קניון סוף הדרך

 

בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת התחיל עידן המרכז המסחרי הקופסתי, הסגור, התיאטרלי והממוזג שקיבל את הכינוי הישראלי – "קניון". המושג "קניון" הוטבע באותם שנים על ידי דויד עזריאלי ומשמעותו היה חיבור של קניה וחניון. אדריכל דויד עזריאלי, יזם הקניון, קנייון איילון ברמת גן, הבין כי בארץ אין עוד חיה כזאת, מבנה שכבר היה קיים שנים רבות בארה"ב ובקנדה. הוא נתן לאדריכל נחום זולוטוב תכנית של מרכז מסחרי גנרי מקנדה, מלבני וחד קומתי עם רחוב מקורה ושתי חנויות עוגן, אולמות להקרנת סרטים ואזור ל"פאסט פוד".  עזריאלי ביקש ממנו לתכנן משהו דומה. תכנית זו הייתה הבסיס לתכנון קניון רמת גן ופריחתו המלאכותית והמטאורית של ה"קניון" הארץ ישראלי.

 

אדריכל נחום זולוטוב (שתכנן גם את מבנה דירות וסופרמארקט הראשון ברחוב בן יהודה בת"א) נהנה לבקשה וכך עוצב מרכז הקניות הראשון וצמוד אליו חניון חופשי, פתוח וענק. כך פרץ המושג "קניון" לחיינו, כך חדר המקום הזה לתרבות שלנו ובעיקר לצעירים של אז שמשכו את השם הזה שנים רבות והנחילו אותו לדור שאחריהם.

 

 

קניון עזריאלי, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

קניון עזריאלי ת"א

 

 

קניון גבעתיים, צילום: יוסי מטלון

 

סיבות חברתיות, כלכליות, תרבותיות ולוגיסטיות הביאו להקמת מקדש הקניות והצלחתו כמחליף לשוק הפתוח והצבעוני, למרכז המסחרי הקהילתי והאינטימי או לרחוב העירוני המסחרי הנוח והקרוב. הקניה הפכה ממעשה אישי אינטימי למחזה תיאטרלי מצועצע ,המקום שקושט בצורה מגרה ומפתה, גרם לאדם להשתעבד למקום ארעי ולמותג משקר, המרחב הזה יצר פודיום, במה נוחה להיראות ולהפגין נוכחות רעשנית כלכלית וחברתית, החלל הסגור מחק את היופי והאיכויות הקיימות והגביר את משמעות הגלובליזציה המתעתעת ששינתה את האותנטיות הכנה. הנסיעה לקניון ברכב הפכה לחוויה, כמו מבוא ל"דיסני-לנד" קניוני, חלק מההשתעבדות למעשה הקניה שמורכב משלבים תנועתיים רבים. סיבות וגורמים רבים נתנו לקניון את חשיבותו הכמעט דתית, מיסטית, בחיינו היום יומיים.

 

 

רחוב מלא אדם בפאריז, צילום: יוסי מטלון

 

מרכזי הקניות מנסים לספק לצרכן תחליף מלאכותי לרחוב המסורתי ולתהליך הקניה החברותי והאינטימי. הקופסא יצרה אשליה, תיאטרון של שרשראות לוכדות, אירוע כפייתי סביבתי של קונים שהושפעו משטיפת מוח שיווקית שפגעה לא פעם באינטליגנציה של הקונה. הקונה בקניון איבד את שיקול הדעת הבריא וכעת הוא רוצה ומחפש להשיב לעצמו את אותה עצמאות שנלקחה ממנו בשנייה שדרכה רגלו בקניון האטום.

 

 

שוק הכרמל, ת"א, צילום: יוסי מטלון

 

עכשיו, וזה לא עניין של סגנון או טראנד, הנטייה היא לאקו-אדריכלות, לחסכון ולא לבזבזנות או לשימוש יתר חסר אחריות במשאבי כדור הארץ, השפיות חוזרת למחוזותינו. הרצון הנוכחי הוא להצניע לכת, להגיע רגלית או באופניים לכל מקום. הגישה המלוקקת לאדם קיבלה שינוי והפכה לאמיתית יותר, יש צורך ורצון להכיר את בעל המכולת, להיכנס למקום קטן ושקט ולקבל "שלום" אמיתי, לשבת על ספסל עץ אמיתי ולא על חומר פלסטי דמוי עץ, לעמוד בתור כאדם ולא כמספר, להכיר את העומדים בתור ולקבל חיוך, האותנטיות מתחילה להמיס את הגלובליות, השורשים האמיתיים רוצים להצמיח שוב את הפרח שנבל ובעיקר, כולנו חפצים להפסיק להיות טכניים, "בובתיים" ופלסטיים.

 

מאז שנות השמונים, מאז אותו מפגש גורלי בין האדריכלים דויד עזריאלי ונחום זולוטוב, ראינו אולמות מלאים באדריכלים שמתכננים קופסות ענקיות "פלסטיות". האוכל המהיר, חללי בתי הקולנוע והשיטות המתחדשות למשוך את הקונה העסיקו את מייטב האדריכלים בארץ. המציאות מראה כי בזמן הקרוב יאלצו אותם אדריכלים לתכנן שימוש חלופי, הגיוני וטבעי יותר, לאותן קופסאות אטומות. בארה"ב, מקום הולדתו של הקניון (שמו הישראלי), המיתון מתרחב ותופס תאוצה, הקניונים  (malls)  ומרכזי הקניות הענקיים נ פגעים וחלקם נושמים את מנת החמצן האחרונה שיש להם ואחרים אף נסגרים. מגה- סטרוקטורות מרחביות אלו יאלצו לעבור שינוי, בכדי שלא יהפכו לשלד עצמות, לפגר, יהיה צורך להתאים אותם בצורה יצירתית לשימושים צנועים יותר.

 

הנפח והאסטטיקה של מבנים אלו חייבים להשתנות, חייבים לייצר עבורם עתיד אחר. צריך למצוא להם  תחליף שימושי הגיוני, שימוש שיכול למלא את הוואקום האדיר שנוצר בתוכם. במבט ראשון נראה כי מגה-מבנים אלו נוצרו לשימוש אחד בלבד, לא פשוט לפרק אותם, לנגוס בהם או להקטין אותם. השיטה הקונסטרוקטיבית, הבטיחותית ודפוסי התנהגות קצת מקשים על התאמת המבנה לשימוש אחר.

 

 

שלט של כנסייה שנמצאת בתוך קניון לשעבר

 

 

 

כנסיה בתוך חלל שהיה קניון (WALL MART) בפלורידה, ארה"ב.

 

 

סיפריה בארה"ב, מונטנה, בקניון לשעבר (K-MART)

 

למרות זאת, מתברר כי יש דרך להפוך פיל מת לפיל שימושי. בארה"ב, מבנים רבים של רשת החנויות Wal-Mart  וחברה אחרת בשם Circuit City שסגרה 155 מרכזי קניות, מצאו מספר שימושים חלופיים למבנים אלו. קניונים נטושים (Deserted Mall) מצאו שימוש אחר,  חלקם חולקו למספר נפחים ומשמשים ככנסיות, מוזיאונים, שוק פשפשים (plea markets) , לופטים לאומנים, פארק מים, מרכזים רפואיים, מגורים לגיל השלישי, מרכזים לגידול מזון אורגאני ואפילו בתי ספר.

 

הקניונים השתולים, החנוקים בתוך קופסאות גדולות נמוכות, בתוך מבנים שכל חזיתותיהן חשופות, נראות, הם לרוב מבנים שעומדים בודדים בשטח. אלו מבנים מנותקים מנפחים אחרים. לאור זאת ומניסיון העבר בארה"ב, אנו רואים כי מרכזי קניות נטושים יוצרים חממה  ל"וואנדאליזם" ואלימות, מביאים פשע ומורידים את ערך הרכוש. מבנה "קניוני" שנשאר נטוש שנים רבות הופך למגנט של בעיות חברתיות, כלכליות ותרבותיות.

 

 

קניון נטוש בכיכר אתרים, ת"א,צילום: יוסי מטלון

 

 

קניון נטוש בארה"ב, קנטאקי.

 

 

קניון נטוש בארה,ב, קנטאקי.

 

אני מציע לחובבי הנוסטאלגיה ומקצועני התיעוד ההיסטורי, להתחיל לאסוף חומר אודות התפתחות הקניונים בישראל, לתעד בעזרת תוכניות של אדריכלים, לבצע ניתוח אדריכלי ומילולי, לחפש צילומים שצולמו בעת הפתיחה ובעת הסגירה ולתעד את כתיבתם של המבקרים האדריכליים, לרשום את התפתחותם של הקניונים בארץ ואת מקורם שמעבר לאוקיאנוס. יהיו הרבה מחקרים שינסו לפענח ולהבין את התהליך שגרם לסוף הטראגי של הקניון, מרחב שגרם לאושר זמני ומלאכותי לרבים. אני מניח שנראה סרטים ותערוכות שיציגו לפנינו בצורה צבעונית ואיכותית את סופם של החללים העצומים שיצרו מקדשי קניות מונומנטאליים אך זמניים.

 

 

מרכז מסחרי קהילתי ישן במעוז אביב, צילום: יוסי מטלון

 

מרכז מסחרי קהילתי חדש ברחובות, צילום: יוסי מטלון

 

 

מרכז מסחרי קהילתי ישן, בית לסין, ת"א, צילום: יוסי מטלון

 

מרכז הקניות החדש שיבוא במקום הקניון, יהיה קבוצה של מספר חנויות מוקפות מצד אחד במקומות חניה ומצד שני בצמחיה ושטח פתוח. המרכז הזה ישתלב במקומות רבים, במרקם של הקהילות הפזורות בעיר, קרוב למקומות שבהם חיים אנשים, בנקודות גישה נוחות שיאפשרו קניה אנושית בשילוב עם נקודות חיים שיאפשרו התקהלויות חברתיות מצומצמות. חלופה אחרת תהיה תחייתם של הפסאז'ים, חידוש הישנים ובניה של חדשים.

 

 

פאסז' קיים ברחוב אלנבי בת"א, צילום: יוסי מטלון

 

פאסז' מתוכנן ברחוב אלנבי (אדריכל ריצ'ארד מאייר)

 

אני בטוח כי יבוא היום ונראה תיירים משוטטים בקניונים נטושים, במרכזי קניות ענקיים שהפכו לפסל סביבתי מטריד וישמעו סיפורים צבעוניים על החיים המרתקים שהתנהלו שם לפני פחות ממאה שנים. לא קשה לדמיין את  גורלם של הקניונים בישראל בעתיד הלא רחוק.

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .

 

פורסם גם ב-  New1

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שחר  ביום מאי 1, 2009 בשעה 5:10 pm

    אבל איפה רואים סימנים לכך שהקניונים בארץ מתחילים לנבול?

  • יוסי דר  ביום מאי 1, 2009 בשעה 5:14 pm

    אחד היתרונות הגדולים של הקניון הוא שיש בו מיזוג אוויר – חימום וקירור.
    כל מה שיבוא במקומו – אם יבוא – חייב יהיה לכלול את היתרון הזה.
    אנחנו מפונקים.

  • יוסי  ביום מאי 1, 2009 בשעה 5:17 pm

    זה תהליך שיקח מספר שנים . בתחילה, הקניונים החדשים ממיתים את אלו הישנים יותר ויש רצון אצל האדם לשנות ולהשתנות.
    ישנה התפכחות של האדם, רוצים אמיתי, כן, טבעי ובקנה מידה.
    הכל מתחיל להיות מחושב יותר, לא לחינם (גם בהקשר הכלכלי) רוב הטייקונים מוכרים את הקניונים (למעט עזריאלי).

  • יוסי  ביום מאי 1, 2009 בשעה 5:22 pm

    יוסי – אנחנו מתחילים להעדיף לקנות במקום קרוב (בלי להשתמש ברכב) ואצל אדם שאומר לנו שלום אמיתי.
    איכפת לנו מזיהום האוויר, מעלות הדלק ומהחזקת רכב – עדיף ללכת ברגל, לרכב באופניים.
    מיזוג האוויר בקניה קרובה ומהירה הופך למשהו מישני.

  • מיכל  ביום מאי 1, 2009 בשעה 7:58 pm

    הקניות הפשוט והישן, אבל המציאות בארץ לפחות אינה מראה, למשל, שהקניונים החדשים דוחקים את הישנים.
    קניון איילון (הראשון) למיטב ידיעתי הוא קניון מוצלח.
    היה כזה מן ההתחלה, ונשאר כזה.
    הודות למספר מאפיינים, אגב, שבהם חניה ללא תשלום, תכנון נוח וקל להתמצאות, גם בקניון וגם בחניון (לעומת עזריאלי למשל), ומגוון חנויות, לא מאוד יקרות (לעומת קניון אביב למשל).

    האם ידועה לך סיבת דעיכתם של קניוני העבר שהצגת כאן?
    קשה לומר שארצות הברית היא מקום שבו תרבות הקניונים אינה משגשגת, אם כי עכשיו טיפה קשה להתנבא..
    אני מנסה להבין האם הדעיכה שלהם היא עקרונית או לוקאלית.

    נדמה לי שמה שיקבע את אורך חייו של קניון מסויים הוא עד כמה הוא עונה על צרכי הקונים שלהם הוא מיועד.
    (קניון אביב למשל לא ניחן בניה ללא תשלום, אך נחשב למצליח מאוד כלכלית, שלא במפתיע. אחריו אם אינני טועה יש את קניון מול הים האילתי)

    אינני רואה את האיכפתיות מזיהום האוויר מרקיעה שחקים עד כדי כך, אבל אולי.

    אגב, מרכז קניות כמו שאתה מתאר קיים גם בשכונת תל ברוך צפון (אוכלוסיה בעלת אמצעים, לרוב) – מרכז מיקדו – האם יש לך מידע על מידת 'מוצלחותו' הכלכלית?

  • יוסי  ביום מאי 1, 2009 בשעה 9:02 pm

    מיכל – שאלת שאלות נכונות ורק הזמן יאיר לנו את המציאות.

    הקניונים הישנים חייבים לשדרג את עצמם בכדי לשרוד והמנהלים שלהם אכן משדרגים אותם.
    אלו שלא משתדרגים סובלים מירידה ברמת הקניות.

    חנויות כמו איי/אם-פי/אם או טיב-טעם בעיר מראות מגמה שתושבי העיר רוצים לקנות יותר בעיר ולא לנסןע ברכב, הם אפילו מוכנים לשלם יותר עבור המוצרים שם.

    יש גם חזרה מסויימת לשווקים (כרמל ואחרים)
    "מיקדו" נחשב כמצליח לכן גזית גלוב ישראל קנו את המקום
    הזמן יעשה את שלו, זה תהליך אורבאני.

  • משה בן דוד  ביום מאי 5, 2009 בשעה 9:39 am

    אהבתי את זה שהקניון הפך לכנסיה!
    אותו החלל, אבל הסגידה היא לאל אחר!

  • יוסי  ביום מאי 6, 2009 בשעה 10:01 am

    משה – זה אומר שאי אפשר בלי אלוקים!

  • יאיר  ביום פברואר 16, 2012 בשעה 1:12 pm

    בינתיים עזריעלי בונה ומתכנן מספר קניונים חדשים במרץ. שווה להזכיר את קניון חוצות בפר סבא של צור שמהווה יצור ביניים בין קניון סגור ופתוח, אופציה שיכולה מאד להתאים בישראל, כשחצי מהשנה די נעים בחוץ. זה אומר טשטוש מה של גבולות הקניון, עירוב שימושים ודברים טובים אחרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: