הפורנוגרפיה של הארכיטקטורה הישראלית

 

 

 

 
צילום:  Leslie Price 2007

הדרך הפורנוגראפית הנחשפת בתהליך עצמו, לרוב, מעניינת ומרתקת יותר מאשר התוצאה הארכיטקטונית הסופית.  

 

פורנוגרפיה היא הצגה של גוף האדם או התנהגות שמטרתה לעורר גירוי מיני. מקור המונח הוא ביוונית ומשמעות המילה היא "לכתוב על יצאניות".  למושג זה יש גם משמעיות מאוחרות יותר, פלואידיות ואדפטיביות. המונח לא ממש יציב. הוא מתאר גירויים וחשיפות בעזרת קילוף שכבות שעוטפות את המעשה הפוליטי, המקצועי, החברתי ואפילו את המעשה העיצובי הארכיטקטוני. המציאות הפורנוגראפית מראה ווידויים, חשיפות, רגעים מביכים ומסגרות שלא ניתנים לצפייה בעת התהוותם או השערה בתהליך רקמתו של המוצר הסופי. הפורנוגרפיה של הארכיטקטורה נבלעת בבטונים ובבלוקים בעודם רכים והעלתם לכותרות קשה מאוד לאחר התקשות החומר. בזמן ערבוב החומרים אפשר לחזות בבהירות באמת המלוכלכת המתערבבת – בפורנוגרפיה של הארכיטקטורה. 

התהליך האדריכלי מחולק לכמה מעשים. המעשה התכנוני, המעשה הביצועי והתוצאה הסופית. המעשה התכנוני נמשך זמן רב, הוא מכיל פרובוקציות וספקולציות שעוטפות את הניתוח הרעיוני, במידה ויש כזה. תהליך זה מכין הצגה, הוא מפיץ תכניות חסרות קנה מידה, הדמיות אוטופיות שמעוותות את התוצאה הסופית וגם בונה מודלים שתפקידם רק לרמוז לאאוטסיידר אודות המעשה האחרון, הביצוע של הפרויקט, התוצאה הסופית. בסוף, התוצאה משילה מעצמה את גלימת הפרובוקציות והמהלכים הפורנוגראפיים שנועדו להשפיע על האובייקט הסופי וחושפת את כולה כפי שהיא, ללא הסבר לתהליך המקדים.  

·
       
שלבי התכנון האינטימיים מתחילים במאבקי כוח קטנים – מי יתכנן ומה.  לאחר גיחות ונגיחות פנים משרדיות מגישים לאדריכל העיר תכנית ראשונית הכוללת הדמיה אוטופית, תכניות מלוקקות, חתכים תלת-ממידיים וחזיתות סכמאתיות חיוביות  שיאפשרו קבלה מהירה של היתר בניה. משחקים במשחקי כבוד, מראים את המוצר הראשוני לאדריכל העיר וגם למהנדס העיר, ברצונם יבנה הפרויקט וברצונם יתעכב שנים רבות. מציגים מוצר שהוא הצגה שאפתנית שחורגת כבר בירייה הראשונה מגבולות המותר. מהנדס העיר הוא זה שנותן בסוף את האישור. עדיף ורצוי לשתף אותו, כך הוא ירגיש חשוב ונחשב,  רק כך האישור יחליק על השולחן השומני שלו.  

החשיפה האינטימית הראשונה מתחילה מיד לאחר קבלת פרויקט. מושכים צילומים מהאינטרנט, בודקים ב-
Google earth, מחפשים תוכניות היסטוריות – נכנסים להיסטריה בטווח מחשב. מרבית משרדי האדריכלות הגדולים בארץ עסוקים בתכנון קומפלקסים גדולים עבור מדינות מזרח אירופה לשעבר, התכנון נעשה על פיסת אדמה ווירטואלית, ספקולטיבית. המעצבים לא ממש היו שם, אולי קיבלו תמונות משליח זוטר, לא יותר מזה. האדריכלים לא יצאו לראות את השטח, לא ייקחו את האדריכלים שעובדים על הפרויקט לראות את האדמה שעליה יקום המגדל – פורנוגרפיה ווירטואלית בשליטה מרחוק. 

לאורך כל שלבי התכנון והביצוע מתרחשים תהליכים אנרגטיים מלאים באגואיזם אישי וכוללים מאבקים פנימיים וחיצוניים בין פיגורות לפיגורות ובין משרדים לרשויות, מלחמות מקומיות ומלחמות עולם – תהליכים פנימיים. אלו הם שלבי טרום ההתקשות, טרום בניה. עד לתוצאה, לחשיפה, הפעילות  הארוטית-אנטומית של המבנים נמצאת אך ורק בחללים של משרדי התכנון השונים, אין ממש חשיפה לשלביות הזאת שמלאה ביצרים וגירויים.  כל זה קורה בשלב שלתכנון עדיין אין עור וגידים, הוא לא סגור, הוא רגיש וחשוף רק למתכננים. התוצאה הסופית מסתירה את המאבקים הטרומיים הבין-גופיים, את התהליכים הפורנוגראפיים של הארכיטקטורה. 

כבר לפני תחילת הבנייה, כאשר מנסים להגדיר מהי הארכיטקטורה המקומית האותנטית או מהי הארכיטקטורה הישראלית העכשווית, רואים כי אין כזה דבר, אין תופעה כזאת. יש תהליכים כיראוגרפים של עבודה שמאפיינים את המבנה, את המגדל שנבנה בישראל על ידי ישראלים. יש כאן דפוסי התנהגות שמשפיעים על התהליך, יש לאדריכלות הישראלית חשיפה ראשונית מיוחדת, פורנוגרפיה ייחודית. אין דבר מעבר לזה, אפילו שמות הפרויקטים מיובאים ומוצמדים להם ניחוחות ניכר –
,Top White, Collection, Manhattan, Yoo, Dream, Smile, Platinum, Millennium, One, G  ועוד. כאילו אנחנו איזו מושבה קולוניאלית, זוהי תופעת הלבוש שכבתי, גלובאלי-ז ורנאליסטי. 

·
       
המבנים הפכו
למותגים זמניים – לבש וזרוק. פעם אדריכלות הייתה timeless ,
 היום האדריכלות היא time limited. המותג נמכר בעזרת אחד השמות הלועזיים שמזכירים מותג לגרביים או לתיקים. למבנה מצמידים שם של אדריכל מקושר שמתכנן לכל משפחות ישראל את אותו מבנה. לאחר מכן מצמידים את  חתימתו של האדריכל הסלבריטאי על חזית המבנה, כאילו המבנה היה מאיזה אוסף מפואר של יין צרפתי – Collection
 

החדרת מסרים תת-עוריים לאוכלוסיה על ידי יחצנים שבעים, הפכה לכלי חושפני שמשנה דפוסי התנהגות אינטימיים. השתרעות על מיטות לבנות הנמצאות בשחקים מעל כבישים שחורים סואנים במקום בבית צמוד קרקע בסביבה ירוקה, הפכה למראה הסקסי הבא. השחקים מעל הצמתים הפכו למקומות אינטימיים לעשירונים העליונים. 
 

·
       
ההיסטוריה הרדודה נשארה מאחור. בניני המגורים המעוצבים במורפולוגית ה  – "H"  או ה"כוכב" הם לא יותר מאשר סידור מאוורר לשירותים ולמטבח, זה מה שמאפיין אותנו. גם זה חלף לו והמרחבים הסגורים שלנו מאווררים כיום בצורה מכאנית, כמקובל בשאר העולם. את המרפסות סירסו מכל הכיוונים ורק המרחבים המוגנים השונים מתפתחים בקצב האיומים של שכננו שאינם אוהבים אותנו יתר על המידה, זוהי אדריכלות דפנסיבית במיטבה, תבנית ארכיטקטונית שמתפתחת רק באזורנו. הגג הישראלי הידוע בזכות דודי השמש הנטועים עליו מכניס תוכן לאי-סדר הלאומי. האנטנות העכשוויות מכניסות את הקידמה לגג העירוני השטוח והלבן. צבעו הטהור החיצוני מסתיר את הערום הכהה שמסתתר בפנימיותו. חיצוניות המבנים לא מגרים, גם לא פנימיותם. התהליך האבולציוני בכל מבנה ומבנה יוצר עניין ואנרגיות מגרות יותר מהמוצר עצמו.

הבטון החשוף והברוטאלי שקדם לשירותים ולמטבחים המאווררים, מצא שימוש רב באמצע המאה הקודמת בשיכונים שהפכו מאוטופיה לחירייה, הרומנטיקה לחומר הכל-יכול פגה. הפריקסטים  הזולים
(pre-cast) חלפו להם, אז מה נשאר לנו ישראלי,  הבאוהאוס (Bauhaus). עושים לטראנד הזה , השתלת לב, החייאה מלאכותית וזאת בכדי ליצור משהו אותנטי, למרות שמקורו לא במחוזותינו.  לאור זאת מה שנשאר אופייני לישראליות הוא התהליך שלפני הביצוע – התהליך הפורנוגרפי של הארכיטקטורה הישראלית. 

·
       
בכדי להרשים את היזם מפיקים האדריכלים תכניות בנין תוך מספר ימים, מראים לבעל המאה את יכולות המשרד וטופחים לעצמם על הכתף. איך עושים זאת במהירות? לוקחים בנין אחר, מותחים אותו למעלה, למטה, לימין ולשמאל, עד שהוא מתאים למגרש, למרחב וסביבה שאף אחד לא ראה. את המדרגות, המעליות, המרחבים המוגנים למיניהם (גרעין המבנה), לוקחים מבנין אחר וכך יוצרים שכפולים גנטיים שסוחבים מחלות היסטוריות – הפורנוגרפיה החולנית של הארכיטקטורה הישראלית. 

לאחר משא ומתן נידחת ההצעה הגרנדיוזית  של האדריכלים ומתחיל משא ומתן עם ראש העיר הרעב מאוד למזומנים זמינים. האדריכלים זרקו למרכז השולחן משהו דמיוני, משהו שאולי לא ניתן לביצוע. הם הבטיחו פרויקט מקסימאלי במחיר מינימאלי – ליזם ולעובדים השכירים. 

 
צילום: Rinze Van Brug

·        לפני שיווקו, כמעט כל מבנה מגורים נחרש על ידי מומחי חוק ועורכי דין מפולפלים. הם בודקים את התכניות, זהו אמצעי מניעה לתביעות משפטיות עתידיות המוגשות לבתי המשפט השונים על ידי רוכשי דירות. לעיתים, עורכי דין ממולחים פונים לרוכשים ומעודדים אותם לתבוע את היזם, הקבלן וגם את המהנדס והארכיטקט. כמה אלפי דולרים עבור שני סנטימטרים חסרים, יכול לאזן את חשבון העובר ושב של הקונה. לעומת זאת, תאגידים בעלי עוצמה מרשים לעצמם לבנות ללא היתרים או אישורים נדרשים. התהליך המשפטי חושף את האנשים ללא גלימות שחורות או בגדים שחורים, הוא מציג לכל את הערום שמסחרר את דעתם של העוסקים בנדל"ן. 

·
       
מבלי להרגיש, תוך כדי העשייה, הפורנוגרפיה יוצרת סלקציה. משווקים מלאים ויחצנים מרופדים קובעים ביחד עם היזם והאדריכל פרוגראמה למבנה שיאוכלס על ידי פלח אוכלוסיה ספציפי. הם לא יאפשר לפלח אחר לחדור לתוך המגדל. ברור כי בכדי לבנות מגדל אחד גבוה בלב העיר, יש לרכוש כמה מגרשים, לאחד אותם ורק אז אדריכלי העיר יאפשרו זכויות בניה גבוהות. רק בעלי ממון רב יכולים לרכוש שטח כזה, להקים מבנה גבוה ולדחוק את המעמד הבינוני והנמוך לשוליים של העיר, לפריפריה הענייה או לפרברים. אי השוויון שנוצר בין המעמד שרוכש לעצמו מרחבים בשחקים לבין אלו שנשארו בפריפריה או בפרברים, הולך וגדל ולמעשה הוא מגדל תבניות חדשות של הפלייה בין האלפיונים העליונים לשאר האוכלוסייה, דומה להפליה הבין עדתית שאולי לא קיימת יותר.  ככל שהארכיטקטורה יותר מניפולטיבית, יותר נצלנית היא יותר זכוכיתית, יותר שבירה ויותר שקופה. השקיפות החיצונית מסתירה בעזרת דואליות שכבתית את החשיפה העסקית שהביאה להקמת המבנה.    

·
       
אם במקרה בפרויקט ציבורי עסקינן, התכנון הקונספטואלי, במידה ויש כזה, יוסתר מפני כל תושבי העיר, ייעטף בשכבות של מסתורין, כאן גם האפיקורסים הגדולים ביותר יהיו צנועים ביותר, הם לא יחשפו טפח או טפחיים. העוסקים התכנון יהיו נעולים בכל הקשור לחשיפה של תכניות בניה. כאן הפורנוגרפיה נאטמת, ננעלת. האדוק יהיה אדוק ומחמיר יותר, הוא מקפיד יותר, פיסת אינפורמציה ארכיטקטונית, חתיכת בשר ארכיטקטוני לא תיחשף לביקורת חיובית ותורמת. המבנה הציבורי לא יהיה שפיט על ידי ציבור המשתמשים. את התוצאה המוגמרת יראו רק בלבוש מלא, מכוסה מהיסודות ועד לצמרת המוסד.  

·
       
מנהל פרויקט שיטתי ועיקש ממונה על ידי היזם לניהול הפרויקט. תפקיד המנהל לקדם תוך כדי חסכון, לשפר תוך כדי קיצוץ. עכשיו יש מי שיכה באדריכל, שירדה באדריכל וביועציו. האדריכל שמשתמש בתבניות אדריכליות מקובלות, ישנות, מנצח על התזמורת. הוא צריך להוביל את מהנדס הקונסטרוקציה, את מהנדס האינסטלאציה, מהנדס החשמל, יועץ תנועה, יועץ בטיחות, יועץ ביטחון, יועץ איטום, יועץ אקוסטיקה, יועץ קירות מסך, יועץ מעליות, מודד, מחשב כמויות, מודליסט, פרוגרמאטור, איש תברואה, יועץ קרקע, איש התקשרויות וחוזים, ראש מנהל תשתיות ובינוי וגם עורכי דין בכדי שלא יהיו תביעות משפטיות שישפיעו את היזם וגם את האדריכל שלו. מנהל הפרויקט הוא האלוהים של הפרויקט, מקדם בצעקות ובאיומים כל בעיה ומטלה. לא ישלם במקרה של יתר התמהמהות, יפעיל קשרים ברשויות שיאשרו בניה ללא היתר או בניה חריגה – הפורנוגרפיה של הארכיטקטורה הישראלית.  

תהליך הרדוקציה של המבנה מתחיל ברגע שממונה מנהל-על  לפרויקט. קילוף שכבות המבנה מתחיל מיד ובמרץ רב. כל שכבה שאינה הכרחית ליציבות המבנה, מופשטת. הדקורציה נעלמת והאלמנטים הארכיטקטונים הפוסט ג ורנאליסטים נמחקים. זכוכית אירופאית דה-קונסטרוקטיבית מיותרת נזרקת, אבן צבעונית פוסט-מודרנית מוחלפת בקרמיקה סוג ב ,
חיפוי אורנמנטאלי העשוי מנירוסטה מוחלף בפח שיחליד. האדריכלות המיובאת נעלמה גם היא, מקבץ רעיונות לא בשלים קולף מהבניין, הבניין נשאר ערום  ושבור –זה מה שיוצר התהליך הפורנוגרפי של הארכיטקטורה הישראלית. 

·
       
החלק המרתק ביותר בארכיטקטורה הישראלית האותנטית הוא הדרך הפורנוגראפית החשופה למעטי מעט, שדרכה מתפתל לו התהליך התכנוני-ביצועי של הפרויקט. הדרך המרתקת מדגימה דפוסי התנהגות כשרים וכאלו שאינם כשרים, היא מביאה את האימפולסיביות האזורית לידי ביטוי מקסימאלי. היא לעיתים משתמשת בגישות צבאיות הדוגלות באימפרוביזציות חסרות שלד. כדאי לדעת כיצד הסינפוניה הארכיטקטונית יוצרת את מרחבי המגורים, העבודה והתרבות שלנו. לצערי, הדרך הפורנוגראפית הנחשפת בתהליך עצמו, לרוב, מעניינת ומרתקת יותר מאשר התוצאה הארכיטקטונית הסופית.



צילום:  Mounir Fatmi    2006 , Save Manhattan


פורסם לראשונה באתר ארכיטיימס

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צינורשת  ביום נובמבר 4, 2007 בשעה 12:00 am

    וקשה להתייחס בקצרה
    אבל שאלה אחת עיקרית עולה למול הטקסט והיא מדוע רק על הישראלי אתה מצביע?
    זה:
    "..בכדי להרשים את היזם מפיקים האדריכלים תכניות בנין תוך מספר ימים, מראים לבעל המאה את יכולות המשרד וטופחים לעצמם על הכתף. איך עושים זאת במהירות? לוקחים בנין אחר, מותחים אותו למעלה, למטה, לימין ולשמאל, עד שהוא מתאים למגרש, למרחב וסביבה שאף אחד לא ראה. את המדרגות, המעליות, המרחבים המוגנים למיניהם (גרעין המבנה), לוקחים מבנין אחר וכך יוצרים שכפולים גנטיים שסוחבים מחלות היסטוריות -.."
    אנחנו המצאנו?
    או הקלות הבלתי נסבלת של הקופי פייסט?
    למה רק על הישראלים אתה מכה? זו מחלה בינלאומית, לא?

  • יוסי  ביום נובמבר 4, 2007 בשעה 7:50 am

    לצינורשת:
    התופעה שבחרת להתמקד בה נמצאת בעיקר, רק בארץ. בכל מקום אחר (כולל זה שבארה"ב, ששם עבדתי מספר שנים), לא תראה שליפות של מבנים , לא תראה המצאות של מצבים. שם עדיין מנתחים את המקום, חושבים אודות היחודיות של המרחב הספציפי, הפתוח והסגור, ומנסים למצוא פתרון שיתאים למקום הספציפי ולא לכל העולם.
    יש עדיין מקומות בעולם שעושים את זה כמו שמלמדים בבית הספר.

  • צינורשת  ביום נובמבר 4, 2007 בשעה 9:19 am

    רציתי להאמין שזו לא הישראליות..

    אגב, מתוך נסיון עם בתי ספר לאדריכלות – הבעיה לגמרי מתחילה שם. אבל זה לדיון אחר.

  • מעין  ביום נובמבר 4, 2007 בשעה 12:10 pm

    מתוך נסיון
    זו ממש לא רק תופעה ישראלית

  • יוסי  ביום נובמבר 4, 2007 בשעה 3:34 pm

    אז כנראה שיש כמה צדיקים.

  • שרון רז  ביום נובמבר 6, 2007 בשעה 9:33 am

    פוסט חזק, אמיתי, נכון, ואמיץ מאין כמותו
    חשוב שינסו להבין מה קורה
    אכן זילות, אונס ופורנוגרפיה
    יש כל כך הרבה דברים בהתנהלות המקצוע הזה בארץ שמגעילים ודוחים אותי
    ונראה לי שכמעט בלתי אפשרי להסיט הכל לכיוונים נכונים וחיוביים, מה שהיה פעם, מה שאמור להיות
    שערוריה
    תודה על פוסט חזק ואיתן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: