כבר בדרך מורגשת האלימות, יש לה ריחרע, עיפוש ומראה של צבע שרוף. כתמי הצבע השחור על הקירות, בתחתית המבנים, הצבע השחור שעוטף את מוטות הברזל המחוספסים, מחסומי הפלדה יוצרים גבול פרוץ של פורענות, מתחם של אלימות. לוחות ברזל יוצרים נתיבים שמובילים לאסון, לחורבן. זוהי ההרגשה כשמגיעים לאתר המועדונים שבדרום תל אביב, לאזור שבו בליינים משתכרים מתארחים בבארים ובבארים מאלתרים.
בניגוד לצבע הלבן שאומץ על ידי הזרם המודרני, צבע שמשדר נקיון, טהורות ושפיות, הצבע השחור מסתיר שם כל זיהום אפשרי, הוא הצבע הדומיננטי בסביבות אגרסיביות. פעם הצבע השחור היה צבע שחובר למוות, צבע של בגדים שלבשו בהלוויות, כאן הוא הצבע שלעיתים מוביל להלוויות.
בסביבת המועדונים נמצא הצבע והחומר שהפך לסימן ההיכר של המועדונים, סוג של "לוגו" המתאר פעילות יחודית המלווה בשתיה ולעיתים גם אלימות. במרחבי הבילוי, הצבע השחור מתחבר לחומרים ספוגים בריח חריף, ריח של אי-שפיות. בקבוקים מנופצים ביחד עם החומר הסביבתי החד יוצרים מרחב שהוא מלכודת המקרינה את כוחה עוד לפני שנכנסת לתוכה. במרחב הציבורי הפתוח מורגשת התוקפנות נוסח "התפוז המכאני" שחודרת דרך שערי הברזל לתוך אולמות חשוכים אפופי עשן ואלכוהול. יש כאן סביבה ומרחבים חולניים שיוצרים אירועים קשים.
הצבע השרוף, השחור מייצג כאן משהו, הוא משקף תרבות לוקאלית, תרבות של צעירים חסרי רסן. בעזרת כלים שמכילים סמים, אלכוהול ואלימות למען האלימות, נוצרות אנרגיות אגרסיביות שמתרכזות בכניסה, יוצרת חורים שחורים סתומים, מתעצמות בחלל הפנימי ויוצאות החוצה בעוצמת יתר, כמו שחרור בלתי נישלט של טיל בליסטי. האווירה שם מאפשרת אלימות ומגבה את עצמה בחומרים אלכוהוליים. האדם והחומר יוצרים מרחבים פרטיים וציבוריים המשיקים אחד לשני ומעבירים ביניהם, בחיכוך תמידי, חומרים דליקים.
דווקא שם הצבע הלבן הוזנח, כנראה שלא כתוב בחוק התכנון והבניה איזה צבע לבחור, לא הוחלט על ידי הרשויות המקומיות חוק ברור שמסדיר את נושא הצבע, גם בתכניות בניין עיר (תב"ע) שהוכנו על ידי אדריכל כלשהוא, לא מוגדר נושא הצבע של המבנה. מי בעירייה מאפשר לייצר את הכתמים השחורים הללו על חזיתות הבניינים? מי מאפשר יצירת אווירה שתוביל לרע?
קירות שחורים בולעים את האור, את הצל והצללים. אין הסבר אדריכלי הגיוני לצבעים הכהים שנבחרו לקשט מקום שאמור לבנות קשרים ולא להרוס חיים. ברור, יש שיגידו שהצבע הבהיר דורש תחזוקה קבועה, יש שיקצינו וייאמרו שזה קשור לרקע האנושי שמבקר במועדונים הללו. השומרים שרובם ממוצע רוסי מנסים לעשות סדר או לא בהיררכיה האנושית המאולצת הזאת, הם מנסים או לא לבנות סולם של חשיבות אנושית, אולי לסווג, לארגן, לאטום ולפתוח, גם הם לא יודעים מהם הקריטריונים.
החיזור בין המינים מקשה על השומרים, הריקוד האלים הוא לפעמים החיזור הגורלי של זה המבקש להיכנס וזה שמונע זאת ממנו. הכבוד האישי, האגו הגברי גובר על כל הגיון בריא, הגיון שיוצר תגובות שאין חזרה מהן, שאין סיבה שיתרחשו.
בלילות החשוכים, שוטרים סמויים וכאלו על סוסים מנסים לשמור על הסדר, לאתר הת הפיגוע החברתי הבא. אדם וחיה שומרים על השפיות. בלילות החופשיים, דווקא כוחות השמירה מגבילים את התנועה ומונעים אוסמוזה אנושית, הם האינפוזיה, האנטיביוטיקה המקדימה למקום חולה.
בין אם יש קשר בין השחור הזה לבגדים שלובשים הרבה אדריכלים, נראה כי מרבית האדריכלים המובילים כיום נוהגים ללבוש שחור. נראה שאין קשר אבל, בניינים שחורים לחלוטין כמעט שאין, אפשר למצוא פה ושם חנויות או מסעדות שמבקשות לייצר את האפקט הדרמטי, הרגשה של מועדון.
במועדונים השונים, הצבע השחור העכשווי מסתיר את הכתמים האדומים העתידיים, את החורים. הצבע השחור, גם אם הוא נקי, יוצר לגיטימיות לאווירה מלוכלכת, אווירה שהלכלוך, גם זה התרבותי, הוא למעשה הכוח ששולט בסביבה.
צילומים: יוסי מטלון
אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .
יוסי מטלון - רשמים ומחשבות - Archinote's Blog 