תל אביב פוליטית

 

שלט רחוב ברחוב שינקין, צילום: יוסי מטלון

 

למרות הליברליות המופגנת, למרות שאין כאן את הרגשת הקוטביות הקיצונית והקבועה כמו בעיר הבירה, למרות כל זאת, תל אביב היא עיר מאוד פוליטית, עיר מאוד דמונסטרטיבית. חדשות לבקרים אפשר למצוא פה ושם ניצוץ, זיק של דקלרציה פוליטית עכשווית.
 
כיכר רבין הוא מקום להצגה פוליטית בקנה מידה גדול. שם ליחיד אין מקום ומרוב אנשים לא רואים את האדם. שדרות תל אביב בכלל ושדרות רוטשילד בפרט, מהווים מקום להצגה פוליטית קטנה, אישית, מקום שמנקז אליו מתחים פוליטיים בזרמים עדינים. למרות שכל אחד נותן לשני לחיות, המתח מוצג בפרהסיה.  פעם זה השמאל והימין, פעם זה דתיים וחילוניים, וותיקים וחדשים ולעיתים זה פשוט נגד דפוסי התנהגות מסוימים, ישרים ועקומים, כנים וגנבים, תומכים ונתמכים, דואגים לזולת או דואגים לביתם ופעם זה, נגד הנשיא שלנו, סליחה, לא של כולם.
 
טוב שיש בעיר מקום לגילוי עמדה, פלטפורמה להבעת דעה. על אותם שלטים, בשקט מוצנע, אפשר להיות גם בתל אביב קוטביים בדעותינו. על שלטי שמות הרחובות, אפשר פעם להציג יצירתיות או גרפיקה שמעלה חיוך ובפעם אחרת ניתן להציג שם זעם קולקטיבי, רתיחה, סערה, תסיסה.

 

רחוב שינקין הפך לרחוב משה קצב, צילום: יוסי מטלון

 

שדרות (משפחת) רוטשילד הפכה לרחוב משפחות הפשע. צילום: יוסי מטלון