מי צריך גדרות?

המרחב הסגור (הפרטי) והפתוח (הציבורי) באזורים האורבאניים בארצנו תחום על ידי גדרות. השטח מוגדר ולא מאפשר לשכן לראות, להביט, להריח או לחדור למרחב הבטוח של שכנו. גבול זה גבול, שלי זה שלי וכל החוצה את הקו הפיזי או הדמיוני הזה ייענש ויגרום לריב שכנים צעקני. 

למה דווקא באזורים הצפופים, ששם, אילו המרחב הפתוח היה נשאר פתוח הוא היה פותח את האוויר, מרחיק את המחסומים וכך מועיל לתושבים, מדוע דווקא שם מודגש הגבול, הגדר, לעיתים החומה? למה הדשא לא יכול להישפך עד המדרכה? מדוע קו קצה הגינון לא יכול להגדיר את מקום התחלת המרחב הציבורי הפתוח? למה בונים מכשול פיזי וויזואלי בין המדרכה  (שטח הציבורי הפתוח) לבין השטח הפרטי התחום והנעול?
 
כמו אצל ילדים, הכול חייב להיות מוגדר מראש ולא פתוח לפרשנויות אישיות פולשניות. ברגע שניתן לילדים לבחון את הגבולות, הם מזיזים אותם. בכדי למנוע את תזוזת השטח מבעלות אחת לבעלות שנייה יש לקשור את הגבול בשרשרת פלדה, לאסור את הקו הזה למקום קונקרטי באמצעים מזוינים.

מישהי מאתר אחר כתבה אלי בנושא: "היי יוסי, שאלת הגדרות במרחב האורבני באמת מטרידה. אני מתגוררת בשכונת קוטג'ים המוקפת גדר. לבתים חנייה לשתי מכוניות בכניסה. כמעט כל הדיירים סגרו את הכניסה בגדר שנראית כמשהו המסתיר טירה אדירה. אין מה ללכת ברגל בשכונה הזאת – רואים גדרות מתכת גדולות בסגנונות שונים לפי טעמם השונה ומשונה של הדיירים. לא רואים גנה, או משהו חיוני וחי. התוצאה – ניכור בין השכנים. אם אני צריכה לעבור גדר בשביל לבקש חלב או סוכר, יותר עדיף לשתות קפה מר. קהילתיות או ידידות בין שכנים בשכונה הבנוייה בצורה כזו היא בלתי אפשרית. חבל, אשמח לשמוע את דעתך ".

אין ספק כי הסביבה יוצרת דפוסי התנהגות ולהיפך. מחסומים, גדרות עוצרות את הדיאלוג האנושי, חוסמות פתיחות. מצד שני, חברה שמרכיביה דואגים רק לעצמם, חוסמים את עצמם מהאחר, יוצרים לעצמם, לבודדים, בועה שאף אחד אחר לא יכול להכנס לתוכה, ואפילו למטרות חיוביות, היא חברה לא בריאה.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ערן  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 9:01 pm

    מעניין בהקשר הזה להסתכל על גדרות ההפרדה בביטוין הרחב יותר – מגדר ההפרדה ביניו לבין הפלסטינים ועד לגדרות המפרידות בין אוכלוסיות שונות בתוך גבולותיה הריבוניים של המדינה. הספר ,הפרדה' שיצא לא מזמן בעריכת חיים יעקובי ושלי כהן עוסק בכך בהרחבה.
    למרות זאת, אני סבור שניתן ליצור סביבה עירונית טובה גם אם לכל הבתים יש חומות וגדרות.

  • שרון רז  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 9:18 pm

    מאוד נכון, ושוב, כרגיל איתך, מאוד עצוב
    אפשר לחשוב על הדוגמא הנגדית שהיא הפרברים שרואים בסרטים האמריקאיים עם המדרכות והדשא שלפני הבתים, אין גדרות מלפנים
    אם כי זה פיזית כך אבל יש גדרות מנטליים עמוקים בין השכנים ואין פתיחות
    פעם הגדרות כאן היו נמוכות או לא קיימות או רק בגינון, כיום הן גבוהות ומנוכרות, גם זה אכן מראה כמה התקלקלה החברה שלנו

  • רוני ה.  ביום דצמבר 25, 2007 בשעה 11:25 pm

    (ויש עוד סממן שלא הזכרת – הכלבים מזרי האימה שמאחורי הגדרות האלה, שבעליהם מלמדים אותם לנבוח על כל עובר ושב).

    כל אלה הם תוצאה של פחד, של צפיפות יתר, של סכסוך לאומי אלים ושל עלייה בפערים החברתיים והכלכליים.

  • לירן  ביום דצמבר 31, 2007 בשעה 6:05 pm

    יוסי שלום, נהנתי לקרוא את דבריך ואני יכול להבין ולהזדהות עם כל מילה שלך.

    קצת רקע, אני חייל משוחרר, עובד בחברת מדידות בתור שרטט שטח כחלק מהכנה שאני עושה לעצמי ללימודי אדריכלות.

    מניסיון של שנה אני יכול להצביע על תמורות שחלו בחברה הישראלית כפי שהם משתקפים מהדרך בה אנשים מסמנים את הגבולות שלהם במושבים. ממה שראיתי זה הולך ככה:
    היו היה… שיברים וקווי מים במושבים שמסמנים את הגבולות, אך קו המים נמצא מתחת לאדמה, ולכן שמתי לב שחלק מהאנשים שתלו ברושים על מנת לסמן את הגבול שלהם, לדעתי הברוש צריך להישאר בבתי העלמין ואסור להוציא אותו משם, העץ הזה מסוגל לעמוד דום במשך דורות ולהנחיל עצב לרדיוס של קילומטר לפחות. יותר נפוץ ומתקדם הן הגדרות רשת, שפעמים רבות מחלידות ונראות כמו ערמת אשפה ארוכה. משם חלק מהאנשים בנו קיר נמוך שעליו עומדת גדר רשת עם פוטנציאל לשרוד קצת יותר, ואחרי זה כפי הנראה באו קירות בלוקים, שגובהם רק גדל עם השנים, והחיפוי לרב מתיישן , נופל וחושף קרביים מזעזעים… מצד שני אני חושב שקירות לדוגמה, מאבנים ירושלמיות אמיתיות (אם הם לא גבוהים) יכולים דווקא להיות יפים.

    ולהיום, ההרחבות… אוך ההרחבות, אם כבר היה אפשר לעשות משהו בנידון, אז למה לא לעשות אותו? בהרחבות במושבים בסגנון בנה ביתך של היום, לא רק שהקירות גבוהים, חלק מהאנשים מתעקשים להוסיף להם גם גדרות ברזל מאסיביות, עם פרזולים מצועצעים ללא שום התייחסות לשכנים שלהם.

    אההה, והכי גרוע!!! התופעה אולי הכי נוראה בכל הסיפור! גידור השטח החקלאי במושבים, אולי הדבר המיותר ביותר שיכול להיות, משפחות פשע אוהבות לעשות את זה, אם אתם עוברים בכביש 44 באזור ישובי גזר, כנסו רק לשניה ליד רמב"ם, אחרי הכיכר האליפטית, תראי משק חקלאי שלם שתחם את עצמו בחומת בלוקים שמתנשאת לגובה של 2 מטר.

    יאק!

  • חיים פטרוניו  ביום ינואר 1, 2008 בשעה 8:18 pm

    הגדר היא תופעה ומציאות הכרחית בחיינו. מכיוון שאני לא רואה את בני האנוש תוחמים את מחייתם באופן שחיות עושות זאת בטבע, מכאן שהצורך הוא טיבעי ומותאם. הבעיה מתחילה כשעושים שימוש בגדר לצרכים כגון : הסתה, עימות, התרסה, גיזענות, הסתרה, מיגננה וכו'. שימושים כאלו גורמים לדיכויי, לפגיעה ברכוש, לפגיעה בזכויות אדם, בחופש, בחרות, לפגיעה בטבע ובנוף, וכו'. ביום שנשכיל לעשות בגדר שימוש שיאחד אותנו ולא יחלק אותנו, ביום שנדע לעשות בגדר שימוש שיגלה את האופקים ולא יסתיר אותם, נדע שעלינו על הדרך הנכונה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: