ארכיון חודשי: אוקטובר 2007

אנחנו

 

אנחנו מבקרים,

ארעיים, חולפים.

לא תמידיים.

פרח!

 

בחירה,

פרח צומח,

פרח נובל,

פרח אדום,

פרח צהוב,

פרח ירוק,

 

פרח חזק,

פרח חלש,

נראה, שקוף.

 

הושט יד!

שב, הקשב.

למד, חשוב.

עזור, חלץ.

 

הכול פתוח לבחירה

ואם נרצה מאוד,

ללא סעד,

ללא עזרה,

נהייה פרח שחור!

קולאז' ארכיטקטוני

ולמרות המציאות שאולי סוגרת עלינו, בנסיעה מהירה לאורך נתיבי איילון רואים בברור כי יש כמה מבנים השונים מאוד אחד מהשני. אחד אטום, ארוך וחותך, מאונך לאיילון ולו חלונות קטנים, בית-סוהר. השני מבטון חשוף ברוטאלי ועליו תוספות בגיאומטריות משונות וחומרים לא תואמים. השלישי, בצבע טרה-קוטה, אצבעות יוצאות ממבנה מוארך ובקצה כל אצבע, מדרגות.

 

ולקינוח יש מבנה "מרכז רבין" שגם הוא לא מתחבר לשום דבר ו"אוזניו" לבטח לא עוזרות להאזין לאספירציות של המבנים השכנים.

 

מה הם כל המבנים הללו? מי הם? למי הם שייכים ומה עושים שם? מישהו יודע?

 

 

 

 
 

צילומים: יוסי מטלון

בנין

יש בו רוח.

זרימה, יציאה וכניסה גם כן.

חי ונושם, גוף האדם.

גנראטור, לב שעובד,

צינורות מים חמים וקרים,

סמיך ודליל, כלי דם,

ביוב כמערכת העיכול,

מצלמות, עיני האדם,

יסודות חזקים, כרגליים יציבות.

הכול ביחד, מתואם.

קונקרטי וכבד

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כבד. ספרו של שרון רוטברד, "אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית", כבד מאוד, פיזית והיסטורית, אך קל לקריאה. הוא מכיל את כל מה שהתרחש סביב האירועים שעיצבו את הסביבה שלנו – הארכיטקטורה. בספר מתוארים הויכוחים, ההתנהלויות המשונות, מלחמות הכבוד וגם לבסוף ההחלטות. הוא מכיל את מירב האובייקטים שמוקמים סביבנו במקומות מרכזיים. הוא מציג את הארכיטקטורה שסובבת אותנו כמעט בכל זמן ובכל מקום. לאדריכל אברהם יסקי יש הרבה ציוני דרך, כמעט בכל סיבוב, בכל פינה. 

בביטחון רב, הפתיחה נוגעת דווקא בפרויקט שנכשל. נכשל, כפי שאדריכל אברהם יסקי מסביר, בעיקר מסיבות פרוגרמתיות, חברתיות ותחזוקה לקויה. המחבר והאדריכל לא חששו להתחיל בסיקור אדריכלות משמעותית, קונספטואלית יותר (לה-קורבזיה), שנוצרה מרעיונות אירופאים, הם פתחו בבדיקה של "סקנדל" אדריכלי, "בתי יסקי" שיכון עולים בקרית גת מסוף שנות החמישים של המאה הקודמת . בסוף, הספר מציג לנו וויכוחים נוספים , מדבר עם אדריכל המותגים הצרפתי פיליפ סטארק, מציג "ארגומנטים" לגבי הגיאומטריה של פרויקט YOO. ההתחלה הכושלת והסוף שאינו יותר מאשר אופנה חולפת, מבטאים את אופי האדריכלות המוקמת בארץ. 

אחריות רבה רבצה במשך שנים רבות על כתפיו של האדריכל אברהם יסקי. ההשפעה של הפרויקטים השונים שלו על האדם והסביבה היו ויהיו נושא למחמאות, ביקורת ואפילו יהיו בסיס לתרגילים בפקולטות לאדריכלות בארץ. הכתיבה האיכותית וההדפסה המעולה של הספר היא כאיכות רוב הפרויקטים שיצאו ממשרדו של מר יסקי. סוגיות כמו בניה עירונית ובניה לגובה, ברוטאליזם, אופי השיכון, הכיבוש ועוד עולים לפודיום בספר הזה. נושאים אלו מטרידים וימשיכו להטריד את החברה והסביבה הישראלית, הכוח שזה יוצר, משפיע על מרחבים רבים. מרחבים אלו ניתנו לידם של האדריכלים, ולכן הרקע התיאורתי והביצועי של האדריכל חשוב עד מאוד ובא לידי המחשה בכל פעולותיו של אברהם יסקי.

הספר, שכתוב לעיתים באופן אישי, שיחה בין הכותב והאדריכל, מוסיף לספר קלילות עממית, גישה לכל מתעניין. שרון רוטברד מכניס פה ושם את דעתו שמחדדת את הנושא וטוב שכך עשה. לקראת סוף הספר יש סלט אדריכלי. הכיוון האדריכלי שהושפע מהאדריכלים שעבדו במשרדו של אברהם יסקי, השתנה בהתאם לרוח האדריכל המטפל בפרויקט. 

בשנים שעבדתי במשרדו של אברהם יסקי היה חופש אדריכלי, לכל אדריכל ניתנה זכות וגישה. כל אדריכל, צעיר ומנוסה, יכל לומר את אשר עולה בדעתו. היו הרבה דיבורים, גם "במטבח", ביחד עם הרבה מאוד מעשים. בסופו של יום היה צריך להחליט, וכשזה היה קשה  – אדריכל אברהם יסקי החליט. הפשטות האדריכלית שאיפיינה את השנים הראשונות בדרכו של משרד יסקי אדריכלים, הפכה למורכבות, לעיתים כיאוטית. אוסף הגישות והסגנונות דחפו ל"עכשוויות", "עכשוויות" מיובאת. אין ספק שהאדריכלים הצעירים מושפעים מהטראנד, מהאופנה האדריכלית החולפת. לכן, אפשר לראות מגדלים מעוצבים בסגנון הפוסט מודרני (בית עורק 1989, בניין עוז 1992, בית אירופה 1986) ולאחר מכן כמה שמנסים בעוצמה להיות דה-קונסטרוקטיביים (מגדל פלטינום 1997, בנק הפועלים 1998) ולאחרונה הכוח האדריכלי השלטוני בא לידי ביטוי בדמות שערים גדולי מידות שחזרו לככב במשרדו של אדריכל אברהם יסקי (פרויקט כיכר המדינה 2006, מגדל המטכ"ל 2005). לעיתים נראים שוב נצנוצים של הסגנון המודרני, עם נגיעות אישיות, שאף הוא חזר לחיים במשרדו של האדריכל אברהם יסקי. 


אדריכל שרון רוטברד דילג מעל הסיבות שהובילו לאדריכלות שיצאה ממשרדו של יסקי מסוף שנות השמונים. כנראה שלא השיח האדריכלי המקצועי הוביל את התכנון בשנים הללו. נראה כי הפוסט-זורנאליזם הכתיב את השיח האדריכלי שקבע מוסכמות שהטביעו את חותמן על האדריכלות המקומית שלנו. "גבול היצירה" הורחב והושפע ממקורות רבים. החומר החדש והטכנולוגי, המחשב ושיטות השרטוט ביחד עם הרצון לחוות משהו אחר, השפיעו על כל כיווני המחשבה. השאיפה לעשות כאן מה שיש שם הקהתה את המחשבה אצל רבים וטובים. מגוון החומרים שאינם מתאימים לאזורנו, שיטות בניה לא מקובלות במחוזותינו, השפעת הגלובליזציה ופופוליזם פשוט, הכתיבו את אופיים של מבנים רבים. השכונות החומתיות של סובב ירושלים כבר תוכננו, לא היה יותר תכנון רחב ועוצמתי כזה, לכן, כל מגדל הפך לסוג של תכנון שכונה חדשה ולכל שכונה ניתן אופי אחר. 

המעבר של אדריכל אברהם יסקי מאידיאלוגיות ארכיטקטוניות סגפניות, לנוצץ ולעשיר מראות שינוי מגמה בעולמו של האדריכל. הקיום היומי שלו לא נמצא בשיכונים, לא בבתי חולים, לא במעונות הסטודנטים ולא באפור. הקיום והיכולת להפעיל משרד נמצא היכן שהכסף נמצא, היכן שהבנקים, יזמי הקניונים, (פרויקטים שאינם מוזכרים בספר), תאגידים וארגונים עמוסים שולטים. "בעל המאה הוא בעל הדעה" – הוא משפט שנחקק היטב בזכרונם של כל האדריכלים, ומכאן הדרך לחברויות עם העשיר והמצליח מהירה מאוד. זה אחד מההסברים לשינוי הראדיקלי באופי הארכיטקטוני של מבנים ומגדלים "נוצצים" רבים שהוקמו מאז תחילת שנות השמונים. האדריכל הבין כי ארכיטקטורה זה מקצוע ולא אמנות.

בספרו של שרון רוטברד, "אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית", נחשפים מירב הפרויקטים של אברהם יסקי. התיאורים והניסוחים הבהירים, נוגעים בפרויקטים השונים בכל ההיבטים האפשריים, הפרטיים והציבוריים, החברתיים והמקצועיים, הפשוטים והמורכבים. הספר הו
למעשה אנציקלופדיה לאדריכלות שמתארת את התפתחות המרחבים הסגורים וגם אלו הפתוחים שהוקמו כמעט מאז קום המדינה. 

אברהם יסקי, אדריכלות קונקרטית
מאת: שרון רוטברד

הוצאה לאור: הוצאת בבל
שנת הוצאה: 4/2007