ארכיון חודשי: מאי 2007

הפרויקט הפובליציסטי וזה שלא

 

צילום: יוסי מטלון

שלבי התכנון והבניה לפרויקט פובליציסטי שמיועד לבעלי ממון כבדים, שונה מפרויקט מגורים "רגיל". יזמי הפרויקט המתוקשר, שתהליכי פילטריזאציה תכנוניים, חומריים ואנושיים הם לחם חוקם, יוצרים סביבה סגורה ולה איכויות חומריות ותכנוניות שונות, איכויות הטובות בהרבה ממרחב מגורים בינוני אחר שפתוח לכל.

מכל פינה רואים יזמי פרויקטים שאינם מאפשרים לכל אדם לקנות דירה בפרויקט שהם יוזמים, מכל סיבוב נצפים יזמים שלא מאפשרים לשכבת הביניים לקנות שם בית, הם גם לא מכניסים לפרויקט חומרים זולים, לא מתכננים בזול ובעיקר חושבים כיצד זה ששילם מיליונים ייהנה מההשקעה שלו. זה בניגוד מוחלט לתכנונים זולים חסרי אחריות ואיכות הבניה הזולה שאני רואה בפרויקטים שאינם מיועדים לעשירון העליון.

בניגוד לפרויקטים "הזולים" שמיועדים לשכבות הנמוכות, שבהם הן החומר והן העיצוב מישניים הם עבור היזמים והקבלנים, במגדלים שמיועדים לבעלי הממון, העיצוב והחומר, כולל זה האנושי, ראשונים הם בחשיבותם, ראשונים בשרות הפובליציסטים! עבור העשיר – העיצוב עשיר בפשטותו היקרה והוא מנסה לישר כל פינה, כל פינה שהייתה מתעגלת, (מסתירה את הפגמים), בפרויקט מגורים ממוצע, בינוני.

 

 

צילום: יוסי מטלון

הדגש על הפרטים שמאוד מורגש בתכנון ובביצוע "העשיר", לא קיים בפרויקטים "זולים". העיצוב ההרמוני, הטוטאלי, כמעט ולא קיים בפרויקטים למיעוטי יכולת, ההשקעה במגוון הדירות ובמגוון החומרים לא קיים כמעט. הכול נעשה בכדי לצאת ידי חובה, הכול נעשה בזלזול המרבי ונשכח מיד, למכור ולהסתלק. החומרים הזולים ביותר נבחרים לפרויקט הנמוך, מה שבמבצע נקנה על ידי הקבלן/היזם ומוחדר לחיי הבניין, לחיי הקונים לאורך תקופת חייהם וחיי המבנה.

אין ספק שיש פרויקטים מושקעים ויש פרויקטים שנבנים ללא כל תשומת לב כי "במילא יקנו את הדירות האלה", כפי שאמר לי השבוע קבלן/יזם. כך או כך, הקונה הממוצע יקנה מה שמוצע לו ולא ידרוש לקבל מוצר שהוא מעל לממוצע, מעל הבינוני.

המשפט "זה רק לעשירים" עובר בראשו של הקונה האותנטי. הקונה דל האמצעים חושב שאין לו זכות לדרוש בטון באיכות גבוהה, צנרת איכותית, כלים סניטאריים מעוצבים, חלונות ודלתות איכותיות, לובי רחב ועשיר, מעלית נוספת, מצלמות למטרת בטחון, גינה, לובי גבוה יותר, שירותים וחדר לוועד הבית, מחסן לאופניים ועגלות, תאורה היקפית, כניסה מפוארת, מטבח משוכלל, קומת מגורים גבוהה ומעל לכל תכנון ועיצוב אכפתי ואנושי. הקונה הממוצע שוכח שזוהי אולי הקניה הגדולה המשמעותית ביותר שהוא יעשה בחייו ולמרות זאת, כולו פחד, חיל ורעדה בכל הקשור לזכויותיו.

ברור כי ככל שהיזם/קבלן משקיע יותר בפרויקט, מחיר הדירה יהיה גבוה יותר. אבל המציאות מראה שאין קשר רציונאלי בין עלות התכנון הטוב והחומרים המשופרים למחיר הדירה האסטרונומי המבוקש על ידי היזמים. מחיר זה מרחיק קונים שאינם מתחככים עם בעלי המאה. המחירים הללו דוחקים את מעמד הביניים לפריפריה האורבאנית ולערי לווין אחרות. 

 

צילום: יוסי מטלון

המאמר פורסם לראשונה באתר: http://www.architimes.co.il/

 

מגדלים לבנים בעיר הלבנה

 

"בעיר הלבנה" (איפה הלבן?) יש שרוצים להיות שונים – רוצים את הלבן הטהור והאמיתי, ולא את זה הצהבהב שאפיין את העיר הלבנה שרבים כה מתגעגעים אליה. בקונטקסט האורבאני התל אביבי העדכני, הלבן הטהור הוא גלובאלי ולכן אינו מקומי.
 
גורדי-השחקים הבאים בתל אביב יהיו ממש לבנים, הם לא יאמצו צבע, ממשי או מרומז, יהיה להם גוון מסונן, והם גם יאוכלסו בחומר שעבר דרך פילטר חומרי ואנושי. המגדלים יהיו חסרי צבע, חסרי שייכות מקומית, אולי מתוך תקווה שלא ידבקו בהם הזיהומים המקומיים, הם מתוכננים להישאר צחורים ובוהקים.
 
הלבן הנישא והמהודר אינו מתחבר לצבעוניות ולרב-גוניות הישראלית, הוא מתחבר רק לעצמו (כסף נדבק לכסף?). הלובן והגובה משדרים מסר כלכלי-חברתי החלטי של שונות ושל ניטרליות כביכול, אך בעיקר של הסתייגות מן השיח המקומי המגוון. לא מתקרבים לאדם האחר והשונה, לא לבעלי צבע עז וברור, לא לצבעים שקטים הנחבאים אל הכלים, ולא לצבעים ייחודיים שקשה להגדיר אותם או לקרוא להם בשם. זה הדר בלבן – מוגדר היטב!
 
יש שיאמרו שהלבן הוא צבע נוסף בקשת הצבעים האפשריים, אך לי נראה שכאן הלבן הינו בעיקר חוסר צבע, כאן הלבן הוא מותג  גבה רוח שמוכר אשליות של "אנחנו נקיים וטובים יותר". אין כמו שימוש מסיבי באקונומיקה, כדי להסיר כתמים אפשריים. בתוספת המיתוג הנכון, המגדלים הצחים ישדרו ניקיון מאלמנטים אנושיים מסוימים ומרעשים מקומיים. יש אנשי שיווק נטולי צבע שאינם מוכרים דירות לבעלי צבע, לאלו שמזדהים עם הממוצע, עם האמצע המקובל, ואינם מרופדים בשכבות של ניירות בעלי ערך כלכלי. צבע זה משהו שונה, בעל דעות ויכולות אחרות, לא נקי.
 
לבן הוא מותג של בודדים שמכירים בערך עצמם. קשה לתחזק אותו ולכן זקוקים לרקע כלכלי יציב, צריך לשלם לצוות הבית סכום גבוה בכדי שזה יתחזק את האימאג' של הבניין. השכר שישולם לצוות הזה שווה לשכר דירה של כמה דירות צבעוניות בלב העיר. זהו למעשה טהורות מוסווית, מסכה לניקיון חיצוני שאולי מסתיר אפרוריות פנימית. לכל מגדל יהיה שם קליט (לא סתם שם רחוב ומספר) רצוי שם לועזי, שם שדוחה לוקאליות ויותר משהוא מדגיש את הרצון להשתייך למקום רחוק ואחר, הוא מדגיש את חוסר הרצון להיות כאן. יש שיצעקו: "יחי הגלובאליות".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לכתבה בנושא מגדלים לבנים בעתון "הארץ": זהב לבן

(שם מזכירים ומצטטים אותנו)

תושבי תל אביב דורשים: ירוק במקום בטון

 
 

 

 

"מזה עשר שנים מנהלת קבוצת תושבים נחושה מאבק למען הקמת פארק ירוק במתחם קרית ספר, עתודת הקרקע הירוקה האחרונה במרכז העיר.

איפה זה?
מדובר בשטח של כ-27 דונם, התחום בין הרחובות יהודה הלוי, לינקולן, וילסון, סעדיה גאון ועמרם גאון. בחלק הדרומי נמצא המרכז למיפוי, שהוגדר כמבנה לשימור. על שאר השטח פועל חניון. בחלק הצפוני שכן עד לאחרונה מוסך של המשטרה וכעת משמש כחניון צבאי למשרתים בקרייה.

מה התכניות?
השטח מוגדר כשטח ציבורי פתוח. בעקבות מאבק של תושבי השכונה, הבטיח ראש העיר חולדאי בשנת 1997 כי במקום יוקם פארק לרווחת תושבי לב העיר. למרות זאת, בכוונת העירייה להפר את הבטחתה ולתת את השטח ליזמים, שיקימו עליו עוד מגדלים וחניונים מיותרים.

למה מגיע לנו פארק?
§ לפי החלטת ממשלה, לכל תושב בישראל מגיע לפחות 7 מ"ר ירוקים. לתושב בצפון תל אביב יש בממוצע כ-15 מ"ר – בלב העיר יש בקושי חצי מ"ר לתושב !
§ פארק לב העיר הוא הסיכוי האחרון שלנו לקבל את מה שהובטח לנו: פארק ירוק לתינוקות ולקשישים, לילדים ולכלבים, לימי הולדת ולזוגות מאוהבים. "

"חתמו על עצומה זו, יחד עם החברה להגנת הטבע בת"א יפו וארגון "אדם טבע ודין" נחייב את העירייה לעמוד בהבטחותיה ולספק לתושבי לב העיר את מה שמגיע להם: ריאה ירוקה אחרונה ומפלט מהרעש ומזיהום האוויר! "

מתוך אתר חברה להגנת הטבע.

לעצומה לחץ כאן!