2008 – New York Architecture

Hearst Tower  (לובי) בתכנון האדריכל נורמן פוסטר, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

פול גולדברגר (Paul Goldberger) , מבקר האדריכלות של השבועון, ניו-יורקר  (The New Yorker), התבקש לכתוב במגאזין הארכיטקטורה האמריקאי Architectural Record 02/2008 את דעתו לגבי העתיד הארכיטקטוני של העיר ניו יורק בשנת 2008, כיצד הוא רואה את התפתחות העיר במשך השנה הקרובה. 
 
כבר בתחילה הוא כתב ש"הוא לא רואה התפתחויות ארכיטקטוניות שונות או הבדלים גדולים בין האזורים, הערים השונות שבארה"ב". לטעמו, פעם היו הבדלים גדולים. הוא חושב שה"טרנדים" הארכיטקטוניים נמצאים ברמה של המדינה ואפילו יותר, הם גלובליים. בניה "ירוקה" זה אחד הטרנדים.
 
הוא כתב גם אודות תהליך "הדמוקרטיזאציה של הארכיטקטורה". תהליך שהביא את "המודרניזם" להמונים. הוא טוען "שאפשר היום לקבל יותר מקניה ב-Ikea או ב-Crate & Barrell מאשר מה שהיה פעם, יותר ממה שבעלי בתים יכלו לקנות לעצמם בעבר".
 

 

Hearst Tower בתכנון האדריכל נורמן פוסטר, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המבקר פול גולדברגר טוען כי לאחרונה אדריכלים תכננו ואף בנו בעיר פרויקטים מסחריים גדולים , (מה שלדעתי לא קרה בניו יורק כבר למעלה מעשרים שנים). "המגדל של נורמן פוסטר, Hearst Tower או הפרויקט של פראנק גרי ב-Atlantic Yards"  …או המגדלים של ריצ'ארד מאייר בצד המערבי של מנהטן, לדעתי הוסיפו רובד ארכיטקטוני יצירתי שהיה מאוד חסר באדריכלות השמרנית של ניו יורק. לדעתו מבנים שתוכננו והוקמו על ידי אדריכלים יצירתיים,  הסגנון הייחודי שלהם הופך ל-main-stream" " ואז הקו או הזרם הייחודי הזה מאבד מכוחו הוויזואלי. לדעתו "כאשר מבנים ייחודים נבנים במקומות רבים, האדריכלות מתפשרת על איכותה". ההתפשרות הזאת לדעתי נובעת מהרצון להפוך את המבנה הייחודי למבנה להמונים, מבנה שיהיה בכל פינה ואז יש צורך לעשות רדוקציה למבנה, לקלף ממנו את מה שאיכותי ולהשאיר את הבסיסי בלבד.
 
גולדברגר גם הדגיש את "גדילת ההתעניינות והצפייה בארכיטקטורה על ידי הציבור ולדוגמא אתר האינטרנט Curbed ". לדעתו לפעמים זו "רכילות ולעיתים אף טיפשי , אך זה מראה את ההתגברות בהתעניינות שיש לאדם בסביבה הבנויה"

מגדלי מגורים של אדריכל ריצ'ארד מאייר בצד המערבי של מנהטן, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"הזכוכית הפכה להיות האבן הלבנה של האדריכלות המודרנית" כתב פול גולדברגר. " מבנים שקופים המיועדים למגורים, מוקמים במנהטן ובברוקלין"  אבל הוא ממשיך ואומר שיש עדיין מקום למבנים ניאו-קלאסיים כמו אלו שמתכנן האדריכל רוברט שטרן. 
 

(הדמייה ) הפרויקט של אדריכל פראנק גרי ב-Atlantic Yards , צילום: Ruby Washington

 

לדעתו, למרות הפתיחות היצירתית היחסית בערים ניו יורק ולוס-אנג'לס, רואים שעיר כמו סינססנאטי מוכנה לבנות מבנים דומיננטיים יותר בעזרת האדריכלית זאהה הדיד, או סטיבן הול בקנזאס או אפילו SANAA בטולדו. גם הוא מתפלא מדוע עובר זמן רב מאז שאדריכלים יצירתיים בולטים בונים ברחבי ארה"ב, עד לזמן שהם מגיעים לבנות משהו בניו יורק. לדעתי השמרנות הארכיטקטונית הניו יורקית בוחנת את אותם אדריכלים בפרויקטים אחרים מחוץ לעיר לפני שהם לוקחים סיכון מכניסים אותם לניו יורק.
 
"המוזיאון החדש" בניו יורק שנבנה על ידי האדריכלים ב-SANAA, לטעמו של גולדברגר "היא תוספת מרתקת לאדריכלות בניו יורק, אסתטיקה תעשייתית עם גישה אינטלקטואלית לעיצוב, הפרויקט הזה הביא חברה בולטת וצעירה לניו יורק".
 

"המוזיאון החדש" בניו יורק, תוכנן על ידי האדריכלים ב-SANAA, צילום: Suzanne DeChillo

 

 

 

בקשר ל-Ground Zero, פול גולדברגר כתב שזה "סיפור עצוב, זה משקף היכן אנו נמצאים היום.  זה פרויקט מסחרי ולא מרכז ציבורי אזרחי.  זה מקרה שמאפשר ליזמים פרטיים להחליט מה יבנה בניו יורק, זה לא תכנון טוב, הסיבה לדחיות היא חוסר היכולת של הרשויות לבנות תשתיות אורבאניות בקנה מידה גדול"
 
מבקר האדריכלות  Paul Goldberger  נגע בנקודות רבות, לדעתי אין לו סיכום החלטי שמציין מסלול חד-משמעי שעליו תצעד העיר ניו יורק בשנת 2008. במאמרו, הוא גם לא מכוון אותנו לזרם אדריכלי ספציפי כי כנראה לא יהיה כזה, לדעתי גם בשנת 2007 לא היה אחד כזה. לי נראה כי הזרם הדה-קונסטרוקטיבי עדיין חי ונושם, אבל פה ושם צצה נוסטאלגיה למודרניזם והזרם הזה הופך למינימליסטי יותר. מרתק לראות כי פול גולדברגר  חושב שהאדריכלות נעשית "אדריכלות גלובאלית" ושאין אינטראקציה בין הסקטור הפרטי והציבורי בעיר אנרגטית כמו ניו יורק.