ארכיון חודשי: פברואר 2009

תל-אביב, שדה-בוקר ומודיעין

 

 

חוף פרישמן, תל אביב. צילום: יוסי מטלון

 

 

גורדי-שחקים, תל אביב.צילום: יוסי מטלון

 

 

שדה בוקר. צילום: יוסי מטלון

 

 

שדה בוקר, צילום: יוסי מטלון

 

 

מודיעין, צילום: יוסי מטלון

 

 

מודיעין, צילום: יוסי מטלון

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .

קופסה ל"הבימה"

 

"הבימה" בשנת 1950, צלם לא ידוע

 

"הבימה" בשנת 2008, צילום: יוסי מטלון

התכנון שמוצג על הנייר יכול להשתנות, אבל מה שעשו ל"הבימה" לא נוכל לשנות. עוד לפני התכנון המוזר של בית ראש הממשלה החדש, הצליח חתן פרס ישראל, האדריכל רם כרמי להקים עבורנו קופסת תיאטרון, מבנה מקובע בקנה מידה דיספרופורציוני לסביבה, מבנה התחום על ידי חומות וחרכי ירי עליונים.

 

תחילה חשפו את העמודים, עמודים שהיו מטאפורה, לאחר מכן הכניסו אותם פנימה והשאירו בחוץ רמז למה שהיה, כאילו לומר לנו "זוכרים את ההיסטוריה?". החזית הראשית סורסה, במקום להשאירה בצורה שכל כך מוכרת לנו, הוא הכניס אותה פנימה והשאיר בחוץ גרוש אחד שנלקח מהלירה הישראלית המיתולוגית, הוא השאיר בחוץ רק רמז מהחזית המיתולוגית שמוכרת לכולם.

 

חזית קידמית (דרומית). צילום: יוסי מטלון

 

"הבימה", צילום: יוסי מטלון

המבנה הקופסתי הזה שלבטח יחופה באבן, יוצר חומה ברורה צמודה לרחוב שבצידו המערבי ומקטין מאוד את האפקט של גן-יעקב מצידה הצפוני. האטימות  החומרית וקנה המידה המוגזם יוצרת הרגשה לא נעימה להולכי הרגל. ההרגשה היא שיש כאן איזה מונומנט נעול שיוצר "רדוקציה" לכל מה שנמצא לידו. יתכן כי בחזית התיאטרון תוקם ויטרינת זכוכית, אך זו תשאיר את העמודים המעוגלים בחלל הפנימי  ותקטין עד מאוד את הרחבה המכובדת שנמצאת ממול למבנה.

 

כמו בתכנון האקסטרווגנטי של בית ראש הממשלה החדש, גם כאן לא ברור אם נעשתה עבודה מקדימה שתבחן את המסר התרבותי והחברתי שחייב להיות במבנה לאומי מסוג זה. לא בטוח שנעשה סקר סביבתי שבוחן את הקנה המידה שמסביב, את השדרות שמסביב, את מרכיבי התנועה השונים שמסביב ובעיקר את רגשות האדם ביחס ל"מצבה" מסוג זה. חבל שלא ניתן היה לראות את סכמות התנועה האנכית והאופקית בבניין. הייתי רוצה לראות את הקשרים הפונקציונאליים בין הנפחים הפנימיים השונים, את ההתמודדות עם מבנה שחייב להיות נגיש לנכים ואולי אפילו נראה בו כמה אלמנטים של "מבנה ירוק".

 

אני תקווה שהתנועה הפנימית של המבנה מכבדת את האדם, שהחלקים הפנימיים של המקום יהיו עדינים יותר ויזרמו יותר מאלו החיצוניים. אני מצפה שמכל מקום ישיבה בכל אולם יוכלו לראות את אשר נעשה על הבמה ושהאווירה הפנימית תרכך את החיצוניות הקשוחה והבלתי מתפשרת של המבנה הזה.

 

"הבימה" ויחסה לגן-יעקב, צילום: יוסי מטלון

 

"הבימה", צילום: יוסי מטלון

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .

Tzipi + Bibi

צילום: יוסי מטלון  באבן גבירול בתל אביב, שודר אתמול בערוץ 10.

בית ראש הממשלה החדש

 

שוב ושוב הוא עושה לנו את זה. גם הפעם אדריכל רם כרמי הפיק תכניות ראוותניות בקנה מידה אבסורדי ובמורפולוגיה אנטומית שיוצאת מכל פרופורציה ארכיטקטונית והתחשבות כלכלית.

מבנה בית ראש הממשלה החדש נראה כמונומנט נוסף, משהו נוזל ונמשך המכיל בתוכו נפחים אורגאניים אסוציאטיביים הקשים לביצוע והיקרים עד מאוד לתחזוק. לא ברור כיצד פרויקט כזה משווק לציבור, כיצד הוא נמכר ללא ניתוח מקצועי מקדים, ללא תחרות אדריכלית או ועדה מקצועית שתאשר פרוגראמה וקונספט הגיוני המתאים לעם הזה ולמקום שבו הוא שוכן. 

חבל שלא ניתן לראות את הניתוח האדריכלי של המבנה, את הנפחים, תנועה וזרימה של רכב ובני אדם, קנה מידה סביבתי, התייחסות לאקלים או נקודות של "מבנה ירוק" שאולי יש בו. נשאלת השאלה האם נעשה "סקר" ארכיטקטוני והאם האדריכל התייחס אליו ולתוכנו באופן כלשהוא. עוד לפני מריחת הפחם השחור על נייר סקיצה היה צריך לבדוק את מהות תפקידו של ראש הממשלה,  את ההיסטוריה שלו לאורך הדורות ומה יהיה תוכנו בשנים הבאות. רבדים רבים היו צריכים להבחן ולהיחקר, שכבות רבות היו חייבות להיחשף.

הזילות בכספי הציבור נראית בכל קו שנמשך בתכנית הזאת, הערכים שיש להכניס למבנה של ראש הממשלה נשארו מאחור, מנותקים. אין כאן התייחסות להגיון סוציאלי, למסר תרבותי או התחשבות קולקטיבית.

ראש הממשלה צריך לקבל משהו סולידי, מחושב ושימושי שמתוכו ובתוכו הוא יוכל לייצג את כולם, את עמו. נושא הרגש והחוויה האישית של אדריכל רם כרמי לא צריכים להיות מושרשים בתכנון של מבנה זה. נראה כי יש משהו אישי שהוא רוצה להנחיל למבנה זה, הנושא האישי צריך לבוא לידי ביטוי לא כאן. החוויה האישית של המעצב היא משהו סובייקטיבי פרטי שלו. כאן זה המקום להיות לאומי, רב-תרבותי, מתחשב בכלל ולא רק באמוציות של המתכנן. 

מבנה זה חייב להיות משהו של נחלת הכלל ולא אישי שלו, של האדריכל. הרגש הטמון במבנה של ראש הממשלה לא צריך להיות מנותק מרגש העם, להיפך, המבנה וראש הממשלה שנמצא במרחביו הפנימיים, חייבים לחוש בכל רגע ורגע את רוח העם ותרבותו, את החוויות של העם, החיוביות והשליליות ולא להסתתר במקום מנותק מהמציאות, מקום מגודר, מסורבל ונעלם מן העין. הנייר יכול לסבול את הכול, העם לא!

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .

זיהום אינטרנטי

 

 

הבחירות של 2009 לא הצטיינו בסטיקרים מעוצבים, בשלטי חוצות קרועים או בני נוער צעקניים. הבחירות של השנה לא זיהמו יתר על המידה את צמתי מדינת ישראל וטוב שכך. הזיהום הוויזואלי התנקז למקומות אחרים.

 

התברר כי הפעילות הפוליטית נעשית מתוך חללים סגורים, מרחבים פרטיים. מרחבים פרטיים הפכו לכלי שרת בידי הפוליטיקאים, מרחבים אישיים הפכו לאישיים-פוליטיים. השלטים הענקיים שהוצמדו לכל עמוד פנוי בכל צומת בולטת עברו רדוקציה ונשתלו בכל אתרי האינטרנט. המרחב הציבורי נשאר נקי יותר בהשוואה לבחירות מהעבר, השלטים עברו להיות שלטים ממוחשבים שנועדו לאדם הגולש. שלטי הנייר, הבד או ה"ברזנט" הפכו לפלאשים קופצניים, ימין ושמאל, למעלה ולמטה. לא משנה אם הם ימניים או שמאלניים, קרובים לשמיים או לאדמה, כל משטח דו-מימדי בכל אתר אינטרנטי, נתפס על ידי המשווקים ולא ישוחרר עד להכרעה.

 

"המנהיגים" פתחו לעצמם בלוגים בכל מקום ראוי, לא, לא הם מנהלים את הבלוגים, למען הסר ספק ובתום לב הם הודיעו על "גילוי נאות" שלא הוא, הוא או היא מנהלים את הבלוג, אחרים עשו זאת עבורם. טוב שכך, טוב שתמונותיהם קופצות באינטרנט ולא משמשות כזיהום וויזואלי ברחובות העיר.

 

כל אלו שמתמודדים, מנהיגים שאנו מכירים מהעבר, מההווה וכנראה גם אלו שיוליכו אותנו במדבר הגלובאלי בשנים הקרובות,  מופיעים בעיקר על המסכים, בטלוויזיה, במחשבים האישיים. היעדרותם מהרחוב כלל וכלל לא מציקה לנו, להפך. טוב שפרצופיהם מופיעים על משטחים מתחלפים כתמונה שיכולה להיעלם תוך דקה, שנייה או חלקיק השנייה.