עיר מאוחדת?

 

העיר תל אביב הייתה פעם מאוחדת. במלחמות קודמות, במלחמת העצמאות ואפילו זאת שהייתה בשנת 1956 ובמלחמת ששת הימים, בהרבה מבנים "המרחב המוגן" היה חדר המדרגות של כולם. לא פחדו מחומרים כימיים או רעלים מסוג אחר. בכניסה למבנה המגורים בנו קיר מגן מלבנים, את החלונות (המד-חום שהגיע מהבאוהאוס), חסמו בעזרת לבנים או שקי חול. גם היום עדיין ניתן לראות חלק מהקונסטרוקציה הדפנסיבית הזאת.

היום, כל אחד מתגונן לבדו, בגפו, בתוך דירתו, בתוך המרחב המוגן שלו (ממ"ד). לפני הממ"ד, היה המרחב המוגן הקומתי (ממ"ק). שם בחברותה, התקבצו כל דיירי הקומה. לפחות, או בעיקר בגלל זה, כל אדם הכיר את שכנו. לפני זה היה "המקלט", חלל תת-קרקעי מתחת לקומת הכניסה, שם, במידה ודאגו לניקיון ולתחזוקה אנושית, יכלו דיירי הבניין להיפגש בעת צרה. היה גם המקלט השכונתי המחוספס.

כיום המרחב האישי המגן נמצא בתוך הדירה והבדידות היא טוטאלית, אין התגוננות קולקטיבית. בעזרת "הממ"ד", הפרידה האנושית קיימת אפילו בעת מלחמה, הלבדיות הפכה להתנהגות קולקטיבית , מרחיקה את האדם משכנו.

 

קיר לבנים בכניסה לבית מגורים בתל אביב, צילום: יוסי מטלון


 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דוד שליט  ביום אוגוסט 30, 2007 בשעה 5:42 pm

    קיר המגן והתריסול, שני אייקונים בפריים אחד. כתבתי על קיר המגן בספרי "מקרינים כוח". בעלי קולנוע מוגרבי התחננו שיורידו להם את הקיר בפתח הכניסה, כי המוני צופים יימחצו שם בתחלופת הקהל בין הצגה ראשונה ושנייה, כי צדו הפנימי של הקיר הפך למשתנה, אבל בעירייה טענו שהמצב מחייב וכו'. וכך זה נסרח שנים. רק אחרי ששת הימים, כשישראל הרגישה חזקה ובטוחה, התחילו להוריד קירות מגן, חוץ מאלה שלא

  • מיכל  ביום אוגוסט 30, 2007 בשעה 5:43 pm

    מאפשרת 'שדרוג' של הפרט וקידומו מבחינות שונות, לעתים ע"ח ההיבט החברתי. נראה שעדיף להכיר אנשים על רקעים אחרים, לאו דוקא מלחמות וטילים, אבל מה שאתה כותב כאן מאוד נכון.

    אנחנו, לכאורה (!), פחות נזקקים לסביבתנו הקרובה לצורך תפקוד יומיומי (יש מטפלת למשל, ולא צריך להשאיר לחצי שעה את הילדים אצל השכנה וכו', ומשום מה גם לא נכנסים לבקש שתוש ביצים לעוגה, או כוס סוכר, או קפה שאזל – תרבות הצריכה השתלטה עלינו מכיוונים רבים, ואת כל שנצטרך, או לא, יש לנו), וכך קשרים שיכלו להווצר אינם נרקמים.
    סדר היום שלנו לחוץ, עמוס ותובעני (וכן, לפעמים טובעני).

    השינויים הללו משתקפים, כמובן, גם בבניה, והפוסט הזה מראה עד כמה השינויים עמוקים.

    אנחנו כ"כ 'לא צריכים' את הזולת עד שאנחנו מכירים אנשים חדשים, באופן וירטואלי, ברשת :))

    מי היה חושב על זה פעם?
    ועל כך, כמובן, הכי מתאים לומר:
    L-O-L

  • שרון רז  ביום אוגוסט 30, 2007 בשעה 6:25 pm

    שבקרוב נמצא את עצמנו, רבים מאיתנו שאין להם ממ"ק או ממ"ד חדישים, שוב יחד במקלטים של בניינים או במקלטים המעופשים המשותפים בגינות הציבוריות. ככה שאלה שיש עליהם פחות ממון יהיו ביחד, ואלה שיש להם הכי הרבה ישהו בכלל במקלטים אטומיים ויהיו מחוסנים כימית ביולוגית ואטומית. איך הקירות מגן הישנים הללו עדיין נשארו בהרבה מקומות בתל אביב, מעניין. צילום נחמד מאוד. ואני גם זוכר טוב את הקטע שדוד שליט אכן כתב בספרו על הקירות של מוגרבי.

  • יוסי  ביום אוגוסט 31, 2007 בשעה 10:52 am

    תודה.
    דוד – מודה שלא קראתי. אחפש את הספר שלך.
    מיכל – הקשר האנושי נפרם מאז המצאת ה-"ווקמן", האינטרנט הגביר את זה וגם הסביבה הארכיטקטונית עושה את שלה, תומכת בזה.
    שרון – אכן "המרחב המוגן" מגביר ומגדיל את הפער שבין המעמדות. יהיו כאלו שיברחו מהארץ, הם לבטח לא יזדקקו למרחב היחודי הזה שנמצא כאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: