בניין עיריית בת-ים

 

בניין עיריית בת-ים, אפריל 2008. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לעיר בת-ים יש פנינה ארכיטקטונית, מבנה שנחשב בעת בנייתו כ"משוגע", כיצירה אוונגרדית ואחד שלא מתאים למקום שבו הוא הוקם. רבים שאלו מה פתאום פירמידה הפוכה בבת-ים. במקום שסביבתו המידית לא הייתה מפותחת, מקום שלא היה בו קונטקסט. לרבים, המבנה הזה בעת הקמתו, נראה כשיגעון אומנותי.

 

במשך השנים רמסו אותו, חתכו חלקים מהגג שלו, הזניחו אותו בצורה פושעת, פגעו באיכותו הייחודית. הוא היה אז ונשאר גם היום כמבנה בעל תכונות מהפכניות, מבנה מרגש, שונה מאוד משאר הסביבה ובעיקר שונה מהיובש הארכיטקטוני היצירתי השולט והמוצג סביבו. בניין עיריית בת-ים הוא בניין ברמה אחרת, מוצלח, תמיד מרענן, מתאים גם לזמננו וגבוה ברמתו מהרבה פרויקטים חדשים, עכשוויים.

פרטים מבטון בעיריית בת-ים, אפריל 2008. צילום:יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בניין עיריית בת- ים הוקם בשנת 1963. המבנה תוכנן על ידי האדריכל אלפרד נוימן והאדריכלים צבי הקר ואלדר שרון שהיו צעירים ממנו וראו בו כאדריכל מוביל ומגבש את קונספציית המבנה. בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, הברוטאליזם והפירמידה ההפוכה, המטאפורה של ה- La Pyramide Inversée, היו זרם אדריכלי מקובל והגיאומטריה נחשבה כמודרנית. מבנים במקומות שונים בעולם עוצבו לאור עקרונות אלו. בניין עיריית בוסטון Kallmann, McKinnell and Knowles 1964-69)), בנין בנק ישראל בירושלים וגם מספר מבנים שתוכננו על ידי משרד שרון אדריכלים, מבנים שנבנו בין השנים 1960-70 באוניברסיטת ניגריה, (Kibbutz + Bauhaus, by Arieh Sharon 1976), היו למעשה פירמידות הפוכות.

צילום של בניין עיריית בת-ים מיד לאחר הקמתו.

 

 

 

 

 

 

 

הבניין המדורג הפוך, המרובע והסימטרי, מורכב ממורפולוגיה פשוטה וחזרתית. פרטי הבניין לקוחים מאותן צורות שמקורן הוא בטבע. הבטון המחוספס משמש לא רק כחומר קונסטרוקטיבי, הוא גם החומר שיוצר את האורנאמנטאציה של המבנה. הקישוטים עשויים מבטון ולכן הם מאופיינים בקשיחות שנוצרת מטבעו של החומר וממלאכת הבניה מבטון, שבארץ באותה תקופה (וגם היום) לא הייתה מהמשובחות.

 

בולט מבחוץ כי לא נקבעה היררכיה בבנין. לא ברור היכן יושב ראש העיר או היכן מתכנסת מועצת העיר. במבנים ציבוריים מאותה תקופה, משרדי ראש העיר היו בולטים ונמצאים במקום שולט, המרחבים הפנימיים החשובים היו בולטים בקנה המידה ובצורה שניתנה להם.

"השרוול", האמפיתיאטרון ובניין העירייה , אפריל 2008. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמפיתיאטרון עשוי מבטון, עומד לידו. גם "שרוול" בטון גיאומטרי מרשים מחובר אליו. "שרוול" מילוט פיסולי יוצא מהמפלס העליון ומתחבר לו בקרקע למרחב מוגן. השרוול המפוסל יוצר הרגשה של פתיחות יצירתית ורצון המתכננים לעשות משהו אחר, משהו שיעורר את המחשבה, ואכן תעלת המילוט המסובבת הזאת היא עוד נקודת אור במבנה הייחודי הזה. לא ידוע לי אם הצבעוניות שעוטפת כיום את המבנה הייתה גם במקור. ברור לכל  כי בתקופת בניית הבניין, הצבע לא היה חלק מהקונספט וחשיפת הבטון כפי שהוא, הייתה הגישה המקובלת.

"השרוול" וחיבורו למבנה. אפריל 2008. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המרחב הציבורי שמסביב לבניין העירייה נראה מטופח. נראה כי בשנים האחרונות ראש העיר עשה הן למען תושבי העיר והן למען הסביבה הפתוחה והגלויה. צדק יעשה למבנה אם יחזירו לגגו את האלמנטים הגיאומטריים שנתלשו ממנו, בחוכמה יעשו קברניטי העיר באם ישמרו את המבנה, ישפצו אותו ויעדכנו אותו לדפוסי חיים עכשוויים מבלי לפגוע באיכותו המקורית ובכוונת המעצב. עיריית בת ים מתכננת לעבוד למבנה חדש ולכן, יש להפוך את המבנה הזה, שמכיל בתוכו חלל עצום (אטריום), למרחב תרבותי עירוני, ספריה, מוזיאון, בית תרבות, או כל מיזם תרבותי/יצירתי/אומנותי אחר, מקום שחופש היצירה ימלא את הגיאומטריה הייחודית ממנה הוא מורכב.

 

פרט בבניין עיריית בת-ים, אפריל 2008. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יודן  ביום אפריל 27, 2008 בשעה 5:40 pm

    משום מה הבנין לא משמש ולא שימש אף פעם כעיריית בת-ים. הוא לא נמצא במקום הנכון כדי להיות מרכז עיר ותנאי העבודה בו בלתי אפשריים. השטחים הפתוחים שהוא יוצר לחלוטין מחוסרי התייחסות לבני אדם וצורת חייהם. ארבעים שנה אחרי ועדיין האדריכלים "החדשניים" צודקים וכל בני האדם הנורמליים טועים לחלוטין?
    נכון, הבנין הזה הוא כל מה שדורות של אדריכלים חונכו לראות כפסגת היצירה האדריכלית, והוא כישלון מוחלט כמקום מחיה ועבודה. אולי הגיע הזמן להעריך מחדש את התיאוריה יוסי?

  • יוסי  ביום אפריל 27, 2008 בשעה 6:15 pm

    יודן – זה נכון שחללי המבנה לא נוחים לעבודה, בכל זאת עברו כבר 50 שנים, זה נכון שהיו בעיות ניקוז ונזילות, לא ידעו אז כיצד אוטמים.

    הוא הוקם לפני שהוקמו המבנים מסביב, לפני שחשבו מה יהיה מסביב, לפני שהחליטו היכן יהיה המע"ר (אם אז בכלל ידעו או חשבו על זה), אולי לפני הקמתו היה צורך בתכנון עירוני כולל שימקם מבני ציבור במקום הראויים לכך, אז לפני חמישים שנים לא עשו זאת, אתה צודק מיקומו כיום לא נכון, אז מה לעשות, להרוס אותו?

    כיום אפשר להפוך את השימוש שלו למרכז תרבותי זה או אחר, יש לשדרג אותו ולאכלסו במשהו שיתן לקהילה שמסביב, לתושבי העיר בת-ים.

    דרך אגב, לפני מספר שנים, אני באופן אישי הייתי שם מספר פעמים בעיניני
    עבודה.

    כאלמנט ארכיטקטוני הוא פנינה! צריך לשדרג את המבנה למטרות אחרות.

  • ערן  ביום אפריל 27, 2008 בשעה 10:57 pm

    אני מאוד אוהב את האדריכלות של נוימן-הקר-שרון מעיריית בת-ים,דרך בה"ד 1 ועד מעבדות דנציגר.
    אני חושב שהם מהיוצרים היותר אורגינליים שהיו באדריכלות הישראלית.
    זה לא מונע ממני להבחין לא רק בחוסר השימושיות של רוב הבניינים שלהם אלא גם באלימות העצומה שגלומה בהם.
    בניין עיריית בת-ים הוא חד ודוקר, כולו זוויות חדות, מההעמדה ועד אחרון הפרטים. זה גם בניין אטום שלא מאפשר למתבונן מבחוץ להבין את מה שמתרחש בפנים וודאי שאינו מזמין את התושב להיכנס ולהשתמש בבניין.
    גם אם התכניות המקוריות של האדריכלים לסביבה של בית העירייה היו מתממשות, אני בספק אם הבניין הזה, עוין כל-כך לסביבתו, היה מצליח לפתח מסביבו עירוניות פעילה.
    מעניין לחשוב מה זה אומר על החברה שלנו שאלה הם הבניינים המקוריים ביותר שהצלחנו ליצור?

    בלי קשר, לפירמידה ההפוכה יש הרבה פוטנציאל עירוני ליצירת מבנים שמצלילים על עצמם ועל הרחוב, ומאפשרים פתיחה של פנים הבניין לשמש. מכון הנפט ברמת אביב של יסקי ובית מד"א ביד אליהו הן דוגמאות מתונות יותר של טיפוס מבנה כזה. זאת למרות שצורת הפירמידה ההפוכה תמיד תראה כלא יציבה ונוטה ליפול ולכן תעורר קצת אי-נוחות ומתח.

  • רון  ביום אוגוסט 1, 2008 בשעה 7:16 pm

    אם אני לא טועה במקור הבניין היה מיועד לשמש כמוזאון ורק בשלב מאוחר יותר של הבניה הוא הפך לבניין משרדים.

  • אוריאל  ביום ינואר 1, 2009 בשעה 1:37 pm

    לצערי ישבו מתכננים לא מקצועים לתכנן את המבנה המגעיל הזה אשר מבזה את תושבי העיר, מבנה שאינו מנוצל כלל יש הרבה שטחים לא מנוצלים מבנה מוזנח ולא מטופל כלל ישנם אזורים שמאז הבניה לא נקו צואת יונים בכל מקום ממש גואל נפש היה צורך לבנות מבנה שיכיל את רוב המשרדים ולא לפזרם בכל העיר .

  • עוזי  ביום מאי 5, 2011 בשעה 3:34 pm

    סתם נקודה קטנונית: ה"אמפיתאטרון" הוא למעשה תאטרון (מושבים בחצי גורן מול במה).
    אמפי=דו, כפול (כמו במילה amphibian = דו-חיים).
    לכן, המונח אמפיתאטרון מתייחס למבנה העגול (או האובלי) השלם, כמו באיצטדיון.
    בכל זאת, אדריכלים…

  • dovrat  ביום דצמבר 21, 2013 בשעה 5:39 am

    הידעתם! כל המבנה הנ"ל נבנה על שטחים של ניספי שואה ומי שנשאר בחיים ויורשיהם מחכים עד היום לקבל תמורה עבור הרכוש שנגזל – כמובן באישור המדינה שגוזלת כל הזמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: