ארכיון חודשי: מרץ 2008

המחשב בידי המשווקים

 

הדמייה של שני מגדלים הנבנים ונראים בצילומים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יועצי השיווק אומרים בביטחון כי אם הקונה הפוטנציאלי נוגע במוצר, ממשש אותו, אז יש לנו כמעט קניה בטוחה. כל זה שייך למוצרי הלבשה, קוסמטיקה ועוד מוצרים קטנים. בנדל"ן, מביאים את המתעניין למשרד המכירות, מגישים לו קפה יוקרתי כשהוא יושב על כסא מהודר, חושפים אותו לשטיפת מוח שאולי תגרום לו לקנות דירה.

מגדל המגורים הנבנה והמגדלים הקיימים סביבו שלא נראים בהדמיה. צילום:יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה מביא את הקונה למשרד המכירות? לעיתים זה ציור או הדמיה ממוחשבת אוטופית. לעיתים זוהי הדמיה שמעוותת את המציאות, מראה קונטקסט שלא קיים, מוקטן או מוגדל. הפרופורציות המעוותות משפרות את המבנה המתוכנן, קנה המידה מראה תמונה שלא קיימת ולא תהיה בכל מציאות אפשרית. 

מגדל המגורים הנבנה והמגדלים הקיימים סביבו שלא נראים בהדמיה. צילום:יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סביב שני המגדלים בהדמיה ( שבה נכתב: "כל מה שאתה צריך כדי לראות את העיר זה לצאת למרפסת" ),  יש מגדלים אחרים שחונקים, עוטפים בחיבה את המגדלים הנבנים. אין זכר למגדלים הללו בהדמיה, אין זכר לגודלם האמיתי, אין אזכור של מגדלים שנושקים למגדל החדש. מה שיש זוהי תמונה שחייבת להיבדק במציאות. לפני שקונים, לא מספיק לראות הדמייה ולגעת בקטלוג עשיר, יש לשאול שאלות, לברר ולחקור. זוהי המציאות בעידן המחשב הכול יכול. 

מגדל המגורים הנבנה והמגדלים הקיימים סביבו שלא נראים בהדמיה. צילום:יוסי מטלון

מגדל המגורים הנבנה והמגדלים הקיימים סביבו שלא נראים בהדמיה. צילום:יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצורה למילה

במסגרת הקורס "מבוא לשיטות מחקר", בחרו הסטודנטים ראם מאיר ואיל תגר מהמחלקה לארכיטקטורה באקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה לבצע מחקר איכותי בנושא מעבר "מדיומים" בשיח האדריכלי. בעבודה, שנושאה "מצורה למלה" , נבחן הקשר בין המבנה הקיים בשטח לבין זה שבדמיון הקורא , כשהחוליה המקשרת היא המדיה הכתובה.

במסגרת עבודתם הם הציגו בפני מספר שאלות.
להלן השאלות שלהם והתשובות הספונטאניות שלי.

1. מהי אדריכלות כתובה? האם יש אדריכלות כתובה בארץ?

אדריכלות כתובה היא מקבץ מילים, משפטים,תמונות, צילומים, מסמכים ופסקאות שמנסים ביחד לתאר מצב סובייקטיבי ואובייקטיבי. החוויה הרגשית, הרושם מהיצירה הארכיטקטונית הם אלמנטים סובייקטיביים. לעומת זאת, בדיקת מערכות טכניות והבעת הערכה לגביהן, נחשבת כביקורת אובייקטיבית. האדריכלות הכתובה מושפעת משני הגורמים גם יחד.
 
המטרה של הביקורת האדריכלית או הכתיבה האדריכלית היא : להעביר לקורא את מה שרואים, את מה שלא רואים ואת מה שמרגישים או חשים בפרויקט ספציפי (בניין) או באזור מסוים (אורבאני). האדריכלות הכתובה מתייחסת באופן ממוקד למבנה או לסביבה בקונטקסט הפיזי, החברתי, כלכלי, היסטורי, פוליטי, תרבותי וממשלתי.
 
לאדם בעל רקע מקצועי יש יכולת , כמעט כמו מכשיר ה"רנטגן", לראות את מרכיבי הפרויקט הפנימיים (תנועה אופקית ואנכית, מערכות פנימיות מוסתרות ושיטות בנייה ועוד'). ביקורת/כתיבה אדריכלות יכולה לקרוא את העתיד ולבחון התפתחויות רצויות וכאלו שלא רצויות. מבקר האדריכלות מתאר את המערכות הנסתרות והגלויות, מעביר רגשות וגישות אסתטיות במילים מובנות וברורות. הביקורת האדריכלית יכולה לכסות הרבה רבדים ועומקים. הקשרים יכולים להיות היסטוריים, עכשוויים או עתידיים.
בארץ מתפתחת בשנים האחרונות שכבה של אנשים שכותבים אדריכלות ברמה זו או אחרת. רמת הכתיבה יכולה להיות ברמה נמוכה שמטרתה לעניין את אלו שממתינים במספרה, לרופא או בבנק, או ברמה אקדמית שמותאמת לאלו שרוצים להתעמק בנבכי האדריכלות הרחוקים ביותר.

2. מי לדעתך קורא על אדריכלות בארץ? לאיזה חתך אתה מכוון בכתיבתך?

כאמור, כתיבת אדריכלות יכולה להיות ברמה של "רכילות" וגם ברמה אוניברסיטאית. ישנם מחקרים מעמיקים שמתגבשים במשך שנים ויש כתבות שנכתבות במשך דקות. לכל סוג של קהל יש את הדרך שבה נכנסים לרוחו. כתיבה בשפת העם יכולה לגרום לרבים להיכנס ולהתחבר לתחום זה, כתיבה מורכבת ומסורבלת תגרום לאחרים לנטוש את השדה האדריכלי.

3. מהם מקורות  ההשראה בכתיבתך אדריכלית?

הגוף שלנו והגוף הנבנה, הטבעי והמלאכותי, הרעש והשקט הוויזואלי, הידע המקצועי, הדמיון, הנפש וההסתכלות המעמיקה באובייקט.

4. איך מתחילים (לכתוב) ? מה תופס את העין? על אילו נושאים אתה כותב? האם אתה כותב לעצמך או לקהל?

תחילת הכתיבה נגרמת בגין קונספט, רעיון או רעשים ארכיטקטוניים ממוקדים או עקב שקט אבסולוטי ממוקד שהוא סוג של רעש בלתי מוגדר המתייחס לאלמנט אחד גדול או קטן. תכונות אלו משפיעות עלי ועל אחרים. הכניסה לעומק צריכה להיות הדרגתית, מהגדול לקטן, וזאת בכדי שההתמצאות תהיה קלה ובהירה לקורא. הכתיבה נעשית בראש ובראשונה עבור הקורא כאשר תהליך הכתיבה והתגבשותו חייב לתת לכותב מתנה קטנה, סיפוק רוחני, ללא המתנה הזאת הכתיבה לא תמשך ואז התלהבות הקורא תתמוגג גם היא.

5. מהו מבנה "קריא"?

אין מבנה קריא ולא קריא. גם אם השיטה לא ברורה אז המבנה מעוצב בצורה מסורבלת שמעוררת עניין ומאתגרת את הקורא, את הצופה, וגורמת למתבונן לנסות להבין. לדעתי, בכל תכנון שהוא, אין מטרה תמידית שמעוניינת לספק לאדם פרשנות ברורה של המבנה.  המטרה היא לא  להגיש הכול לקורא על מגש של זהב (כסף), יש לגרום לקורא לחשוב את המבנה, לתרגם אותו לשפתו הוא וזאת גם אם המבנה ממש לא ברור לאדם, לכותב.

6. כיצד אתה ניגש לתיאור מבנה?

אני לומד אותו, חש אותו, שמח או מתרגז ממנו. בתחילה אני מחפש מיידע מכול סוג שיכול להעשיר אותי ואת המיידע שיש לי, מיידע שלא נראה, אני מחפש "צילומים רפואיים" נסתרים, הבחנות אורגאניות של  המבנה, אני מחפש הבחנות מקצועיות של אחרים, אני מחפש דעות של אחרים ואז מגבש את דעתי הסובייקטיבית האמוציונאלית או האובייקטיבית הטכנית.

7. על איזה מבנה היית רוצה לכתוב?

על כל מבנה, על כל מרחב פתוח או סגור, על כל רחוב, שכונה או עיר. אין חלל שאין בו סיפור, אין מקום שלא מציג את ההצגה שלו.

8. מהם יחסי מבקר – אדריכל?

המבקר יכול להיות אדריכל וגם לא. הביקורת צריכה להיות עניינית וממוקדת, לנושא עצמו. מטבע הדברים, אדריכלים, בעיקר בישראל,  לא אוהבים לקבל ביקורת, לא לפני מעשה וגם לא אחרי המעשה. "המבקר האדריכלי", לא קיים עבורם. לדעתי בגרות מקצועית מאפשרת לקבל או לספוג ביקורת עניינית שאינה אישית.

9. כיצד משפיעה תרבות הטוקבקים על השיח האדריכלי בארץ?

יש השפעה  מסוימת, בעיקר חיובית. היא מוסיפה היבטים אישיים שלפעמים קשורים לפרויקט עצמו ולעיתים לאנשים שמאחורי הפרויקט. לפעמים התגובות מעשירות ואף חושפות חוויות בלתי מוכרות לכותב המבקר.

10. אירוע אישי הקשור לנושא – תגובת קוראים מעניינת , חווית ביקור במבנה מעניין…

המוזיאון היהודי בברלין המחיש לי את הכוח והעוצמה שבזרם ארכיטקטוני. לא כל זרם יוצר תחושות ח
קות, תזזיות אמוציונאליות ורגשות ספציפיות כמו הזרם הדה-קונסטרוקטיבי של אדריכל דניאל ליבסקינד. הטמפרמנט של המקום נקבע לפי אופיו של הזרם הארכיטקטוני שלפיו מתוכנן המבנה הנבדק.

_______________________________________________________________
לפניך מספר מבנים מרכזיים בנוף הישראלי.
כחלק מהעבודה , נבקשך להתייחס לאחד המבנים מבחינת הגישה לכתיבה – אילו נושאים באים בחשבון (קונטקסט , אדריכל , חומרים..) וכיצד מתבצעת הכתיבה , הלכה למעשה , תוך התחשבות בקהל היעד.
1 .   בית המשפט חיפה.
2 .   השוואת חוות הברון – בית מבטחים.
3 .   מגדלי עזריאלי.
4 .   מתחם הקריה.
 
 
 
נושאים בכתיבת ביקורת ל"מגדלי עזריאלי":
אדריכל (יסקי, עטייה או עזריאלי)
קונטקסט (קרבה לכביש/עיר/צומת)
זרם ארכיטקטוני
חומרים (פנים וחוץ) ומערכות
מסרים והיבטים כלכליים/תרבותיים/צבאיים/פוליטיים/אזרחיים
קנה מידה/קצב/שימוש
עבר/הווה/עתיד

 

בניינים מכוערים

 

 

כתבת "ידיעות תל אביב", מוסף סוף שבוע של "ידיעות אחרונות", נועה אושרוב פנתה אלי בגין כתבה שהיא מכינה בנושא "בניינים מכוערים" היא רצתה כי אבחר מבנה מכוער תל אביבי, לא שחסרים כאלו, היא הדגישה כי "הכוונה היא לא לבניינים מכוערים גרידא, אלא גם לכאלה שלא מתאימים לנוף העירוני, לסביבה וכו'".  הכתבה פורסמה ומכל מיני סיבות שאיני מבין, בחירתי לא פורסמה. יש פה קצת זלזול, זלזול שכנראה אדריכלים מוכנים לקבל מכל אדם, ולכן כך רבים אחרים נוהגים כלפיהם. כל זאת אחרי שהאיצה בי לבחור בניין באופן כמעט מיידי. לרופא, לעורך דין או לפקיד מס-הכנסה לא היו עושים זאת. יש דרך ויש דרך. והכל בהתנדבות כמובן!

 

להלן בחירתי:

"מגדל היובל", צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אם מגדל קריית הממשלה, שנמצא ליד מרכז עזריאלי, מגדל שמכונה גם "מגדל היובל", מגדל שצריך לייצג את האיכויות הארכיטקטוניות הכלולות ביובל שנים של יצירתיות, אז מדינת ישראל מלאה תחלואים ותכנון לקוי. מגדל הממשלה  נמצא במקצה שיפורים.
 
במגדל שהחלונות שלו לא ניתנים לפתיחה, החיפוי החיצוני הוא קירות זכוכית, קירות מסך, דווקא בצדדים המזרחי והמערבי של המגדל! בצומת אנרגטית ותזזיתית, תכננו מגדל חדש בסגנון ישן, מגדל שמתאים בעיצובו לתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת. העיצוב הפוסט-מודרני מנסה לצטט, מנסה ליצור רעש, אך ללא הצלחה. לפעמים השקט הוויזואלי רועש יותר מהרעש הארכיטקטוני המאולץ.
 
הרחבה שלפני המגדל, מלאה בשומרים מעוצבים, חסונים, וקרוסלות ביטחוניות. היה אפשר לנקות את כל זה ולמצוא פינה יותר פנימית שתמנע את חווית "השוק" ואי-הסדר בכניסה הראשית. המדרגות הפרונטאליות יוצר רושם כאילו עולים למקדשו של האל, להיפך, מגדל זה רחוק מלהיות נקודת ציון ארכיטקטונית.
 
המבנה נראה כבד, ישנוני, חסר אנרגיה, וזאת למרות הניסיון להחיות אותו על-ידי סיבוב הזכוכית. האבן המסורתית מכבידה עליו. הוא קצת מנוגד לעצמו, בחזית אחת הוא מנסה להיות צעיר וחסר מנוח, ובצד אחר הוא מסורבל ומנומנם. הנפחים חסרי הטהורות הגיאומטרית, מוכרים כבר לכולם. מעבר לפינה אפשר לראות מגדלים טהורים בנפחם שמשאירים הרבה יותר עוצמה ומסר ארכיטקטוני בעיני המתבונן.
 
לא ברור מדוע המגדל צמח לגובה כזה, זה לא מתאים למיקום ולאווירה הקונטקסטואלית במקום. התכנון הראשוני הציע מבנה נמוך יותר שמתאים לפינה הסואנת. מגדל נמוך יותר לא היה מתחרה במגדלי עזריאלי ושומר על איזון ויזואלי. נראה שעובדי המדינה רצו להיות בולטים בשטח.

חלקו העליון, נראה כתוספת מאוחרת יותר. נראה כי ניסו לעצור את המגדל. עשו זאת על-ידי פסים אנכיים במקום אופקיים, פתרון גרפי קצת חלש. ההפסקה בחזית הצפונית של מספר קומות וחשיפת העמודים מאשרת כי המבנה משעמם בחזית הזאת. נשאלת השאלה למה לא המשיכו את התרגיל הזה גם בחזית המערבית והדרומית? כך היה מתאפשר לחשוף את הצילינדר שבולט מאוד בקומות העליונות, גם באמצע המבנה, להוכיח לצופה שיש איזה המשכיות פנימית הגיונית לקופסת השימורים שלמעלה.

רוב העובדים בבנין מתלוננים על תחושות של עייפות, כאבי עיניים, ראש, גרון וכו', אין במקום גישה נוחה לנכים. התיקונים בגין חוסר אוויר נקי, חוסר בשטח ותכנון לקוי בקומות התחתונות, תאום המעליות, פיקוח לקוי וחוסר הקפדה בביצוע מערכת מיזוג האוויר במגדל המתנשא לגובה של כ-40 קומות, עלו למשלמי המיסים מיליוני שקלים.

כעת מוסיפים חטא על פשע, מוסיפים למבנה עוד מאות מקומות חניה. במקום למשוך לעיר מבקרים בעזרת תחבורה ציבורית יעילה וחסכונית, בונים עבור המגדל הזה עוד מחסנים למכוניות, עוד מפגע ציבורי.

2008 – New York Architecture

Hearst Tower  (לובי) בתכנון האדריכל נורמן פוסטר, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

פול גולדברגר (Paul Goldberger) , מבקר האדריכלות של השבועון, ניו-יורקר  (The New Yorker), התבקש לכתוב במגאזין הארכיטקטורה האמריקאי Architectural Record 02/2008 את דעתו לגבי העתיד הארכיטקטוני של העיר ניו יורק בשנת 2008, כיצד הוא רואה את התפתחות העיר במשך השנה הקרובה. 
 
כבר בתחילה הוא כתב ש"הוא לא רואה התפתחויות ארכיטקטוניות שונות או הבדלים גדולים בין האזורים, הערים השונות שבארה"ב". לטעמו, פעם היו הבדלים גדולים. הוא חושב שה"טרנדים" הארכיטקטוניים נמצאים ברמה של המדינה ואפילו יותר, הם גלובליים. בניה "ירוקה" זה אחד הטרנדים.
 
הוא כתב גם אודות תהליך "הדמוקרטיזאציה של הארכיטקטורה". תהליך שהביא את "המודרניזם" להמונים. הוא טוען "שאפשר היום לקבל יותר מקניה ב-Ikea או ב-Crate & Barrell מאשר מה שהיה פעם, יותר ממה שבעלי בתים יכלו לקנות לעצמם בעבר".
 

 

Hearst Tower בתכנון האדריכל נורמן פוסטר, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המבקר פול גולדברגר טוען כי לאחרונה אדריכלים תכננו ואף בנו בעיר פרויקטים מסחריים גדולים , (מה שלדעתי לא קרה בניו יורק כבר למעלה מעשרים שנים). "המגדל של נורמן פוסטר, Hearst Tower או הפרויקט של פראנק גרי ב-Atlantic Yards"  …או המגדלים של ריצ'ארד מאייר בצד המערבי של מנהטן, לדעתי הוסיפו רובד ארכיטקטוני יצירתי שהיה מאוד חסר באדריכלות השמרנית של ניו יורק. לדעתו מבנים שתוכננו והוקמו על ידי אדריכלים יצירתיים,  הסגנון הייחודי שלהם הופך ל-main-stream" " ואז הקו או הזרם הייחודי הזה מאבד מכוחו הוויזואלי. לדעתו "כאשר מבנים ייחודים נבנים במקומות רבים, האדריכלות מתפשרת על איכותה". ההתפשרות הזאת לדעתי נובעת מהרצון להפוך את המבנה הייחודי למבנה להמונים, מבנה שיהיה בכל פינה ואז יש צורך לעשות רדוקציה למבנה, לקלף ממנו את מה שאיכותי ולהשאיר את הבסיסי בלבד.
 
גולדברגר גם הדגיש את "גדילת ההתעניינות והצפייה בארכיטקטורה על ידי הציבור ולדוגמא אתר האינטרנט Curbed ". לדעתו לפעמים זו "רכילות ולעיתים אף טיפשי , אך זה מראה את ההתגברות בהתעניינות שיש לאדם בסביבה הבנויה"

מגדלי מגורים של אדריכל ריצ'ארד מאייר בצד המערבי של מנהטן, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"הזכוכית הפכה להיות האבן הלבנה של האדריכלות המודרנית" כתב פול גולדברגר. " מבנים שקופים המיועדים למגורים, מוקמים במנהטן ובברוקלין"  אבל הוא ממשיך ואומר שיש עדיין מקום למבנים ניאו-קלאסיים כמו אלו שמתכנן האדריכל רוברט שטרן. 
 

(הדמייה ) הפרויקט של אדריכל פראנק גרי ב-Atlantic Yards , צילום: Ruby Washington

 

לדעתו, למרות הפתיחות היצירתית היחסית בערים ניו יורק ולוס-אנג'לס, רואים שעיר כמו סינססנאטי מוכנה לבנות מבנים דומיננטיים יותר בעזרת האדריכלית זאהה הדיד, או סטיבן הול בקנזאס או אפילו SANAA בטולדו. גם הוא מתפלא מדוע עובר זמן רב מאז שאדריכלים יצירתיים בולטים בונים ברחבי ארה"ב, עד לזמן שהם מגיעים לבנות משהו בניו יורק. לדעתי השמרנות הארכיטקטונית הניו יורקית בוחנת את אותם אדריכלים בפרויקטים אחרים מחוץ לעיר לפני שהם לוקחים סיכון מכניסים אותם לניו יורק.
 
"המוזיאון החדש" בניו יורק שנבנה על ידי האדריכלים ב-SANAA, לטעמו של גולדברגר "היא תוספת מרתקת לאדריכלות בניו יורק, אסתטיקה תעשייתית עם גישה אינטלקטואלית לעיצוב, הפרויקט הזה הביא חברה בולטת וצעירה לניו יורק".
 

"המוזיאון החדש" בניו יורק, תוכנן על ידי האדריכלים ב-SANAA, צילום: Suzanne DeChillo

 

 

 

בקשר ל-Ground Zero, פול גולדברגר כתב שזה "סיפור עצוב, זה משקף היכן אנו נמצאים היום.  זה פרויקט מסחרי ולא מרכז ציבורי אזרחי.  זה מקרה שמאפשר ליזמים פרטיים להחליט מה יבנה בניו יורק, זה לא תכנון טוב, הסיבה לדחיות היא חוסר היכולת של הרשויות לבנות תשתיות אורבאניות בקנה מידה גדול"
 
מבקר האדריכלות  Paul Goldberger  נגע בנקודות רבות, לדעתי אין לו סיכום החלטי שמציין מסלול חד-משמעי שעליו תצעד העיר ניו יורק בשנת 2008. במאמרו, הוא גם לא מכוון אותנו לזרם אדריכלי ספציפי כי כנראה לא יהיה כזה, לדעתי גם בשנת 2007 לא היה אחד כזה. לי נראה כי הזרם הדה-קונסטרוקטיבי עדיין חי ונושם, אבל פה ושם צצה נוסטאלגיה למודרניזם והזרם הזה הופך למינימליסטי יותר. מרתק לראות כי פול גולדברגר  חושב שהאדריכלות נעשית "אדריכלות גלובאלית" ושאין אינטראקציה בין הסקטור הפרטי והציבורי בעיר אנרגטית כמו ניו יורק.