של חומרי חיפוי או כל מטר אורך של זכוכית, עץ או אלומיניום.

חלל פנימי של האגף החדש. צילום: יסי מטלון

אבל, הסיבה העיקרית שלא יכולתי לעזוב את המוזיאון זה הבלבול המוחלט שהיה לי, לא הבנתי היכן אני נמצא יחסית לכניסה/יציאה, לא הרגשתי שהייתי בכל המקומות/התערוכות, לא יכולתי למקם את עצמי. כך זה היה  בביקור הראשון במוזיאון,  אני מניח שבביקור השני אמצא את דרכי יותר טוב. לא לשווא יש בכניסה לאגף החדש של המוזיאון "מפת התמצאות", את המפה ראיתי כמובן רק כשיצאתי.  אני יודע לקרוא תכניות ושרטוטים,  לצערי גם "מפת  ההתמצאות" לא ממש ברורה. אם לא ניתן להכין מפת התמצאות ברורה, אני מניח שהבניין עצמו לא יכול להיות ברור למבקר. יתכן שלא רצו שמסלולי ההליכה במוזיאון יהיו ברורים, גם בקניונים מנסים לבלבל אותנו בכדי שנשאר ונקנה כמה שיותר, פה כנראה לא רוצים שנעזוב.

"מפל האור". צילום: יוסי מטלון

מבחוץ, נראה כי לאגף החדש שנפתח השבוע לקהל, יש אופי נפחי שטוח ואופקי, מעטפת המבנה מורכבת מחזיתות מרחביות מבטון אדריכלי, בזויות שונות ובחתך משתנה בכל היקף המבנה. מבפנים, ההרגשה מתהפכת, זהו למעשה מבנה אנכי ולו חמישה מפלסים ויש בו חלל אנכי פתוח, חלל מרכזי דינאמי.  החלל המרכזי של האגף החדש  מתפקד כציר מרכזי שסביבו פזורות גלריות, הוא נראה כמו "מפל אור".  במופע האדריכלי הזה, האור שוטף את הקירות, מתיז אור ויוצר צלליות וצללים.  האור הזה נשאר ב"מפל" ואין לו כל שימוש בגלריות. המעברים והחלונות הייחודיים בגיאומטריה שלהם שמקיפים את המפל, יוצרים מבטים וזוויות לא רגילות ואט אט נדמה כי זוהי יצירת האומנות המוצגת במוזיאון, כי זוהי "היצירה". העיצוב האורגאני, המתמשך והמתעגל של הבטון, מכיל בתוכו "אומנות", זוהי אומנות.

הצורה הגיאומטרית השולטת במבנה היא המשולש, התכנית של המבנה היא בצורת משולש, החלונות משולשים ולמרות זאת, מבחוץ המבנה נראה אמורפי, זורם ונמרח. השילוב של הקירות הלבנים ביחד עם לוחות עץ, זכוכית ובטון יצרו קומפוזיציה  שמאפילה על כל מה שנמצא במוזיאון. אולמות התצוגה הפכו למשניים, התאורה שם מלאכותית, הגיאומטריה שלהם מוכרת לנו ובחללים הללו אין כל ניסיון לפריצת דרך.

דרגנועים באגף החדש. צילום: יוסי מטלון

גשר שתוכנן  בעבר על ידי האדריכלים של האגף הישן, מחבר בין האגף הישן שתוכנן בסגנון מודרני לבין האגף החדש שתוכנן בסגנון דה-קונסטרוקטיבי מתון. רק באמצעות גשר ניתן לגשר בין האסכולות התכנוניות השונות מאוד אחת מהשניה. מסביב לאגף החדש המתכננים יצרו רחבות בהירות, מקום להפגנות ומחאות כלכליות ומחר אולי פוליטיות. אזור ההמתנה בכניסה ברובו נמצא תחת כיפת השמיים, שמש בקיץ לוהט או גשם בחורף, לא יספקו חווית כניסה ויציאה נעימה וחלקה. מצער עד מאוד שלא השאירו את ספסלי העץ והעצים שעמדו בצורה ישרה במקביל לספריה, ממול לחזית הכניסה של האגף החדש. קצת ירוק היה עוזר, באמצעות טיפת צל, להתגבר על השמש היוקדת, על הלבן המסנוור והאור הבוהק בקיץ הישראלי, המזרח תיכוני.

מדרגות פנימיות באגף החדש. צילום: יסי מטלון

נראה כי היה כאן ניסוי אדריכלי מקומי, מישהו ניסה לבדוק האם אפשר להקים מבנה שתוכנן באמצעים דיגיטאליים מתקדמים, באמצעות תוכנות מחשב עכשוויות. הניסוי הצליח, החללים הפנימיים המורכבים והמעטפת הפיסולית, הפיתולית, יכולים להעיד על כך.

האגף החדש של מוזיאון תל אביב. צילום: יוסי מטלון

הביצוע של האגף החדש שתוכנן על ידי האדריכל האמריקאי פרסטון סקוט כהן ביחד עם האדריכל עמית נמליך מישראל ,מרשים בכל סיבוב ופינה. כנראה שזו הסיבה שהמתכננים לא רוצים שהמבקרים ימצאו בקלות את הדרך החוצה. לאור התוצאות המדהימות, נראה שהאדריכלים  השקיעו שעות רבות בהפקת תכניות ובביקורות קונסטרוקטיביות בכדי שהמוצר הסופי, המוזיאון, יהיה איכותי וישמר כך לשנים רבות.

"מפל האור". צילום: יוסי מטלון

מודל של האגף החדש והסביבה. צילום: יוסי מטלון

החללים  המרכזיים שבהם מתקיימת תנועת המבקרים, מצטלמים יפה מאוד. זהו מוזיאון של צלמים ועבור צלמים. ב"מפל האור", במסלולי ההליכה סביבו,  המוארים בתאורה טבעית, יש הרבה אנרגיה וויזואלית שסוחטת רגשית את המבקר וגורמת לו להרגיש שאיכות האומנות המוצגת בחללי התצוגה המוצמדים אליו מסביב, פחותה באיכותה בהשוואה לחוויה הממגנטת סביב ה"מפל".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • avivamishmari  ביום נובמבר 5, 2011 בשעה 6:18 pm

    אוף, מדכא. עוד רחבה לבנה מנוכרת, חסרת צל? יש לנו מספיק כאלה. חסר רק שהיו שותלים שורת ברושים כמו ברחבת הבימה החדש, חלקת נופלים כזו, שרק מזכירה כמה היו יכולים לתרום שם עצים נותני צל וירק.

    חוץ מזה, תודה על הסקירה. המבנה נראה מסקרן ומרשים מבפנים. אבל עם הילדים נראה לי שממש סיוט להיכנס פנימה (ולמצוא את הדרך, ולנווט עם עגלה, ולצאת בלי שאף אחד יילך לאיבוד).

  • קובי  ביום דצמבר 24, 2011 בשעה 12:35 pm

    כתבה מעניינת וקריאה להפליא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: