צלילי תרבות החניון

 

הפלסטיות התת-קרקעית מעיקה וחורטת בזיכרונו של המבקר את הדיסונאנס הוויזואלי שמדגיש ומפאר את הרכב, מצמצם את האדם ומתקמץ בהשקעה בו.

 

הרחבה שבין היכל התרבות ומבנה תיאטרון הבימה, הידועה גם בשם "כיכר התזמורת", הפכה למרחב גיאומטרי מינימליסטי, פשוט, המעוצב באלמנטים בסיסיים ומגוון בצבעים אדמתיים. מתחתיה, חלל תת-קרקעי מלוקק ונוצץ. ההבדלים הללו משקפים את ההבדל האידיאולוגי שראו בדמיונם  מעצבי המקום. ההבדל שבין היכל כלי-הרכב החפור במעמקי הקרקע לבין רחבת היכל התרבות שנועדה להיות נקודת ציון אורבאנית הוא מוחשי וברור לכל אדם. הגישה הזאת ממחישה לכל את ההבדל בין הגישה התומכת בהולכי הרגל לעומת זו שמקדשת את תרבות הרכב בהיכל ההיכלים, החניון.      

 

 

 

                  

הטיפול העדין והמלטף ברכבים החונים על בטון מצופה בחומרים היי-טקיים כהים ומבריקים, השלטים הצבעוניים, הסימונים בצבעים זוהרים ובפונטים ייחודיים, מבדיל בין היחס העודף לרכב והיחס החסר לאדם הצועד ברחבה שמעל למחסן המכוניות הזה. 

בשדרות רוטשילד הורידו את הגבעה שהייתה קיימת בקצה השדרה ובכך יצרו המשך טבעי לרחבה. למרות זאת, המעבר מהשדרה לכיכר מסורבל ואינו ידידותי להולך הרגל ולרוכב האופניים. בהמשך, ברחבה או בכיכר שמעל לחניון הרב-מפלסי והנוצץ יש קטעים זכוכיתיים שמאפשרים הכנסת אור לחניון ביום, ובשעות הלילה, תאורת החניון פורצת החוצה. הכיכר מעוטרת בצמחייה בתולית, צמחי חולות, עצי שקד ברושים ועץ שקמה, כולם ממוקמים בגיאומטריה ישרה וברורה. פסל שלושת העיגולים, ה"התרוממות" של מנשה קדישמן, הוחזר למקומו. 

מהצד הצפוני נוצר קשר טבעי וישיר מהכיכר לגן יעקוב המחודש. הציר בין שדרות רוטשילד, הכיכר, שדרות ח"ן ובן ציון ברור יותר וזורם בחופשיות.

ברחבה הפתוחה והגדולה יש חוויה קטנה, אריחים בצבעים אדמתיים ופסים שנבנו מאריחים עבים, מכוונים את הולכי הרגל שצועדים מהשקע האדמתי שברחבה לעבר הבריכה הרדודה והשטוחה ומשם בחזרה לספסלי אבן קרים. לחניון יש מספר כניסות להולכי רגל, הן למעשה השיא שבכיכר ובראשן כניסה אחת ראשית וגרנדיוזית.

הכניסה הראשית לחניון אינה מביישת כניסה לקתדראלה קדושה ודומיננטית שמכילה מכוניות. החומרים בגימור עשיר מבריק, המדרגות היורדות השחורות, (בניגוד לאלו העולות בקתדראלות המיתולוגיות), המדרגות האוטומטיות הנעות (דרגנועים), הזכוכית והגימור הבוהק, מציגים כניסה "אלוהית" למקדש הרכב.

המרחב הציבורי התת-קרקעי, חניון ארבעת המפלסים המלוטשים שתוכננו לאחסן מאות כלי רכב, מבייש את המרחב הציבורי העילי. משאבים רבים הושקעו בחניון המלוטש הזה, היחס בין ההשקעה לרכב לבין ההשקעה באדם, מאכזבת וגורם לאדם לחשוב לאן זורם כספו.

מקדש תרבות הרכב תוכנן בצורה שנועדה להזמין ולהשאיר רושם חזק על בעלי הרכב, הרבה יותר מאשר הרחבה שנועדה להרשים את הולכי הרגל. אסתטיקת החניון עשירה ומושקעת הרבה יותר מאשר האסתטיקה שנועדה להולך הרגל שקיבל בסך הכול גג עם שקעים מעל לחניון. 

למרות מיקומו הפיזי הנחות של החניון התת קרקעי, הוא נישא למרומים על ידי המתכננים ומקבל חשיבות יתר הגוברת בקלילות על מקומו של האדם במשוואה הזאת. הפלסטיות התת-קרקעית מעיקה וחורטת בזיכרונו של המבקר את הדיסונאנס הוויזואלי שמדגיש ומפאר את הרכב, מצמצם את האדם ומתקמץ בהשקעה בו.

צילומים: יוסי מטלון

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • פוצי  ביום ינואר 30, 2011 בשעה 1:25 pm

    פוסט מרגש וכ"כ נכון.
    יחד עם זאת אני חייב לתקן,

    הקשר עם בן ציון דווקא פחות טוב כרגע, כדי להגיע מרוטשילד לבן ציון – מומלץ לחצות את הכביש מאמצע השדרה לצד המערבי עוד ברח' החשמונאים (הלא מרומזר), כי בוטל מעבר החציה הישיר (למדרכה הצרה בלאו הכי מול הבימה ליד קפה נחמה).
    על הצד המזרחי של רח' תרס"ט עד גינת יעקוב עדיין קשה לי לדבר.

  • daniel  ביום יולי 28, 2011 בשעה 1:36 am

    זוהי רשומה אורתודוקסית לחלוטין.
    תגובתי אליה כאן:
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2087834&passok=yes

  • archinote  ביום יולי 28, 2011 בשעה 6:08 am

    לדניאל,
    בקשר לתגובתך,
    בין שחור ללבן יש עוד כמה גוונים. לא כתבתי נגד מינימליזם ובטח שאני לא בעד פוסט-מודרניזם (סליחה שאני משתמש במילים של אדריכלים), יש צורך למצוא איזון, הכיכר הזאת, כיכר במזרח התיכון, חמה, לוהטת ולפעמים אפילו בלתי אנושית. אני רואה אנשים בורחים ממנה, מהחום ומהלבן הבוהק. היה נכון לתכנן אותה לשימוש ולא רק להצהרות קונספטואליות של המתכננים(ראה גינה במרכז) .
    לדעתי, יש לאסור כניסת רכב ללב העיר אבל, אם כבר בונים חניון, כדאי שהוא יהיה יעיל ושימושי באותה מידה שהכיכר מעליו צריכה להיות. לא יתכן שהחניון יהיה מקדש והכיכר לאדם תהיה רק חצר אחורית.

    • daniel  ביום יולי 28, 2011 בשעה 10:51 am

      היי,
      אתה חלק מברנז'ה שמדברת על כיכר התזמורת אותו הדבר בדיוק.
      אתה מוזמן לקרוא את תגובתי להאשמות החוזרות כלפי הכיכר כאן.
      http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2088041

      הכיכר הזו לא מבריחה תושבים. הלכתם רחוק מאוד בביקורת. אולי אתם פשוט לא משתמשים בה.
      מדוע היא לא אנושית? אני דווקא מרגיש בן אנוש באופן מיוחד כשאני נמצא שם.
      באשר לחומרים והלבן הבוהק קרא תגובתי.
      לא הבנתי אם הגינה במרכז מוזכרת כדוגמא להצהרה רעיונית או לכדוגמא לשימוש תושבים.

  • archinote  ביום יולי 28, 2011 בשעה 1:49 pm

    תראה,
    גם היום סבלתי מהכיכר, חיפשתי צל ולא מצאתי, זה כבשן ברוב ימות השנה.
    אולי רק בערב נעים שם (גם זה משהו).
    הגינה היא קונספט של המתכנן מבחינת ראה ואל תשתמש בגינה, לא לחוש ולא להרגיש.
    כמו האדם, לדעת המתכנן, גם הכלבים מיותרים שם והרי חברו הטוב ביותר של האדם הוא…הכלב.
    אולי בעוד שנים, כשהעצים יתבגרו, כאשר יטפלו בנושא הצל מעל לספסל הנחשי (כפי שהבטיחו), אולי אז נוכל לשבת או לצעוד בשיפולי הכיכר הזאת ברוב שעות היום.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: