ארכיון חודשי: יוני 2009

כתמים שחורים

 

 

כבר בדרך מורגשת האלימות, יש לה ריחרע, עיפוש ומראה של צבע שרוף. כתמי הצבע השחור על הקירות, בתחתית המבנים, הצבע השחור שעוטף את מוטות הברזל המחוספסים, מחסומי הפלדה יוצרים גבול פרוץ של פורענות, מתחם של אלימות. לוחות ברזל יוצרים נתיבים שמובילים לאסון, לחורבן. זוהי ההרגשה כשמגיעים לאתר המועדונים שבדרום תל אביב, לאזור שבו בליינים משתכרים מתארחים בבארים ובבארים מאלתרים.

 

 

בניגוד לצבע הלבן שאומץ על ידי הזרם המודרני, צבע שמשדר נקיון, טהורות ושפיות, הצבע השחור מסתיר שם כל זיהום אפשרי, הוא הצבע הדומיננטי בסביבות אגרסיביות. פעם הצבע השחור היה צבע שחובר למוות, צבע של בגדים שלבשו בהלוויות, כאן הוא הצבע שלעיתים מוביל להלוויות.

 

בסביבת המועדונים נמצא הצבע והחומר שהפך לסימן ההיכר של המועדונים, סוג של "לוגו" המתאר פעילות יחודית המלווה בשתיה ולעיתים גם אלימות. במרחבי הבילוי, הצבע השחור מתחבר לחומרים ספוגים בריח חריף, ריח של אי-שפיות. בקבוקים מנופצים ביחד עם החומר הסביבתי החד יוצרים מרחב שהוא מלכודת המקרינה את כוחה עוד לפני שנכנסת לתוכה. במרחב הציבורי הפתוח מורגשת התוקפנות נוסח "התפוז המכאני" שחודרת דרך שערי הברזל לתוך אולמות חשוכים אפופי עשן ואלכוהול. יש כאן סביבה ומרחבים חולניים שיוצרים אירועים קשים.

 

הצבע השרוף, השחור מייצג כאן משהו, הוא משקף תרבות לוקאלית, תרבות של צעירים חסרי רסן. בעזרת כלים  שמכילים סמים, אלכוהול ואלימות למען האלימות, נוצרות אנרגיות אגרסיביות שמתרכזות בכניסה, יוצרת חורים שחורים סתומים, מתעצמות בחלל הפנימי ויוצאות החוצה בעוצמת יתר, כמו שחרור בלתי נישלט של טיל בליסטי. האווירה שם מאפשרת אלימות ומגבה את עצמה בחומרים אלכוהוליים. האדם והחומר יוצרים מרחבים פרטיים וציבוריים המשיקים אחד לשני ומעבירים ביניהם, בחיכוך תמידי, חומרים דליקים.

 

דווקא שם הצבע הלבן הוזנח, כנראה שלא כתוב בחוק התכנון והבניה איזה צבע לבחור, לא הוחלט על ידי הרשויות המקומיות חוק ברור שמסדיר את נושא הצבע, גם בתכניות בניין עיר (תב"ע) שהוכנו על ידי אדריכל כלשהוא, לא מוגדר נושא הצבע של המבנה. מי בעירייה מאפשר לייצר את הכתמים השחורים הללו על חזיתות הבניינים? מי מאפשר יצירת אווירה שתוביל לרע?

 

קירות שחורים בולעים את האור, את הצל והצללים. אין הסבר אדריכלי הגיוני לצבעים הכהים שנבחרו לקשט מקום שאמור לבנות קשרים ולא להרוס חיים.  ברור, יש שיגידו שהצבע הבהיר דורש תחזוקה קבועה, יש שיקצינו וייאמרו שזה קשור לרקע האנושי שמבקר במועדונים הללו. השומרים שרובם ממוצע רוסי מנסים לעשות סדר או לא בהיררכיה האנושית המאולצת הזאת, הם מנסים או לא לבנות סולם של חשיבות אנושית, אולי לסווג, לארגן, לאטום ולפתוח, גם הם לא יודעים מהם הקריטריונים.

 

החיזור בין המינים מקשה על השומרים, הריקוד האלים הוא לפעמים החיזור הגורלי של זה המבקש להיכנס וזה שמונע זאת ממנו. הכבוד האישי, האגו הגברי גובר על כל הגיון בריא, הגיון שיוצר תגובות שאין חזרה מהן, שאין סיבה שיתרחשו.

 

בלילות החשוכים, שוטרים סמויים וכאלו על סוסים מנסים לשמור על הסדר, לאתר הת הפיגוע החברתי הבא. אדם וחיה שומרים על השפיות. בלילות החופשיים, דווקא כוחות השמירה מגבילים את התנועה ומונעים אוסמוזה אנושית, הם האינפוזיה, האנטיביוטיקה המקדימה למקום חולה.

 

 

 

 

בין אם יש קשר בין השחור הזה לבגדים שלובשים הרבה אדריכלים, נראה כי מרבית האדריכלים המובילים כיום נוהגים ללבוש שחור. נראה שאין קשר אבל, בניינים שחורים לחלוטין כמעט שאין, אפשר למצוא פה ושם חנויות או מסעדות שמבקשות לייצר את האפקט הדרמטי, הרגשה של מועדון.

 

במועדונים השונים, הצבע השחור העכשווי מסתיר את הכתמים האדומים העתידיים, את החורים. הצבע השחור, גם אם הוא נקי,  יוצר לגיטימיות לאווירה מלוכלכת, אווירה שהלכלוך, גם זה התרבותי, הוא למעשה הכוח ששולט בסביבה.

 

 

צילומים: יוסי מטלון

 

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .

עינוי דין

 

 

מקצוע עריכת הדין נועד בכדי להואיל, לתקן, להיטיב או להגן על אחרים. ישנם בעלי מקצוע ולהם ניסיון רב שמשתמשים במקצועם בכדי לעשות בדיוק את ההיפך, לפגוע, להתאכזר, לעכב, להתעמר ולרמוס שלא בתום לב ובכוונה מכוונת, באנשים כשרים שלא עשו כל רע לאדם ולסביבה.

 

חז"ל אמרו שיש להיזהר מ"רשע", בראשי תיבות זה רופא, שוטר ועורך-דין. האם חז"ל מזהירים אותנו מעורכי דין? להיזהר מעורך דין!? זה שאמור לחולל צדק במהרה, זה שחייב לעזור לחלש? זה שחייב לראות את טובת הכלל בעיניים שוויוניות? כנראה שכבר אז, חז"ל ידעו מה שלאחרים לקח הרבה שנים ללמוד.

 

סבי ז"ל, משה יצחק מטלון, היה עורך דין והשתמש בכישוריו לעזור, לקדם ולפתור בעיות אפילו בין יהודים וערבים. ההפך ממנו, אני מכיר קרובים ורחוקים קשיי לב, שלמדו את מקצוע עריכת הדין ועוסקים בהיבטים הפוכים מזה של סבי, הם עוסקים ביצירת ריב ומדון, ברמיסה, בעיכוב ועיקוב, בנקמה ונטירה.

 

יכול להיות שהשימוש במלל (משהו מופשט) בניגוד למעשים בחומר (משהו פיזי) הכשירו אותם, את עורכי הדין, לשנות כיוונים, לעכב מה שיכול להיות מהיר, לנצח במשפט אבל לפגוע באדם, להוביל במאבק אבל לרמוס אחרים, לגבור על המתנגד אבל בדרך להעליבו. בתרגילים ובתכסיסים הם יוצרים מלחמות התשה, על ידי עיוות המלל הם מתעללים, מטעים ומרמים בכוונותיהם. השימוש במילים מאפשר להם לבלבל, לתעתע ולזגזג, מעשים שעיקרם שיבוש, כפייה, עינוי והחלשה של האחר.

 

חלקם מעורכי הדין פונים לפוליטיקה, רמה גבוהה יותר של רמייה, עיוות וגניבה. אין ספק כי עריכת דין ופוליטיקה, מקצועות המלל חסרי ההחלטיות, סוללים דרכים עקלקלות בכדי להשיג את אשר לא ניתן להשיג בדרכים ישרות.

 

סוף סוף, קניון

 

זה לא יתרחש השנה ולא בשנה הבאה, אבל בעוד מספר שנים לא ידוע, הקניונים המלאים בחומר ואדם יהפכו לחללים נטושים, ריקים, מוזנחים. ככל שיבנו יותר קניונים, תהליך נטישת הקניון, יהיה מהיר יותר.

 

כבר עכשיו ברור לכולם כי ההצגה הזאת לא תופיע לנצח, רובנו מבינים כי התיאטרון המאולץ הזה, "הקניון", יפסיק לפעול וככל שיבנו יותר קניונים, כך נראה יותר ויותר קניונים שחדלו לתפקד וכמו בתרבות הקניונים, עזבו, קברו את הישן. לכן, הקניונים החלשים יותר, אלו  שאינם יכולים להתמודד מול החדשים והמפוארים יותר, ינטשו בתחילת התהליך.

 

היום ברור כי בכדי להציל את הסביבה שיש, צריך יותר "אדריכלות ירוקה", אדריכלות של שימור והגיון. לצערי, במציאות של היום אין כזה דבר "קניון ירוק", הקניון הירוק הוא השוק ומרכז קניות שכונתי פתוח. מטבעו הקניון הוא מבנה בזבזני בכל רובד אפשרי. הוא מבנה אופקי אטום שמבזבז עשרות דונמים, הוא מגביר את השימוש ברכב, במיזוג אוויר, בחשמל, בפרסומות ומאלץ צריכה לא נדרשת, לא נשלטת ואכילה אובססיבית לא נכונה. יתרה מכך, במישור החברתי/תרבותי הוא מגביר את המתח בין המעמדות, יוצר אילוזיה שהיא הצגה ולה מסכים רבים ומרוקן את האדם מחשיבה עצמאית נכונה.

 

 

מרכז קניות שכונתי בנווה שרת. צילום: יוסי מטלון

 

 

ישנם מספר קריטריונים להערכת איכות אורבאנית. אחד מהם הוא  מגוון, Diversity. קריטריון זה נוגע בדרכים השונות ובנוחיות להשגת תכלית ושונות בסביבה העירונית, כלומר, האם יש בסביבה דרכים שונות לספק לאנשים את כל צרכיהם (כמו אכילה, קנייה ועוד). בקריטריון זה בודקים האם לתושבים יש את המגוון הנחוץ לחיים איכותיים.  קריטריון נוסף הוא היכולת לסיפוק צרכים עצמית, Self Sufficiency , כלומר, זהו בדיקת היחס בין המשאבים הנתונים האזוריים הקיימים לבין המשאבים שהאזור צריך כדי לקיים את עצמו. איזור יכול להיות אוטונומי, עצמאי או תלוי באזורים חופפים, גובלים ו/או המשיקים לאזור האורבאני הנבחן. חיי התושב יהיו נוחים יותר ככל שיהיו יותר דרכים לסיפוק צרכיו וככל שהשכונה תתפקד בצורה עצמאית יותר.

 

כבר כתבתי כי הסוף יתרחש במהרה, נראה כי הוא מתרחש מהר יותר. במתחם YOO העשיר מקימים בימים אלו מרכז קניות שכונתי, כן, שכונתי. גם אלו בעלי המכוניות האירופאיות השחורות והנוצצות לא רוצים לבזבז את זמנם ואת האנרגיות החומריות שיש להם, גם הם רוצים לרדת למטה ולרכוש את מה שהם צריכים. הגישה ההמונית לא חביבה יותר אצל ההמונים. כולם מחפשים את האינטימיות האנושית, להיות אדם ולא מספר.

 

 

מרכז קניות שכונתי בשלבי בנייה במתחם YOO. צילום: יוסי מטלון

 

 

גם בפרויקט אחר, בשכונת הר חומה בירושלים, מקימים מרכזים מסחריים שכונתיים ולא קניונים נוצצים. מחקרים שיווקים הוכיחו שהדיירים רוצים מרכזי קנייה שכונתיים קרובים למקום מגוריהם. גודל המרכזים שיבנו שם הוא בין 180 מ"ר ל- 400 מ"ר.

 

לדעתי, בתי הספר לאדריכלות צריכים כבר מעכשיו להתחיל לאתגר בנושא זה את הסטודנטים, האדריכלים של העתיד. צריך לבקש מהם לתכנן פרויקטים שימצאו שימוש חלופי אלטרנטיבי לקניונים הרבים הפזורים בארץ. יש לאפשר לסטודנטים לתכנן פרויקט גמר שיתבסס על קניון כושל, לתת להם להשתמש באחד הקניונים הפזורים בארץ ולמצוא לו שימוש אחר, חיובי יותר ופחות בזבזני.

 

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .