ארכיון חודשי: אוגוסט 2007

עיר מאוחדת?

 

העיר תל אביב הייתה פעם מאוחדת. במלחמות קודמות, במלחמת העצמאות ואפילו זאת שהייתה בשנת 1956 ובמלחמת ששת הימים, בהרבה מבנים "המרחב המוגן" היה חדר המדרגות של כולם. לא פחדו מחומרים כימיים או רעלים מסוג אחר. בכניסה למבנה המגורים בנו קיר מגן מלבנים, את החלונות (המד-חום שהגיע מהבאוהאוס), חסמו בעזרת לבנים או שקי חול. גם היום עדיין ניתן לראות חלק מהקונסטרוקציה הדפנסיבית הזאת.

היום, כל אחד מתגונן לבדו, בגפו, בתוך דירתו, בתוך המרחב המוגן שלו (ממ"ד). לפני הממ"ד, היה המרחב המוגן הקומתי (ממ"ק). שם בחברותה, התקבצו כל דיירי הקומה. לפחות, או בעיקר בגלל זה, כל אדם הכיר את שכנו. לפני זה היה "המקלט", חלל תת-קרקעי מתחת לקומת הכניסה, שם, במידה ודאגו לניקיון ולתחזוקה אנושית, יכלו דיירי הבניין להיפגש בעת צרה. היה גם המקלט השכונתי המחוספס.

כיום המרחב האישי המגן נמצא בתוך הדירה והבדידות היא טוטאלית, אין התגוננות קולקטיבית. בעזרת "הממ"ד", הפרידה האנושית קיימת אפילו בעת מלחמה, הלבדיות הפכה להתנהגות קולקטיבית , מרחיקה את האדם משכנו.

 

קיר לבנים בכניסה לבית מגורים בתל אביב, צילום: יוסי מטלון


 

אתונה בפרטים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 

אתונה בפרטים, צילומים: יוסי מטלון

עוד עדכונים מתל אביב והסביבה

 

בית הקולנוע "רמה", צילום: יוסי מטלון

בהמשך לעדכון הקודם. טוב, נתחיל מהעיר השכנה לתל אביב, רמת גן. בצומת הדרכים, בדרך ז'בוטינסקי ורחוב ביאליק נמצא בית הקולנוע השני שהוקם בעיר, זה היה בשנת 1938 – קולנוע "רמה".  הוא תוכנן בשנת 1937 על ידי מהנדס גרמני שעזב והעביר את זכויות התכנון למהנדס ישראל מיכאלי. בגין בעיות כלכליות  נסגר הקולנוע בשנת 1982 ובשנת 1992 קרסה חלק מתקרתו. עוד מעט הוא יהיה רק שער, כניסה למשהו חדש. רק  מעבר למגדל מגורים חדש שיקום בתוכו ובצמוד אליו. רק הקיר החיצוני יושאר והוא ישמש מסך להצגה לגמרי אחרת, הצגה נדלני"ת. המסך העדין, ארט-דקו כזה, ישמש ככניסה מחייבת של אדריכל העיר לסרט או להצגה לגמרי אחרת. לא קולנוע, לא תיאטרון, כניסה למגדל מגורים  – משחק החיים אופורטוניסטי. 
 

בית "עלית", צילום: יוסי מטלון

 

בית "עלית", חזית אחרת. צילום: יוסי מטלון

לא רחוק משם ב"צומת עלית", יש מבנה משמעותי אחר, היסטורי – בית "עלית". המבנה שהוקם ב- 1933 הוא למעשה שער הכניסה של העיר רמת גן, סימן ההיכר של העיר. המבנה  תוכנן על-ידי האדריכל פונורוב שהושפע מעבודתו של אריק מנדלסון, משפחת פורמצ’נקו מליטא, יזמה את הקמתו. ועכשיו, הפרויקט של דונאלד טראפ קצת מתעכב, לכן עדיין לא רוקנו את המבנה הזה מהתוכן שיש בו ונמצא מאחורי החזית המשמעותית שלו. בסוף, גם אותו יהפכו בעזרת פאסאדיזם מתקדם לחזית דו-מימדית ריקה מתוכן ועומק כלשהוא. השיטה היא: מוציאים את הקרביים ומשאירים עור פרונטאלי משומר.

עורה של "הבימה", צילום יוסי מטלון

 

"הבימה", מחוררת, מנוקבת. צילום: יוסי מטלון

את "הבימה" ממשיכים לעכל. הקאנאבליזם האדריכלי אוכל מהפגר הזה, ארוחה אחרי ארוחה, קיר אחרי קיר. כעת הגופה מחוררת וממתינה לאוכלי הנבלות הבאים. הפראפוראציה עוד מעט תתמוטט ומהמסך המחורר יישאר כלום, לא היסטוריה ולא המשכיות אמוציונאלית .

עומקו של מחסן המכוניות, צילום: יוסי מטלון

 

קיר תומך למחסן ובתי "השוקולדה". צילום: יוסי מטלון

ליד מה שקרוי "היכל התרבות", ממשיכים להעמיק את המחסן למכוניות. את כולם מורידים מטה, כמה שיותר עמוק, כמה שיותר רחוק. הם יוצרים שם קשרים תת-קרקעיים, מעברים נסתרים חסרי חמצן, תעלות, מערות, מחסה וגישות למקומות שונים.  ממול  לבתי "השוקולדה" יצרו קיר תומך, שיתמוך אותם ויאפשר מסתור נפחי תת-קרקעי לברזל וגלגלים.

בית ציוני אמריקה?, צילום: יוסי מטלון

"בית ציוני אמריקה" באבן גבירול.  איפה הציונים ואיפה אמריקה? מה הקשר בין השם של המקום לבין פרויקט הנדל"ן שעומד לקום לידו/עליו. הוא נרכש לא בגלל ציונות, לא בגלל העולים שמגיעים מצפון אמריקה והמקום משמש להם כמרכז קליטה, הוא נקנה בגלל "הפוטנציאל" שלו. בכלל, למילה "פוטנציאל" יש כוח עצום בשוק הנדלנ"י התוסס, היא מכריעה בית קניה למכירה, בין כן ללא.
 

חברת נדל"ן תבנה כאן מגדל מגורים. האם?!, צילום: יוסי מטלון

 

המגדל  שיבנה ויאכלס (במקרה ויבנה)  את שרי אריסון והנילווים. הדמיה: ג.ב. אדריכלים

חברת נדל"ן אחת פשטה את עורה. שרי אריסון קנתה ב-13 מליון דולר את ביתה הבא, ממשפחה אחרת , משפחת נדל"ן אחרת שכבר ידעה אסונות וגם אסונות עסקיים, על מגרש חניה זה, בשאול המלך/אבן גבירול/השופטים, יקום המגדל ועל צמרתו יתנוססו שרי ועופר וכל שאר הנלווים. נקווה ש"חפציבה" לא תשמש דוגמה לחברות בניה אחרות. לשרי וכל מלוויה ומכבדיה יהיה ויש מקום מגורים אחר. ב"חפציבה", המקרה מאוד שונה. שם אין לקונים היכן ללון.

אוכל זול בעיר?!   צילום: יוסי מטלון

 

לא כשר בעיר, זול?! צילום: יוסי מטלון

עכשיו הכול נמשך העירה. חוזרים לשכונה! מוכרים מזון זול בעיר?! כך הם כותבים. גם "מגה" הגיעה לעיר – "מגה בעיר".  אחרי "טיב טעם in the city" הכול שואפים להתחכך ברעש, בחום הטבעי והלא טבעי, בשיחות הטלפון באוטובוסים או בחיכוך עם אופנוע שעשה קיצור דרך על כף רגלה של זקנה שהלכה לתומה במדרכה בטוחה. העיר הפכה למקום הכי שווה, המקום לצעירים ולחסרי המנוח, המקום למתבגרים שמרגישים חוסר מנוחה וגם לחסרי הבית. הדופלקס  והטריפלקס החליפו את הבית השקט שנמצא מחוץ לעיר. הרעש, העשן וצפירות הרכב הפכו למשהו שחייבים להתנסות בו – אנחנו בעיר של הערים – אנחנו בתל אביב וגם ביפו.

מלון חדש ברחוב נס-ציונה, בתל אביב. צילום: יוסי מטלון

 

קיר מעלית מבטון, מחופה בזכוכית. צילום: יוסי מטלון

 

מאחז-יד מינימאליסטי בחדר המדרגות. צילום: יוסי מטלון

מלון חדש, מבנה נקי, מרשים, קופסתי וברור, בשלבי הקמה ברחוב נס-ציונה, ליד הים. קירות החוץ עשויים היטב מבטון חשוף, בטון ברוטאליסטי אופנתי. פסי הצללה אופקים מוצבים לפני החלונות. קיר המעלית מחופה בלוחות זכוכית, חיפוי מעניין! בחדר המדרגות יש מאחז יד מינימליסטי, פרט שכיח בין האדריכלים המינימאליסטים.
 

מגדלי חיל האויר ב"קריה", מגדלים רחבים לצבא קטן וחכם. צילום: יוסי מטלון

 

חומות בטון בשדרות שאול המלך. צילום: יוסי מטלון

מתחם חיל האוויר "בקריה" תופח כמו שמרים משובחים. "צבא חכם וקטן", במגדלים רחבים, "מלאים", צבא היי-טקי שמפעיל את נשק הפלסמה. מגדל רחב נוסף מתרומם לו, מראה נוכחות  זכוכיתית. גדר בטון מאסיבית, אולטרה בטחוניסטית,  תגן על יושביו ויושבי שאר המגדלים הביטחוניים מפני ההולכים במדרכה. הסכנה מהולכי הרגל השלווים שצועדים במקרה הטוב למוזיאון תל אביב ובמקרה הרע לבית המשפט או לבית החולים איכילוב, היא רצינית וגדולה ורק חומה בשדרות שאול המלך תציל את העם הזה מפני אי-הצלחה צבאית נוספת.
 
עד הפעם הבאה, שיהיה לכולנו נעים בתל אביב – יפו.

לוח מודעות תל אביבי

צילום: יוסי מטלון

 

להמשך …

עדכונים מתל אביב

חפירות במתחם הבימה/היכל התרבות. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

את המחסן החדש לכלי רכב שחופרים ממול להיכל התרבות מעמיקים עוד ועוד. לרוחב כבר בלתי אפשרי, לגובה עושים בעיות , הם יורדים למטה וגם לוקחים איתם את כל תושבי לב העיר, חופרים סוף. חופרים לעוד כלי רכב, מראים קצת דבש לתושבי ערים אחרות בכדי שאלו יבואו עם כלי רכבם ללב העיר ויחנקו אותה, הם בונים עוד מחסנים-חניונים לכלי רכב. מסביב למתחם התרבותי הזה יהיה מתחם תחבורתי, ה"לופה" הזאת מסביב להבימה/היכל התרבות תהיה מוצפת בכלי רכב, עוד לא, זוהי רק ההתחלה וגם היא כבר קשה, צריך להמתין שהעבודות יסתיימו. 

 

דואליות בחזיתות הפירסום באבן גבירול. צילום: יוסי מטלון

 

 

הקונסטרוקציה בחזיתות הפירסום באבן גבירול. צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קבלת הפנים האירוטית, המזמינה בואך… שלטי הפירסום בכניסה לעיר, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הזיהום הוויזואלי מכניס כסף להרבה חברות פרסום ובעלי בתים. מתברר שכל מה שארעי הופך לקבוע. באבן גבירול, בכניסה לעיר, משכללים את שיטות עטיפת המבנים בסדיני פרסום. חזיתות המבנים הופכות לדואליות, רב מישוריות. הם לא רוצים שהולכי הרגל ירגישו מה קורה מעל ראשם, לכן פיתחו שיטה שלא משאירה עקבות על המדרכה. אבל מרחוק, גם הולכי הרגל וגם הנהגים וגם אדונכם הנכבד רואה עדיין את פרסום הזה. מישהו חייב לעשות כסף ומישהו חייב לזהם. 

 

בית תמחוי בשדרות רוטשילד, צילום: יוסי מטלון

 

 

מוכרים אופניים בשדרות רוטשילד, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לו הייתי רוטשילד, בשדרות רוטשילד 112 יש בית תמחוי, בהנהלת משפחת הרב טייטלבוים. יש גם קופת צדקה על הגדר של המבנה, למי שרוצה לתרום. ליד בית התמחוי, מוכרים אופניים! המרחב הציבורי הזה משרת גם יזמים זעירים. 

 

בית ברחוב מרמורק, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ברחוב מרמורק 24 נשאר בניין אחד קטן כזה, בין בית כנסת לבית מגורים. אני בטוח שכרישי הנדל"ן רוקמים ברגע זה עסקה שתשביעה את תאבונם. 

 

פרסום לשיפוצניק, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כל שיפוצניק מדביק שלט. בעידן הזיהום הוויזואלי גם להם מותר. בכדי שהאדריכל יכתוב איפשהו את שמו על הבניין היה צריך לחוקק חוק. 

 

 

בית "בני ברית", צילום: יוסי מטלון

 

 

" בית העתונאים", צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יש כמה מבנים איכותיים בתל אביב, מבנים ישנים אך תמיד כשאני עובר לידם אני חש כאילו הם עוצבו היום. הראשון הוא "בית העיתונאים" והשני "בית בני ברית", ככה אני חושב שקוראים למבנה הזה. ואין לי פרטים נוספים עליהם. 

 

 

פאסדיזם במלוא תפארתו, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והפאסדיזם הארכיטקטוני ממשיך במלוא המרץ. משאירים פיסה פה, קטע שם, מעמידים את החזית על תמיכות פלדה ומהאחורי זה בונים עולם ומלואו, אין קשר בין האיכות החיצונית שמתבטאת בעיצוב החזית לשימור לבין מה שקורה מאחוריה. העומק האידיאולוגי של הפאסדיזים הוא כרוחב הקיר שנשאר כזכר לחורבן הבית.