רוח וחומר

 


העמוד הראשון של הביטאון שהופץ ע"י אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל בשנת 1974.

 

"אל ציבור האדריכלים: אדריכלים – שכירים ועצמאיים – חברי א.א.א.י., אשר עקב המצב נקלעו לקשיים ארגוניים, כספיים, תעסוקתיים, או אחרים, יכולים לפנות לוועדה של איגוד הארכיטקטים, שתעסוק בענינם. נא לפנות אל גב, חוה ונדנברג ב-א.א.א.י., טלפון: 243302" זו הייתה המודעה שפורסמה על העמוד הראשון של הביטאון שהופץ ע"י אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל בשנת 1974. פעם מישהו ניסה לדאוג לחבריו.

 

בעשור האחרון, מובילי עמותת האדריכלים עושים אך ורק לביתם.  אולי רצוי שעמותת האדריכלים תתחיל לדאוג  לאדריכלים העובדים שמקבלים שכר מבייש, אולי זה הזמן לדאוג לכך שהאדריכלים יקבלו שכר שמכבד אותם ואת המקצוע שלהם.  לא יתכן שאדריכל ולו מספר שנות נסיון יקבל שכר קצת מעל השכר המינימלי, לא יתכן שאדריכלים יספקו שרותים בחינם, לא יתכן שמתחזים יסתובבו בשוק ויציגו את עצמם כ"אדריכלים" ובכך פוגעים בפרנסת האדריכלים, לא יתכן שיהיה דבר כזה "אדריכל חוץ" או "אדריכל פנים", יש אדריכל וכל שימוש אחר בתואר אדריכל, יש בזה משהו שנעשה שלא בתום לב. 

 

אדריכלות זה לא מקצוע אידיאלי למי שרוצה להיות עשיר, ממש עשיר. אבל זה מקצוע שחייב לספק חיים נוחים, סיפוק רוחני וחומרי. בשנה הראשונה שלי בבית הספר לאדריכלות ב-Pratt Institute  שבניו-יורק, אחד הפרופסורים אמר לי כי בכדי להצליח במקצוע הזה צריך שני דברים. הדבר הראשון הוא: שיהיה לך הרבה כסף, והדבר השני: שיהיו לך הרבה חברים עשירים. את הסיפור הזה חייבים לשנות.

 

כבר במאה הקודמת הבינו האדריכלים בארץ כי עשירים הם לא. יתרה מזאת, אלו ששורדים חייבים לעזור לאלו שמתמוטטים. אז, למישהו היה איכפת, גם לאלו מבין האדריכלים. חג הפסח הקרב ובא ממחיש בבהירות את מצב העשירים לעומת העניים, מצב כללי ששולט בכל המעגלים ולא רק במעגל האדריכלים.

 

הקוטביות החברתית בולטת היום מכל דבר אחר. שכונות פינוי-בינוי של עניים (העומדים להיחטף על ידי יזמים מפולפלים) לעומת מרחבים נעולים של עשירים, אזורים מגודרים שלעניים אין בהם דריסת רגל. דירות חסרות חיים לעומת מגדלים פורחים ועוד, ממחישים לנו מידי יום את הפערים שהולכים וגדלים, את הסדקים החברתיים שהולכים ונפתחים. במעגל האדריכלי, מעגל שמאוכלס על ידי אנשים משכילים, מלומדים, אפשר לראות כי החומר לא נמצא במחוזותיהם.

 

יש אדריכלים מקושרים שעושים טוב לביתם, אבל מה עם אלו שאינם מקושרים? ישנם מעטים שמצליחים כלכלית, (ואין אדם שעינו צרה בכך), וזה מה שנחשב היום. ישנם רבים יותר, ששורדים את היום ואת המחר הצמוד לו. לצער כולם, ישנם כאלו שלא מצליחים אפילו בזמנים טובים, כי הקשרים גוברים על הכישורים, ומי ידאג להם?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום אפריל 14, 2008 בשעה 9:16 am

    הרבה אנשים מטרידים אותי סדרתית בנוגע לעזיבה, ליציאה, להעלמות שלי מעולם האדריכלות הפרקטית הבונה, ונמאס לי לענות, אבל למה, איך עזבת? אני צריך לשלוח אותם לכאן, חלק מסקרנותם תיענה. אנשים נוטים לחשוב שאם בונים הרבה בארץ זה אומר שהמקצוע בתנופה ושאפשר להרוויח טוב ולהצליח ולהינות, כמה שזה כל כך לא המקרה לצערי. חלק מהגועל הוא אכן הבנייה לעשירים או המשרדים של צעירים בעלי ממון שיכלו לפתוח משרד ומקושרים לבעלי הממון. את מי זה מעניין לתכנן עוד ועוד את הנובורישיות והיוקרה הזו? אותי זה משעמם וגם מגעיל במידה רבה, זהו לא המקצוע לעסוק בו בארץ, כאן ועכשיו, חבל מאוד כי הבסיס שלו והמהות שלו יפים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: