ארכיון יומי: מרץ 1, 2007

תרבות החיכוך – The Friction Culture

 

מרגיש אותו נושם בעורפי, כל כך קרוב, דבוק אלי, לא נותן לי את המרחב הפרטי שלי. בתוך הרכב ומחוצה לו , במטוס, בשוק, בשדה התעופה, בכביש, במשרד, בשירותים הציבוריים, בכל מקום יצמצם רווחים, ידבק, יתחבר אליך. לא מאהבה, לא מחיבת יתר, מתחרות, מראשוניות, משליטה, מכוחניות בלתי נשלטת.
 
יודע מקרוב מה מתרחש בחדרי חייך, במה אתה נוסע, שנת יצורו וגם מה שלום אשתך. גם אתה בחוש בכול, השיחות בחלל הפתוח מתרוצצות קרוב לאוזנך, מהולות במחשבותיך, סבוכות בזכרונך. הכול ללא סינון ובדציבלים גבוהים, מעורבב, משולב בכוח. במטוס, שנייה אחרי הנחיתה, דבוקים הם אחד בשני. בבדיקת הדרכונים או בהמתנה למזוודות מתחככים זה בזו, אחד בשני, לא שומרים על רווחים, מצמצמים אותם לאפס. אתה מוציא כסף מהחלון שבבנק והוא כבר סופר אותו, לפני כן ראה את הקוד שלך.
 
בכביש, החלק הקדמי של הרכב משיק לאחוריים של רכב אחר. אם לעבור מסלול תרצה, מישהו ימהר, יקצר מידה, ייצר חיכוך וימנע ממך את זה. באוטובוס הפער הולך וקטן, הריח הולך וגובר. נושקים אחד לשני, משתתפים בשיחה של אחרים, של זרים שלרגע ללא גבול הופכים לחברים לשיחה. מביעים דעה בלי ששאלו את דעתם.
 
רוצים את מה שיש לאחר, לא יהיו כאן הבדלים, "סובארו" לכל העם, כולם יהיו באותו מקום, ללא מרווח, ללא מרחב, ללא הבדל, אוהל בתוך אוהל. בקיוסק הוא מריח את הקפה שלך וטועם את עוגתך. המרחבים הופכים לקווים צמודים, הנפחים מתרוקנים מחמצן. הקרבה הפיזית היא ביחס הפוך לידידות, לחמימות. הדחיסות המחוספסת מרחיקה. קרוב זה לרוב רחוק. קרוב אמיתי לא קיים במרחבים צימוקיים. ככל שהקרבה הפיזית נוגעת יותר האכפתיות האמיתית מתרחקת. הרכילות מהולה בסמיכות.

 

כנסו גם ל:www.ArchiTimes.co.il