כתמים שחורים

 

 

כבר בדרך מורגשת האלימות, יש לה ריחרע, עיפוש ומראה של צבע שרוף. כתמי הצבע השחור על הקירות, בתחתית המבנים, הצבע השחור שעוטף את מוטות הברזל המחוספסים, מחסומי הפלדה יוצרים גבול פרוץ של פורענות, מתחם של אלימות. לוחות ברזל יוצרים נתיבים שמובילים לאסון, לחורבן. זוהי ההרגשה כשמגיעים לאתר המועדונים שבדרום תל אביב, לאזור שבו בליינים משתכרים מתארחים בבארים ובבארים מאלתרים.

 

 

בניגוד לצבע הלבן שאומץ על ידי הזרם המודרני, צבע שמשדר נקיון, טהורות ושפיות, הצבע השחור מסתיר שם כל זיהום אפשרי, הוא הצבע הדומיננטי בסביבות אגרסיביות. פעם הצבע השחור היה צבע שחובר למוות, צבע של בגדים שלבשו בהלוויות, כאן הוא הצבע שלעיתים מוביל להלוויות.

 

בסביבת המועדונים נמצא הצבע והחומר שהפך לסימן ההיכר של המועדונים, סוג של "לוגו" המתאר פעילות יחודית המלווה בשתיה ולעיתים גם אלימות. במרחבי הבילוי, הצבע השחור מתחבר לחומרים ספוגים בריח חריף, ריח של אי-שפיות. בקבוקים מנופצים ביחד עם החומר הסביבתי החד יוצרים מרחב שהוא מלכודת המקרינה את כוחה עוד לפני שנכנסת לתוכה. במרחב הציבורי הפתוח מורגשת התוקפנות נוסח "התפוז המכאני" שחודרת דרך שערי הברזל לתוך אולמות חשוכים אפופי עשן ואלכוהול. יש כאן סביבה ומרחבים חולניים שיוצרים אירועים קשים.

 

הצבע השרוף, השחור מייצג כאן משהו, הוא משקף תרבות לוקאלית, תרבות של צעירים חסרי רסן. בעזרת כלים  שמכילים סמים, אלכוהול ואלימות למען האלימות, נוצרות אנרגיות אגרסיביות שמתרכזות בכניסה, יוצרת חורים שחורים סתומים, מתעצמות בחלל הפנימי ויוצאות החוצה בעוצמת יתר, כמו שחרור בלתי נישלט של טיל בליסטי. האווירה שם מאפשרת אלימות ומגבה את עצמה בחומרים אלכוהוליים. האדם והחומר יוצרים מרחבים פרטיים וציבוריים המשיקים אחד לשני ומעבירים ביניהם, בחיכוך תמידי, חומרים דליקים.

 

דווקא שם הצבע הלבן הוזנח, כנראה שלא כתוב בחוק התכנון והבניה איזה צבע לבחור, לא הוחלט על ידי הרשויות המקומיות חוק ברור שמסדיר את נושא הצבע, גם בתכניות בניין עיר (תב"ע) שהוכנו על ידי אדריכל כלשהוא, לא מוגדר נושא הצבע של המבנה. מי בעירייה מאפשר לייצר את הכתמים השחורים הללו על חזיתות הבניינים? מי מאפשר יצירת אווירה שתוביל לרע?

 

קירות שחורים בולעים את האור, את הצל והצללים. אין הסבר אדריכלי הגיוני לצבעים הכהים שנבחרו לקשט מקום שאמור לבנות קשרים ולא להרוס חיים.  ברור, יש שיגידו שהצבע הבהיר דורש תחזוקה קבועה, יש שיקצינו וייאמרו שזה קשור לרקע האנושי שמבקר במועדונים הללו. השומרים שרובם ממוצע רוסי מנסים לעשות סדר או לא בהיררכיה האנושית המאולצת הזאת, הם מנסים או לא לבנות סולם של חשיבות אנושית, אולי לסווג, לארגן, לאטום ולפתוח, גם הם לא יודעים מהם הקריטריונים.

 

החיזור בין המינים מקשה על השומרים, הריקוד האלים הוא לפעמים החיזור הגורלי של זה המבקש להיכנס וזה שמונע זאת ממנו. הכבוד האישי, האגו הגברי גובר על כל הגיון בריא, הגיון שיוצר תגובות שאין חזרה מהן, שאין סיבה שיתרחשו.

 

בלילות החשוכים, שוטרים סמויים וכאלו על סוסים מנסים לשמור על הסדר, לאתר הת הפיגוע החברתי הבא. אדם וחיה שומרים על השפיות. בלילות החופשיים, דווקא כוחות השמירה מגבילים את התנועה ומונעים אוסמוזה אנושית, הם האינפוזיה, האנטיביוטיקה המקדימה למקום חולה.

 

 

 

 

בין אם יש קשר בין השחור הזה לבגדים שלובשים הרבה אדריכלים, נראה כי מרבית האדריכלים המובילים כיום נוהגים ללבוש שחור. נראה שאין קשר אבל, בניינים שחורים לחלוטין כמעט שאין, אפשר למצוא פה ושם חנויות או מסעדות שמבקשות לייצר את האפקט הדרמטי, הרגשה של מועדון.

 

במועדונים השונים, הצבע השחור העכשווי מסתיר את הכתמים האדומים העתידיים, את החורים. הצבע השחור, גם אם הוא נקי,  יוצר לגיטימיות לאווירה מלוכלכת, אווירה שהלכלוך, גם זה התרבותי, הוא למעשה הכוח ששולט בסביבה.

 

 

צילומים: יוסי מטלון

 

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום יוני 16, 2009 בשעה 11:05 am

    פוסט חזק. בק אין בלאק. בלאק איז בלאק. מסכים להיבט הארכיטקטוני חברתי. שחור זה לא צבע, זה היעדרו. חור שחור. מאיים במבנים. יש כאן תחושת דקדנס אורבני חזק. ניכור, אלימות, איום. משהו מאוד אייטיז עם השחור הזה במועדונים. הכל התחיל אז. או בעצם באסתטיקת השחור של הוולווט אנדרגראונד, סוף שנות השישים. אנטי תיזה לצבעוניות ההיפים. היפנים נוהגים להשתמש הרבה בצבעים כהים, אפורים ושחורים בארכיטקטורות שלהם. מרתק, אך מאיים, מנוכר ולא מובן.

  • קורינה  ביום יוני 16, 2009 בשעה 5:09 pm

    המקום לא מייצר אלימות. הוא מייצר חלל לשירות אלימות שנוצרה במקומות אחרים, מקומות שהם בבחינת חור שחור למי שלא מבקר בעבלין, קלנדיה ואחיותיה, שם נערינו הופכים לגברים מדור לדור בחניכה מתמשכת על פני ארבעים ושתיים שנים.

  • קורינה  ביום יוני 16, 2009 בשעה 5:11 pm

    תודה על רשומה חשובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: