אדריכלות כסימבול פוליטי

 

איור: בידרמן. עתון "הארץ" 15-1-2007

בכל המשטרים, בכל המצבים, הארכיטקטורה שימשה את הממשלה השולטת ולא את התושבים, הנתינים. תמיד, אפילו בתקופות הנאורות ביותר וגם באלו החשוכות ביותר, האדריכלות הייתה כלי בידי השליט לצורך שליטה על ההמונים. בעת הזאת הארכיטקטורה הממשלתית לא צנועה יותר ולא עדינה יותר, הארכיטקטורה העכשווית השלטונית, עדיין כוחנית מאוד ומטרתה יצירת אייקונים ארכיטקטוניים המשויכים לשלטון העכשווי. 
 
מבנה המטכ"ל החדש, נראה כשער נצחון להפסד, מבצר פוליטי. הוא מבנה מאוד כוחני, שתלטן ורוכב על כל מה שמסביב, כולל העם שנמצא למטה בספירות נמוכות יותר. הוא נראה ככניסה, כשער גדול לארגון שתלטני גדול. הוא למעשה מסגרת חסרת פשרות, חסרת גמישות. למעלה בראשו, יש משטח נחיתה עגול, כובע מפקד, כובע של המפקד העליון הפוליטי וכובעו של המפקד הטכני, הרמטכ"ל, טייס מעופף בשחקים שרק לעיתים נוחת על האדמה. לא לחינם מצא המאייר בידרמן לנכון להביא לכאן את המבנה המאוד בולט בכוחניות שלו ובתוקפנותו הברוטאלית הסביבתית.

מבנה המטכ"ל, מסגרת שתלטנית, אגרסיבית, חסרת פשרות. צילום: יוסי מטלון

 

ואודות שוטרי ישראל אפשר לקרוא כאן: שוטרים ב-OpenSpace

 ניתן לקבל עדכונים וחדשות מאתר

 ArchiTimes

 להרשמה לחצו כאן.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • יעל ישראל  ביום ינואר 15, 2007 בשעה 6:54 pm

    אני אוהבת את הכיוון היותר פוליטי ביקורתי שהרשימות שלך מקבלות בזמן האחרון.

  • הספקן  ביום ינואר 15, 2007 בשעה 7:16 pm

    אכן, השלטון מבטא עצמו במבנים המוסדיים שבהם הוא משתכן.
    לפיכך, ניתן ללמוד על המוסד מתוך המבנים המשתקפים ממנו. והנה – הכוחניות העולה מהארכיטקטורה הנאו-מודרנית שכותב המאמר מפרשן אינה חדשה. ולראיה – בספרו של שרון רוטברד "עיר לבנה, עיר שחורה" מובאת ברחל בתך הקטנה הדגמה של הבניית המשמעות למתן התואר "העיר הלבנה" לתל אביב, כפונקציה תימטית של הארכיטקטורה המודרנית, משמע כהשתקפות של הקולוניליזם וגזענות. הנה כי כן, מדוע לעצור רק בבניין הקריה החדש? די להתבונן בסגנון הברוטליסטי [תרתי משמע] המאפיין את הבניה המוסדית של שנות השישים והשבעים, כדי להגיע לאותן מסקנות. החידוש שיש כיום הוא, שפרשן מוסדי – יהלל על בסיס אותם מאפיינים את הפונקציונליזם הנקי והמדויק של המבנה מחד, ואילו מבקרים כמו הכותב, ידגישו, ובצדק, את הצד האפל של אותה הבניה מושגים מתוך השפה הארכיטקטונית, כאמור.
    הפתרון הוא מעבר להיבט הדסקרפטיבי המאפיין של משמעות העיצוב הקיים, שכן עיצוב רך יותר, לכאורה, שיהווה בית לאותה מוסדיות מבוקרת, הרי לא יכול הוא לפתור את הבעיה. יש לרדת לשורש הרע מתוך פיתוח שפה ארכיטקטונית של אירוניה ומודעות עצמית קולקטיבית בעיצוב. בדיאלקטיקה של הלל מחד וביקורת מאידך אין פתרון.
    ועדיין – יש להמשיך בדיאלקטיקה הזו, כל עוד עדיין לא הגיעה החברה לבשלות, שמאפשרת פרקטיקה מודעת שכזו בעיצוב הסביבה.
    שיהיה לכולנו התעוררות ארכיטקטונית יוצרת ומועילה.

  • צ'יקי  ביום ינואר 16, 2007 בשעה 1:58 am

    מעניין. בגיליון הראשון של מעיין היה מאמר מעניין בפרסום שני של עמירם חרל"פ שעסק בקשר בין ארכיטקטורה ישראלית ומיליטריזם. מעניין שדווקא בקריה יש סמל של כניעה

  • אורן  ביום ינואר 16, 2007 בשעה 10:11 am

    לי זה מזכיר חיקוי מכוער של הארק דה לה דפנס מפריס שהיא בתורה טוויסט על שער הניצחון.
    מן הסתם קיימת גם האסוציאציה של צבא ההגנה מול שער ההגנה רק שהמגדל בקיריה הוא הרבה יותר אגרסיבי וכוחני.

    http://www.volker-goebel.de/LaDefenseArc.html

  • נמרוד ברנע  ביום ינואר 16, 2007 בשעה 11:10 pm

    סופסוף פוסט על הארכיטקטורה של מבנים צה"ליים!
    מה אתה אומר יוסי, בפעם הבאה נקמבן לך אישור כניסה לקרייה ותוכל לכתוב מאמר על מה שקורה בתוכו? 😉

%d בלוגרים אהבו את זה: