אדריכלות כצעצוע

 

מי מאתנו לא קיבל צעצוע "בית", מי מאיתנו לא בנה "בית" בילדותו, כמעט כולם. רובנו בנו בתים צעצועים מ"לגו", מחתיכות עץ, מקוביות סוכר, מקופסאות גפרורים או קופסאות שימורים. את כולנו לימדו איך נראה בית, בית מיתולוגי שלרובנו קשה, גם בבגרותנו, להשתחרר מהאימאג' הזה, מהבית הביתי הזה.

 

הרבה "אימאג'ים" נחרטו בזיכרונם של רבים, "אימאג'ים" שהוצגו לאדם הבוגר עוד בעת ילדותו. הגופים הללו והמסרים הכרוכים בהם נחרטו בזיכרון האישי ובזיכרון הקולקטיבי. לרוב ובעת מבחן, כאשר תשאל שאלה ספציפית, בוגרים מאותה שכבת גיל יענו בתשובה דומה לשאלה קולקטיבית. קשה מאוד להתנתק ממה שאמרו לנו בילדותנו, קשה להשתחרר מהציונים ליופי ואיכות שניתנו לעצמים (צעצועים) שהיו לנו בגיל הרך, רבים וטובים מתקשים להפריד בין הטוב של האתמול לטוב והאיכותי של היום והמחר. הבית שאותו ציירנו בילדותנו, הבית שבנינו בנעורינו לא נמחק מזיכרוננו, הבית הזה צף במחשבתנו בכל עת. בכדי לדמיין אחרת צריך לראות דברים אחרים, להיפרד מהצפוי, ללמוד ובעיקר "לצאת מהקופסה", לשבור מוסכמות ולפתח יכולת לקבל מבנה גיאומטרי שונה ועכשווי.

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כמו בנושאים אחרים, גם כאן צריכים לשחרר מחסומים וחסימות בכדי להגדיל את קיבולת היצירתיות שלנו, צריך לפתוח דלתות, להיות "אינסטלאטור" יצירתי שישחרר את הפקק שננעל עלינו עוד בילדותנו ואז לצאת בפתרונות אחרים, לפרוץ במצבים מוצלחים יותר ובעיקר נקודות מבט נוספות.  

 

הקיבעון והקיפאון המחשבתי/יצירתי מייצרים מבנה דומה, חזרתי, היסטורי שמשכפל את עצמו ויוצר לעתיד את מה שהיה, יוצר סביבה ונפחים שלא השתנו מזה דורות למרות הגישות העכשוויות לחיים ולבנה המשפחה ששונה מאוד היום בהשוואה למה שהיה מוכר בעבר.

 

חייבים לצאת מהמחשבה המוכרת לנו, מהשגרה המחשבתית שהנחילה במוחנו את הבית הטיפוס המיתולוגי. התנחלויות מחשבתיות צריכות לזוז הצידה ובמקומם לשתול זרע יצירתי חדש ופתוח. בחינות ברובדים שונים וזוויות ראייה שונות יאפשרו לנו להגיע להזדמנויות אחרות ותהליך של יצירתיות מתחדשת שתפיק מוצר איכותי העונה לצרכי הזמן העכשווי.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שלי  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 5:24 pm

    מעניין.
    גם להורים קשה להשתחרר מהבית הצעצועי הזה שהם מכירים מילדותם והם רוצים שגם הדור הבא יזדהה עם אותם בתים.

  • שרון רז  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 5:48 pm

    כן, בואו נשתחרר סופית כבר מתישהו מגגות הרעפים הללו, שהם כל כך לא כאן, כל כך לא שייכים לכאן
    ויוה לגג בטון השטוח… ואת זה אמרו כבר כמה אנשים בשנות השלושים

  • אדריכל  ביום מרץ 12, 2009 בשעה 6:04 pm

    אולי בכלל הצעצועים הללו הביאו לארץ את הגגות האדומים המשופעים.

    גגות שטוחים היו פה כמעט תמיד ורק "פישר פרייז", "ליטל טוייס" וחברות צעצועים אחרות למעשה גרמו לשינוי הסביבה שלנו.

    נראה כי לא רק האדריכלים מקלקלים, גם הצעצועים גורמים לכך.

  • משה בן דוד  ביום מרץ 20, 2009 בשעה 11:02 am

    אל לנו להאשים את חברות הצעצועים במחדל הזה!!
    הן בסך הכל חברות שרוצות למכור צעצועים.
    עיצוב הבית הצעצועי נובע מהצורך הפסיכולוגי של ילדים לחקות את המבוגרים, (ראה מיני עגלות תינוק, מיני עגלות קניות,מיני כלי עבודה מפלסטיק ועוד…)
    ומכיוון שרוב הבתים בארה"ב הם עם גג רעפים אז ככה זה נראה.
    אם היתה חברת צעצועים ישראלית בשנים הראשונות של המדינה שמייצרת בתי צעצוע, בית "ילדותינו" כנראה היה בעיצוב ערבי או בינלאומי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: