אדריכלות עירונית גבולית

 

בין הערים נס-ציונה ורחובות, אדריכלי הערים לא "ספרו" אחד את השני, אולי אף דאגו להדגיש בשטח כי כאן יש גבול! – כאן יש כוח שלטוני אחר. בין הערים בני-ברק ורמת גן יצרו סביבה שממיסה את הגבול

 

 

ערי ארצנו מתפתחות ומתרחבות עד למקום שהן נושקות אחת לשנייה, עד שהן גובלות אחת ברעותה. לא תמיד הגבול הזה מטושטש, לא תמיד מנסים לעקור את הרגשת הגבול הבולטת בשטח, את החומה הדמיונית. בין הערים בני-ברק ורמת גן יצרו סביבה שממיסה את הגבול, מטפלת בכל צד כאילו לא עבר ביניהן קו גבולי דמיוני. בין הערים נס-ציונה ורחובות, אדריכלי הערים לא "ספרו" אחד את השני, אולי אף דאגו להדגיש בשטח כי כאן יש גבול! – כאן יש כוח שלטוני אחר.   גורמים רבים משפיעים על התהוות הסביבה האורבאנית. ראשית בעלי הקרקעות ושנית, אדריכלי ומהנדסי העיר. בגבול שבין הערים רמת גן ובני-ברק, בדרך בן-גוריון פינת דרך אבא הלל סילבר, הטיפול האדריכלי היה מהיר ומגובש. האדריכלים יצרו מרחבים פתוחים דומים על שתי גדות הכביש. על הגבול הזה נבנו מבני גבוהים הדומים מאוד באופיים, הן בקנה מידה, בגיאומטריה, בשימוש ובעיקר בחומרי הבנייה. במקרה הזה היה יזם אחד, חברה אחת ולה אופק וקונספציה אחת שפיתחה פיסת אדמה בקו שמפריד בין שתי הערים ולכן הטיפול האדריכלי נראה דומה, הרמוני ומכובד.

 

הכביש, הגבול שמפריד בין רמת גן ובני ברק, צילום: יוסי מטלון

 

הכביש, הדרך שמפרידה בין רמת גן ובני ברק, צילום: יוסי מטלון

בניגוד לנפחים הארכיטקטוניים  המאורגנים –  לאדם, להולך הרגל, אין כאן פיתויים סביבתיים, אין בנמצא ריהוט רחוב, אין אזורים "מוגנים" המאפשרים התקהלות ספונטאנית סביבתית, אין "מגנט" שימשוך אנשים למרחב החיצוני הפתוח וימלא אותו באדם. האדריכלים עיצבו את הצומת כמקום אחד, כמעט שיכפול פינתי, כמרחב אחד שמשרת את המרחבים הפנימיים שבתוך המגדלים, מרחב שעובד כפינה עירונית של מגדלי משרדים. המרחב החיצוני ריק מתוכן, הוא רק שלב בדרך להיעלמותו של העובד האלמוני בחברה נטולת שם.   בנקודת הפגישה שבין הערים  רחובות ונס-ציונה, בצומת שבה נפגשים רחוב הרצל ודרך המדע, הטיפול היה מתמשך, שונה בקנה מידה ובעיקר מנוגד בחומרי הבנייה של המבנים שהוקמו בנקודת מפגש זו. חומרי החפוי הנראים ממפלס הרחוב, ממש מתנכרים למבנים שמעבר לכביש. מהצד הרחובותי של הצומת יש מסעדות ומקומות התקהלות קטנים וטובים. הכאוס המורפולוגי המתכתי יוצר מפגשים אנושיים.

הכביש, הגבול שמפריד בין רחובות ונס-ציונה, צילום: יוסי מטלון

 

הכביש, הדרך שמפרידה בין רחובות ונס-ציונה, צילום: יוסי מטלון

חיפוי המבנים עשוי מזכוכית כהה, חומר בצבעי אדמה ואבן. לעומת זאת, בצד השני יש אבן בהירה וגיאומטריה שונה. המתכננים בכל צד של הצומת גיבשו לעצמם סכמות אורבאניות שונות. במקום השני יצרו מבנה  "חץ", מבנה שהשלים את הפינה ולא "עטף" אותה כמו בצד השני של הצומת. בשני הטיפולים השונים, ולא חשוב מה קדם למה, לא לקחו בחשבון את הארכיטקטורה שמעבר לכביש, יצרו מקום מפוצל, פילוג.   בכדי ליצור חברה עירונית שוויונית יש ליצור מרחבים שוויוניים, נפחים אורבאניים אישיים ללא גבולות. בכדי לאפשר הרמוניה נפחית, יש לאפשר יצירתיות עיצובית ובאותה עת להדגיש את המכנה המשותף של כל המבנים בכדי שאלו ייצרו אווירה נעימה ושוויונית ביחסה לאדם ולמקום.