סגנון "היי-טקי" או לא היי-טקי?

הסגנון ה"היי-טקי" שמוזכר לעיתים קרובות בשגגה על ידי מעצבים, סטודנטים ואפילו  "מבקרי אדריכלות", נועד לתאר בטעות מבנים חסרי אופי המחופים בחומרים כמו מתכת וזכוכית, כמבנים "היי-טקיים". חומרים המכונים בפי העם כ"חומרים היי-טקיים", הופכים בטעות כל מבנה חסר ערך למבנה רב ערך. בעקבות חומרים אלו, המבנים שלרוב הם ערבוב של סגנונות פוסט- ג'ורנאליסטיים, נקראים ללא כל סיבה מעמיקה, מבנים "היי-טקיים". למעשה, למבנים אלו אין מאפיינים בולטים היכולים להשתייך לזרם אדריכלי זה או אחר. 

 

אדריכלים: רנצו פיאנו וריצ'רד רוג'רס מרכז ז'ורז' פומפידו, פריז, 1971 צילום: יוסי מטלון

אדריכלות היי-טקית החלה להתפתח בשנות השישים של המאה הקודמת במקביל להתפתחות הפוסט-מודרניזם. למבנים ההיי-טקיים יש מאפיינים בולטים מאוד. המבנה ההיי-טאקי הוא מבנה תקשורתי, הוא מקרין החוצה את מה שנעשה בתוכו. הסגנון המוחצן הזה מאופיין בחומרים קלים וחדשניים שייצגו את זמנם. הטכנולוגיה היא למעשה האדריכלות, הנשמה והגוף של הבניין. במבנים המועטים שנבנו בסגנון הזה, נעשה שילוב מרתק בין חומרים מסורתיים לבין חומרים "טכנולוגיים" ובכך פיתחו שיטות בנייה ופרטי חיבור מתקדמים. במבנים אלו מודגשת ונחשפת בכוונה תחילה שיטת הבנייה ומערכות המבנה מודגשות, מתערטלות למעשה לפני הציבור, סוג של הצגה אנטומית. למבנים ההיי-טקיים יש סטרוקטורה מוחצנת ופרטים עתירי טכנולוגיה המובלטים גם הם ללא בושה או צניעות. 

לצופה מבחוץ, המבנה ההיי-טקי הוא מבנה אמיתי ופתוח שמגלה מה נעשה בתוכו, הוא למעשה מבנה שמתחבר לחוץ. בגלל היותו ערום, במבטיו התמימים, הוא מזמין פנימה את הולכי הרגל, את הסביבה. הבניין מעוצב כך שכל מערכותיו תלויות בחוץ, המערכות למיזוג אוויר, מים, חשמל, ביוב תקשורת וגז וכן גרמי מדרגות ומעליות תלויים על הקירות החיצוניים ואינם מוצנעים בתוך הקירות כפי שעושים בשיטה הקונבנציונאלית גם כיום.

 

אדריכל ריצ'רד רוג'רס בניין לוידס, לונדון, 1979-84 צילום: יוסי מטלון

המבנים ההייטקיים הם מבנים שהם הצגה שמבליטה מה נעשה על הבמה ומאחוריה, הם מבנים פתוחים, חשופים ועובדים בהרמוניה תקשורתית עם הסביבה. הקשר בינם למבנים שאנו רואים היום בכל פינה פנויה הוא מקרי בהחלט. חומרי חיפוי מתכתיים או זכוכתיים לא נותנים למבנה זה או אחר איכויות ייחודיות משמעותיות הנמצאות בברור בסגנון ה"היי-טקי".