החיים שיוצרים מקום

ברור כי הדחיסות השמרנית מקבעת את היצירתיות ומאלצת לתכנן פעם אחר פעם את המוכר ואת המקובל.

בכל סביבה, הקשר בין המבנה למקום ולמסורת שבו, הינו חזק מאוד, בעיקר במקומות שבהם המסורת תופסת מקום חשוב המשפיע על חיי האדם.  בביקור מקצועי בטורקיה עברתי באזורים הפחות מפותחים, באזורים שאינם מאמצים את הרוח המערבית או את הפלורליזם הנמצא בערים. מחוץ לערים הראשיות רואים את האותנטיות הטבעית של החומר והאדם, את הקונטקסט הדתי, החומרי וההרכב המשפחתי שמכתיב אורח חיים וסגנון מקומי בלתי מתפשר.

 

בצד המערבי של תורכיה, בעיירות לאורך החוף, במרחבים ציבוריים ופרטיים, ניתן לראות את התרבות המקומית השמרנית מהולה באדריכלות מודרנית מקושטת שמתפקדת ככלי תקשורתי בשרות המסורת. מבנים הוקמו בצורה אקראית, גובהם לא הוכתב מראש ויער של צבעים וגיאומטריות יצרו מרחבים מוזיאליים, צעצועים ארכיטקטוניים.

הרבה קישוטים אופקיים ואנכיים מודבקים על כל בנייני המגורים בעיר Milas. הקישוטים לא משקפים את פנימיות המבנים, הם לא מייצגים את חלוקת החללים הפנימיים והפעילויות שנעשות שם. הקישוטים מתנגשים ונעצרים במקומות שאולי היו צריכים להמשיך. הצבעוניות הזאת קצת ילדותית, ציורית ודו-ממדית.

המבנים בעיר Milas יכלו להיות נמוכים יותר, אך הטורקים הבינו כי מבחינה כלכלית כדאי  להתחיל לבנות לגובה, הם הבינו שיש לבנות לגובה בכדי שיהיה מקום לכולם. לעיתים המבנים קרובים אחד לשני ולעיתים מרוחקים, אבל המעגל המשפחתי נשמר היטב בתוך הבניין למרות הפריחה הוורטיקאלית.

 

השימוש בבטון נפוץ ביותר, חומרים אחרים כמעט ולא נראים במקום ועדיין, היה קשה להתעלם מהאינדיבידואליות הצבעונית הייחודית של כל בניין ובניין. הבנייה לגובה יכולה להיחשב כתרומה שמקורה בטכנולוגיות מתקדמות ולא במסורת המושרשת באנשי ואבני המקום. המפגש עם הקרקע ברוב המקרים נשאר מוזנח ובלתי מפותח, המבנים הצבעוניים רועשים בהשוואה לסביבה הטבעית הדלה והשקטה.

 

בשלל עיירות לאורך החוף, רואים שפע של אדריכלות מקומית שקשורה לאופי האדם. כוח הצבע ועוצמת הצורה המחויבת למקום, משמשים גם כסמל משפחתי, כדגל והצהרה ציבורית. מסיבות של צניעות, רואים מרפסות שהודבקו על החזיתות ושכל יושביהן לא נחשפו למרחב החיצוני.

 

אלמנטים אדריכליים מיובאים לא נראו בבתי המגורים בערי הפריפריה. השפעות מהסגנונות העכשוויים המובילים כמו דה-קונסטרוקטיביזם, ניאו-מודרניזם או כל מוטציה של סגנון עכשווי אחר לא נצפתה במרחב. אולם, אם נגרד, נקלף את הקישוטים מעל מעטפות המבנים נראה סממנים של אדריכלות מודרנית, נבחין במבנים הנושקים לקרקע  ללא עמודים חשופים, גם המרפסות הבולטות שמסביב לחזיתות יוצרות אנרגיה וויזואלית אופקית.

ההתלהבות הקולקטיבית מהמורפולוגיה הציורית הדו-ממדית ומהצבעים האדמתיים העזים, הוכיחה שיש משהו וויטאלי באדריכלות וורנקיולארית ( vernacular), זוהי אדריכלות מרתקת המופצת על ידי האמונה והחומר. ברור כי הדחיסות השמרנית מקבעת את היצירתיות ומאלצת לתכנן פעם אחר פעם את המוכר ואת המקובל. ניסיון לפריצה אדריכלית לא יהיה במקום שבו רק ההיסטוריה זורמת בעורקי האדם. 

 

צילומים: יוסי מטלון, אדריכל 

 

פורסם לראשונה באתר מכון קווים – מכון לעיצוב ואדריכלות

http://www.cavimbanamal.co.il/gallery-select.asp?p_id=107

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מומלצי הבלוגוספירה  ביום ינואר 13, 2011 בשעה 6:19 pm

    יפה מאד. הזכיר לי שברצועת החוץ בקפריסין התורכית, שומרים על בניה שמוגברת לאחרונה אבל ניצני המודרניזציה מתמוססים בחזיתות.

    מומלץ אצלי בקטגוריה פנאי
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/01/201-131.html

    אסתי כ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: