ארכיון יומי: דצמבר 25, 2007

מי צריך גדרות?

המרחב הסגור (הפרטי) והפתוח (הציבורי) באזורים האורבאניים בארצנו תחום על ידי גדרות. השטח מוגדר ולא מאפשר לשכן לראות, להביט, להריח או לחדור למרחב הבטוח של שכנו. גבול זה גבול, שלי זה שלי וכל החוצה את הקו הפיזי או הדמיוני הזה ייענש ויגרום לריב שכנים צעקני. 

למה דווקא באזורים הצפופים, ששם, אילו המרחב הפתוח היה נשאר פתוח הוא היה פותח את האוויר, מרחיק את המחסומים וכך מועיל לתושבים, מדוע דווקא שם מודגש הגבול, הגדר, לעיתים החומה? למה הדשא לא יכול להישפך עד המדרכה? מדוע קו קצה הגינון לא יכול להגדיר את מקום התחלת המרחב הציבורי הפתוח? למה בונים מכשול פיזי וויזואלי בין המדרכה  (שטח הציבורי הפתוח) לבין השטח הפרטי התחום והנעול?
 
כמו אצל ילדים, הכול חייב להיות מוגדר מראש ולא פתוח לפרשנויות אישיות פולשניות. ברגע שניתן לילדים לבחון את הגבולות, הם מזיזים אותם. בכדי למנוע את תזוזת השטח מבעלות אחת לבעלות שנייה יש לקשור את הגבול בשרשרת פלדה, לאסור את הקו הזה למקום קונקרטי באמצעים מזוינים.

מישהי מאתר אחר כתבה אלי בנושא: "היי יוסי, שאלת הגדרות במרחב האורבני באמת מטרידה. אני מתגוררת בשכונת קוטג'ים המוקפת גדר. לבתים חנייה לשתי מכוניות בכניסה. כמעט כל הדיירים סגרו את הכניסה בגדר שנראית כמשהו המסתיר טירה אדירה. אין מה ללכת ברגל בשכונה הזאת – רואים גדרות מתכת גדולות בסגנונות שונים לפי טעמם השונה ומשונה של הדיירים. לא רואים גנה, או משהו חיוני וחי. התוצאה – ניכור בין השכנים. אם אני צריכה לעבור גדר בשביל לבקש חלב או סוכר, יותר עדיף לשתות קפה מר. קהילתיות או ידידות בין שכנים בשכונה הבנוייה בצורה כזו היא בלתי אפשרית. חבל, אשמח לשמוע את דעתך ".

אין ספק כי הסביבה יוצרת דפוסי התנהגות ולהיפך. מחסומים, גדרות עוצרות את הדיאלוג האנושי, חוסמות פתיחות. מצד שני, חברה שמרכיביה דואגים רק לעצמם, חוסמים את עצמם מהאחר, יוצרים לעצמם, לבודדים, בועה שאף אחד אחר לא יכול להכנס לתוכה, ואפילו למטרות חיוביות, היא חברה לא בריאה.