ארכיון חודשי: פברואר 2010

צביעות קונקרטית

 

כמעט מאז ומתמיד הבטון היה אחד מחומרי הבנייה הנפוצים באזורנו. הבטון היה זמין ובמשך שנים אף אופנתי, בעיקר כשהושאר גלוי למרחבים החיצוניים. באמצע המאה הקודמת הבטון היה חומר בקו הראשון, חשוף ללא "עור" ושידר אידיאולוגיה, חומר זול ונוח שלא קיבל חיפוי שמסתיר את נוכחותו. חומר זה היה מקובל מאוד בעיקר באדריכלות הציבורית, מרכזי קניות ובפרויקטים ציבוריים למגורים. כיום, שיטות הבנייה העכשוויות מתוכננות כך שהמבנה העכשווי יהיה תמיד מחופה באבן, עץ, פאנלים מאלומיניום ואפילו על ידי לוחות זכוכית.

 

בשנים האחרונות נצפת המגמה לצבוע את מבני הבטון החשוף שנבנו משנות החמישים ועד השבעים של המאה הקודמת. מבנים חשופים, החלו להתעטף בגלימות של צבעי הסוואה שמנסות להסתיר את חומר הגמר הראשוני. הבטון החשוף  נאטם על ידי שכבות של חומרים שפגעו באותנטיות של החומר, בעיצוב ובכוונתם של האדריכלים המתכננים.

 

 

מבנה צופי "קהילה" רחוב החשמונאים בתל אביב. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

מבנה צופי "קהילה" רחוב החשמונאים בתל אביב. צילום: יוסי מטלון

 

 

באירופה, משנות החמישים ועד שנות השבעים תוכננו מבנים חשופי בטון. מבנים אלו, שלהם תכונות נוספות אופייניות, הוגדרו על ידי מבקרי אדריכלות כמבנים שעיצובם דומה לסגנון האדריכלי ה"ברוטאליסטי". הזרם העיצובי הזה הוכנס למילון האדריכלי על ידי האדריכל השוויצרי לה-קורבזייה שכינה אותם בשם  "béton brut" או כפי שכינה אותם מבקר האדריכלות ראיינר בנאהם בספרו ובשם הספר עצמו "The New Brutalism" .

 

מבנים אלו נחשבים כ"מבנים כנים", אמיתיים, הם מתאפיינים בחזרתיות צורנית בלתי מתפשרת שמבליטה את הטקסטורה הגסה של הבטון ומחדדת את ההרגשה של מבנה לא גמור, הרגשה של חסכון. הטקסטורה שנוצרה בגין העקבות של תבניות העץ ששימשו ליציקת הבטון, יצרה קווים המשכיים על קירות המבנים, הן החיצוניים והן הפנימיים. סגנון זה חושף את השיטה הקונסטרוקטיבית שתומכת שמייצבת את המבנה ואף מבליטה אותה כלפי חוץ.

 

 

 

מגדל משרדים ברחוב אבן גבירול בתל אביב. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

מבנה משרדים ממשלתי בשדרות שאול המלך בתל אביב, צילום יוסי מטלון

 

 

 

המבנים ה"ברוטאליסטים" כבדים מאוד, חסרי תנועה והאסתטיות שלהם טמונה בחומר הבנייה, בבטון.  זוהי אנטיתזה לאדריכלות הקלאסית שציטטה, חיפתה, קישתה וציירה עולם שמח. מבנים אלו דרשו תחזוקה פשוטה שלא הכבידה על משתמשיה. למעשה, זוהי אדריכלות-רציונאלית כלכלית שהבינה את המצב הפוליטי-כלכלי והתאימה עצמה למצב הלאומי.

 

המבנים הברוטאליסטים מאופיינים ברובם על ידי אלמנטים וורטיקאליים חזקים , כמו מדרגות, או פסים אופקיים בולטים שבתוכם שקועים פסי חלונות מוצללים. גם קופסאות בטון בולטות וחללים מגושמים פורצים מהמבנה הברוטאליסטי המגושם. בנוסף לבטון, השתמשו במבנים אלו בחומרים אחרים כמו בלוקי בטון, זכוכית ופלדה.

 

 

 

בניין "אל על" ברחוב בן יהודה בתל אביב. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

בניין ממשלתי ברחוב קפלן בתל אביב. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

באירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה,  עיצבו מבנים "ברוטאליסטים" תקשורתיים שניסו לחשוף לחלל החיצוני את מה נעשה בתוכם, לתת הרגשה שאינם מסתירים דבר. בארץ, הפתיחות הזאת לא נשמרה והדיאלוג עם החוץ היה מוגבל מאוד בעיקר בגלל הפעילות הפנימית שהייתה חסויה כבר בשנותיה הראשונות של המדינה.

 

למרות היכולות הפיסוליות של הבטון, הוא משדר ומראה תכונות לא אופייניות ל- "new rich" . יש לו מראה בלתי מאופר שלא מאמץ סגנון עשיר או תדמית כלכלית עשירה. למרות זאת, בתל אביב ובמקומות אחרים בארץ, האדריכלות העממית הזאת נצבעה בצבעים המנוגדים לאופי המבנה, צבעים שבאים ליצור מחזה שווא, לשנות את האמת ולכסות לחלוטין את המסר הטבעי המחוספס של החיים, הטמון באופיו של המבנה הברוטאליסטי. מסכה מלאכותית, פעם בכל צבעי הקשת ופעם בצבעי "בטון", הודקה למבנים אלו. השימוש בגווני צבע "בטון" מדגיש יותר את הטעות, את הנסיון להסתיר, הצבע המזויף חושף את נסיון התרמית ולא את המבנה. בעזרת הצבע  ה"כאילו דומה" לגוון הבטון יש המנסים לשנות את האופי האמיתי של המבנה.השימוש בצבע יוצר תפאורה תיאטרלית מלאכותית בלתי מוצלחת.