שתי דקות מרוטשילד

 

גבול, קו-תפר לא נוכח מפריד בין שדרות רוטשילד והתחנה המרכזית הישנה של תל אביב. מאה וחמישים מטרים מפרידים בין שני עולמות קוטביים.  בצד אחד מטר מרובע בנוי שווה 15,000$ ובצד שני, חיים לא שווים אפילו שקל אחד. בצד שבו הבורסה נמצאת לא רואים את האסון שמתרחש כל שנייה, כל דקה, כל שעה, כל יום במתחם התחנה המרכזית הישנה.
 
סמים, זנות, פשע, אלימות. כל מה שלא רוצים במקום אחר, נמצא בתחנה המרכזית הישנה. לאדריכלי העיר וקברניטיה לא ממש איכפת, לא איכפת לאף אחד, לא דואגים ליום המחר של המתחם הזה. בנו "פיל לבן", בנו לעיר תל אביב תחנה מרכזית חדשה והזניחו את זו הישנה. שפכו כסף וחומר בכדי ליצור אסון חדש במקום חדש, ובינתיים יצרו אסון חדש במקום ישן.
 
התחנה המרכזית הישנה היא למעשה מרחב פתוח וסגור, מקום שבו הסבל עובר ממרחב למרחב, מחלל לחלל. עסקאות חיצוניות הופכות לפנימיות, משנות מרחב, נמצאות לפעמים במרחב חופף. החוץ הוא פנים והפנים הוא חוץ. המקום מכיל גופים ולהם חדות וויזואלית. פחד כללי תמידי וקיום על-תנאי, מאפיינים את התחנה המרכזית הישנה. במתחם הזה יש הזנחה וויזואלית, נטישה אנושית מעורבבת בזיהום בלתי מובן, זיהום כפוי, זיהום שהוא תוצאה של חוסר ברירה מצד אחד וחוסר התחשבות מהצד השני, החזק. 

 
המסחר ההוגן בחומר, שהיה פעם, הפך למסחר נתעב באדם ובסמים. המגורים של פעם, הפכו למקומות עבודה וחדרי מנוחה של אוכלוסיה חלשה ומנוצלת. השימושים ההוגנים של פעם נתפסו על ידי אדונים שהכניסו שם את עבדיהם.

איך אפשר להתעלם, להתאלם, איך אפשר ליצור גטו כזה במרחק של מאה וחמישים מטרים ממגדל רוטשילד 1, ממגדל ריצ'ארד מאייר,  ממגדל ציון, ממגדל אקירוב, ממגדל הבנק הבינלאומי, מהבורסה שעולה ויורדת. האור של הכסף לא מאיר את החשיכה האנושית, את האסון שמתרחש במתחם התחנה המרכזית הישנה. האור והתקווה לא מאירים את החיים של העזובים הבלתי נראים בגטו.

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


כל הצילומים: יוסי מטלון

אין להשתמש בכל צורה שהיא בצילומים או בטקסט ללא אישור. כל הזכויות שמורות לאדר' יוסי מטלון .

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נופלת מגרייס  ביום אפריל 5, 2008 בשעה 8:43 pm

    בשדרות הר ציון יש אנשים רעבים ללחם
    בשדרות רוטשילד יש הר של אנשים רעבים לתשומת לב

  • אלישבע  ביום אפריל 5, 2008 בשעה 9:57 pm

    בחודשים האחרונים אני מסתובבת שם המון וכל פעם יש משהו חדש שלא נתפס.

  • דפנה לוי  ביום אפריל 6, 2008 בשעה 4:23 am

    כאילו אין בה גטאות כאלה, אנשים זרוקים ברחובות (שדרות בן ציון, בוגרשוב, מתחת לאף ממש, אנשים שוכבים על המדרכה וכדי לחצות את הכביש צריך ממש לדלג מעליהם), "מכוני בריאות" שבהן כלואות נשים ונסחרים בני אדם.

    בית נשים פמיניסטי מארגן מדי פעם סיורים שמאירים גם את הנקודות האלה בעיר:
    http://www.feministy.org

  • ערן  ביום אפריל 6, 2008 בשעה 7:30 am

    האם זה יכול להיות שכמה שבשדרות רוטשילד יותר שמחים ככה בתחנה המרכזית יותר עצובים?
    או שאולי זו סתם מחשבה קומוניסטית שעברה לי בראש?

  • יוסי  ביום אפריל 6, 2008 בשעה 8:07 am

    נופלת מגרייס – כמה נכון, כסף לא קונה אושר, אבל זה עוזר. גם אלו שהגיעו לתחנה המרכזית הישנה ועובדים/עובדות שם זקוקים לתרופת תשומת הלב.
    דפנה לוי – קשה להשוות את מה שנעשה שם למה שנעשה בשדרות בן-ציון. מכוני "בריאות" יש ברחובות מסוימים ובריכוזיות.
    ערן – לא בטוח שכולם בשדרות רוטשילד שמחים.בתחנה המרכזית הישנה תהיה שמחה גדולה אם יקבלו מעט תשומת לב.

  • דפנה לוי  ביום אפריל 6, 2008 בשעה 6:29 pm

    בהחלט התכוונתי לשדרות בן ציון
    אלה שעולות מבוגרשוב עד הבימה
    עברי שם- תראי את ההומלסים ישנים על המשרכה\ במדשאה
    שיכורים על הספסלים בכיכר הקטנה שבתחילת שדרות בן ציון
    זה אפילו לא רחוק מהעין של תושבי לב העיר כמו שדרות הר ציון הדרומיות יותר. זה מתחת לבתים המצוחצחים והנאים, שמהם יורדים אנשים מדיפי אפטר שייב ומדלגים קלות על אדם שרוע על הכביש (בפינת בוגרשוב קינג ג'ורג' למשל יש כמה קבועים) וממשיכים הלאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: