ארכיון חודשי: ינואר 2007

המגדל המרובע הגיע לצומת

 

מגדלי עזריאלי מצד מזרח, צילום: יוסי מטלון

לאחר שנים של מאבקים משפטיים עם עיריית תל אביב, הגיע המגדל המרובע של דויד עזריאלי ונוסף לשני אחיו הבוגרים, המשולש והעגול. הוא נראה כמוהם. אבל הוא יהיה בצורתו החיצונית שונה. תוכנו יהיה מאוד שונה. מספר קומות שבו, יהיו בית מלון ולא משרדים, עודף המשרדים בעיר אילצו את היזם לחשוב שנית לגבי השימוש העתידי של המגדל, מבחוץ הוא בדיוק כמו אחיו הבוגרים.

כתוצאה מהוספת מסת בנייה כזו, הרוחות בין המגדלים יחזקו ויגרמו לתעלת רוח איומה, צל נוסף יפול על הצומת והעיר, קירבת המגדלים אחד לשני תגביר את תופעת המציצנות ובעיקר: הזיהום במקום יגבר, יהיו עוד כלי רכב שינסו להגיע אליו וגם להכנס העירה, הלחץ ברמזורים יהיה גדול מנשוא, פקקים בכניסות לחניון, הרעש והעשן יחנקו כל דבר חי, הולכי הרגל שישרדו, יאלצו לאמץ תרגילי אקרובטיקה קיומית בכדי לעבור מצד לצד בצמתים העמוסים שיהיו עמוסים הרבה יותר.

מגדלי עזריאלי מצד מערב, צילום: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאתר אדריכלות והסביבה ArchiTimes

לחץ כאן.

בדיזנגוף, המעשה הפיזי קודם לחלום

 

צפון רחוב דיזנגוף, צילום: יוסי מטלון

קצהו הצפוני של רחוב דיזנגוף בתל אביב הפך לרחוב שמלות הכלה, קצה רחוב שמגשים חלומות. חנות אחרי חנות, חלום אחרי חלום, שמלה אחר שמלה, הרבה חנויות שמציעות שמלות לערב אחד, שמלות שאולי לאחר מכן לובשן יצטערו מאוד שבכלל היה צורך ללבוש אותן. שמלות שיסמנו תפנית, אולי חיובית ואולי שלילית. לכל שמלה יש את הסיפור המקדים, סיפורה של לובשת השמלה, לכל שמלה יהיה את סיפור ההמשך שאותו לא נדע ברחוב דיזנגוף, הוא יהיה ברחוב אחר.

שמות של מעצבים ומעצבות מתנוססים על חלונות הראווה המעוטרים במיטב בדי העולם. אשליה, סוג של מהפך. אילו תהיה לך השמלה הזאת, הצילומים יצאו כאילו הגעת מעולם השפנפנות של יו הפנר או פחות דראמטי, חייך יהיו חיי זוהר. 
 

רחוב דיזנגוף, צילום: יוסי מטלון

צפון רחוב דיזנגוף והרחובות שמסביב, רחובות בעלי שמות תנכיים, מאוכלסים בצפיפות לא מתוארת על ידי בחורות ובחורים שהגיעו לעיר הגדולה בכדי למצוא את מזלם החדש והנוצץ בעיר ללא הפסקה. שם נרקמים קשרים שמסתיימים בזיונים ואולי גם בנישואים .  יותר קשה למצוא שם מקום חנייה פנוי מאשר בחור פנוי או בחורה פנויה, כל דירה שכורה קטנה מאוכלסת באורגיה.

בניגוד לדירות האקטיביות, הצבעוניות והרועשות, הלבן הרגוע והשקט של השמלות, שמשדר ניקיון וטהורות, מופיע אחרי כל הרעש, אחרי כל הצבעים, הניצוצות והלכלוך. מניפולציות, זיוני מוח ואחרים, זוהי רק הדרך המחוספת והמלוכלכת שמובילה לחלום, לבתוליות המשודרת בשמלות המלוקקות, המבריקות בלובנן. השמלה, מעטפת חיצונית שמשדרת חיצוניות טהורה ומסתירה פנימיות מורכבת, לעיתים מלוכלכת.
 
השמלה היא האקט המיני האחרון במשחק הבינ-מיני. אחת בשמלה והשני במכנסיים. לפני האירוע הזה, השניים היו במכנסיים. קרבת האירוע הפיזי להאירוע של החיים, לאירוע החלומי הזה, לאירוע שכל אחת ואחד חולמים עליו, מאששת שיש קשר בין השניים ולא ניתן לעבור לשלב החלום לפני שלב המעשה הפיזי, לפחות בסיגנון החברתי של צפון העיר. בקצה רחוב דיזנגוף החלום בא בסוף, בניגוד לשאר החלומות שמופיעים לעיתים בתחילה והפיזיות הגשמית מגיעה מאוחר יותר.

 

רחוב דיזנגוף בתל אביב, צילום: יוסי מטלון

 ניתן לקבל עדכונים וחדשות מאתר

 ArchiTimes

 להרשמה לחצו כאן.

אדריכלות כסימבול פוליטי

 

איור: בידרמן. עתון "הארץ" 15-1-2007

בכל המשטרים, בכל המצבים, הארכיטקטורה שימשה את הממשלה השולטת ולא את התושבים, הנתינים. תמיד, אפילו בתקופות הנאורות ביותר וגם באלו החשוכות ביותר, האדריכלות הייתה כלי בידי השליט לצורך שליטה על ההמונים. בעת הזאת הארכיטקטורה הממשלתית לא צנועה יותר ולא עדינה יותר, הארכיטקטורה העכשווית השלטונית, עדיין כוחנית מאוד ומטרתה יצירת אייקונים ארכיטקטוניים המשויכים לשלטון העכשווי. 
 
מבנה המטכ"ל החדש, נראה כשער נצחון להפסד, מבצר פוליטי. הוא מבנה מאוד כוחני, שתלטן ורוכב על כל מה שמסביב, כולל העם שנמצא למטה בספירות נמוכות יותר. הוא נראה ככניסה, כשער גדול לארגון שתלטני גדול. הוא למעשה מסגרת חסרת פשרות, חסרת גמישות. למעלה בראשו, יש משטח נחיתה עגול, כובע מפקד, כובע של המפקד העליון הפוליטי וכובעו של המפקד הטכני, הרמטכ"ל, טייס מעופף בשחקים שרק לעיתים נוחת על האדמה. לא לחינם מצא המאייר בידרמן לנכון להביא לכאן את המבנה המאוד בולט בכוחניות שלו ובתוקפנותו הברוטאלית הסביבתית.

מבנה המטכ"ל, מסגרת שתלטנית, אגרסיבית, חסרת פשרות. צילום: יוסי מטלון

 

ואודות שוטרי ישראל אפשר לקרוא כאן: שוטרים ב-OpenSpace

 ניתן לקבל עדכונים וחדשות מאתר

 ArchiTimes

 להרשמה לחצו כאן.

New Acropolis Museum, Too Big, Too Clean

 

New Acropolis Museum בעיר אתונה, ינואר 2007, צילום: יוסי מטלון

 

המוזיאון החדש גדול מאוד, מאוחד מידי, לא שבור מספיק, חסר פרטים. מצד אחד, הוא ממעיט מהחשיבות ההיסטורית של המקום ו"כובש" לעצמו שטחים ומבטים, הוא ממעיט מחשיבות הקיים וההיסטורי לטובת "האני" העכשווי. אין הוא משתלב בשטח מכל בחינה אפשרית, לא בקנה מידה, לא בחומר ולא במרחבים שהוא מכיל בתוכו ויוצר סביבו. מצד שני, הוא מנסה לכבד את הממצאים הארכיאולוגיים שנתגלו בחפירות. לדעתי זה מעט מידי, זה רק בכדי לצאת ידי חובה, זה מגיע ממקום שבו הוא נותן מעט מאוד למקום ולוקח ממנו הרבה מאוד, יותר מידי הרבה.

את המאמר ניתן לקרוא כאן!

חיילים ב-OpenSpace

 

מגדל חיל האוויר, צילום: יוסי מטלון

איך מנהלים מלחמה כשיושבים ב- Open-space?! איך מרגישים מה קורה בשטח כשמהלכים על שטיחים רכים הרצים מקיר לקיר והשיזוף היחידי שלך הוא ממנורות הפלורוסנט השקועות בתקרה האקוסטית שנמצאת מעליך?! התשובה היא: אתה ממש מנותק מהמציאות, רחוק מלהבין מה קורה, רחוק מאוד, אינך יכול לגעת, להריח, לטעום ובעיקר זה לא בראש שלך. אתה ממש מנותק מהמציאות המלוכלכת למטה.

מגדל המטכ"ל, צילום: יוסי מטלון

בתל אביב צמחו מגדלים צבאיים שנראים כמו מגדלים המיועדים לעורכי-דין, מגדלים שנראה כאילו הם מאוכלסים על ידי קליניקות לניתוחי פלסטיק. לפתע יש לנו גורדי שחקים מנצנצים שמאכלסים חיילי שוקולדה,מחשבים ניידים וטלפונים סלולאריים. הנפחים הגבוהים הם למעשה עוצמה שלטונית אנכית ורכה, אוטוריטה ולה חיפוי זכוכית, מגדל צבאי מתכתי ממוזג, אמירה קצת תבוסתנית. 

מגדל חיל האוויר ליד מגדל צבאי נוסף בשלבי הקמה, צילום: יוסי מטלון

המרחבים הצבאיים האופקיים והשטוחים, הקרובים לגבול ולאדמה הפכו לאלמנט אנכי בשטחי הנדל"ן היקרים ביותר בארץ. הגוף האנכי נראה כאילו אנרגטי, הוא נראה כמו עצם מלאכותי ממריא, טייסים בדמיונם שאינםמסוגלים להפעיל מטה שיעבוד באינטגריטי. זהו מטה שלא יכול להפעיל את האחרים, מטה שיכול להפעיל את המחשבים ולא את האנשים. זהו מטה שאינו יורד קצת למטה,הוא צופה בכוכבים. המרחבים הצבאיים השלטוניים, המגדלים הצבאיים הקפואים בחומר ובמראה, נמצאים ליד מרחבים אזרחיים יצירתיים, ליד מוזיאון, בית משפט, תיאטרון וספריה. המרחבים הצבאיים ויושביהם רוצים מאוד לנהל דיאלוג, דו-שיח עם המרחבים האזרחיים הפתוחים. למרות השוני הרב שבין המרחבים, האחד, הצבאי הנעול, רוצה למעשה להיות מרחב אזרחי פתוח, מרחב שמפנטז מרגע הקמתו, להיות אזרחי, משוחרר וחופשי.כך אי אפשר לנהל מערכות צבאיות, להזיז משהו, או להבין בלוגיסטיקה פשוטה. ממרחב צבאי מוגן בשכבות רכות של צמר- גפן, זה ממש בלתי אפשרי להבין את מה שקורה על הקרקע, על החול והאבן,על מכשירי המלחמה הקרים, על הדיונות, הסלעים או על הקוץ והדרדר. משם הכול ווירטואלי וניתן להזזה בהינף אצבע, משם הכול ווירטואלי ומיקום חדש נעשה בשבריר שנייה על ידי לחיצת כפתור. 

מגדל המטכ"ל: חדר כושר, שטיחים מקיר לקיר, תאורת פלוראסנט וחסר המסך השטוח. צילום: דובר צה"ל

החיילים האזרחיים רוצים להיות אזרחים אזרחיים, המרחבים הצבאיים רוצים להיות אזרחיים. ההבדל בין השניים זה כמו ההבדל שבין גלוי לנסתר, בין צופה לנצפה, בין שקוף לאטום בין מפיץ למלקט בין עושה צדק לעושה סדר. במגדל הצבאי ההבדלים הללו טושטשו בחומרי הסוואה אנושיים מעולים. שם משחקים במשחקים, אומרים נשחק בחייל ואזרח. שם האזרח מנצח. אתר צבאי, מגדל שלטוני מנסה להיות כמו אלו שנמצאים במגדלים האזרחיים שמשדרים פינוק ונוחות חסרת מעצורים, כמו המצליחנים האזרחיים אוהבי הקפיטל. המדים המחוספסים הופכים לעדינים, עור האצבעות הופך לחלק, השרירים מתנוונים והמוח עובד באופן חד-כיווני, למען מטרה אחת, כמו בסביבה היי-טאקית, סטארט-אפית.

מבנה צבאי-שלטוני, צילום: יוסי מטלון

במגדלים המלוקקים נמצאים חיילי קניונים שחיים במגדלים נוצצים ומפנטזים ליום שחרורם. מסביבה נקייה שמנותקת מהמציאות האחרת, קשה לנהל משהו מלוכלך. חיילי "סיירת 805" מחכים לעזוב את הצבא רק בכדי שיוכלו להחליף מדים, להופיע בלבוש אזרחי באותו סוג של מגדל, באותה הרגשה של בית-מלון קרמי וממוזג. הם לא יכולים לנהל את ההווה הכואב והרחוק מהם, כי מרגע כניסתם למרחבים העשירים שבמגדלים, הם מצפים למחר המשומן היטב שיהיה בבניין דומה אך בלי דרגות ובלי משימות של חיים ומוות. 

 

פורסם לראשונה באתר ArchiTimes 

 

www.ArchiTimes.co.il

עברה עוד שנה וגדלנו שוב. לאחר כתיבה וצילומים ב"רשימות" הרגשתי צורך לעשות יותר. אולי לעשות משהו יותר משמעותי, קצבי, צבעוני, מרתק, מתחדש ובעיקר משהו שיעשה שינוי, משהו משמעותי שיתרום לכלל ולפרט, שייתן אוזן ופה לכולם. בנוסך למה שעשיתי עד כה, פתחתי אתר משלי ובו הרבה אפשרויות לחשוף ולהיחשף, ללמוד וללמד, להקשיב ולדבר, לפרסם ולקלוט, לבחון ולהציג.
 
הילד שלי ב"רשימות", יישאר וישמש במה נוספת לנושאים שלא ימצאו מקום בארכיטיימס. ארכיטיימס ישמש במה לנושאים שלא ימצאו מקום ב- ArchiBlog .   יוסי מטלון – רשמים ומחשבות – ArchiBlog, הוא הילד שלי וילדים לא עוזבים. לילד הזה נולד אח, ואת שניהם צריך לגדל ולטפח.
 
אתר ArchiTimes הנו אתר ישראלי לאדריכלות וסביבה בארץ ובעולם, שנועד לאנשי מקצוע ולאוכלוסיה כולה. 

אתר ArchiTimes ידידותי לשימוש, קליל לגלישה ומעוצב באופן שההתמצאות בו תהיה פשוטה ומובנת לכל אדם.

אתר ArchiTimes משמש כנקודת מפגש בכיכר העיר, מקום המאפשר שיחה ודיאלוג בין אדריכלים, מהנדסים, אדריכלי נוף, מעצבי פנים, מעצבים תעשייתיים, קבלנים, עובדי בנין וכל מי שרוצה להעשיר את הידע שלו או מעוניין להעשיר את הידע של אחרים. האתר משמש בית, מקום שמשאפשר לגולש להציג גם את המחשבות והגישות המהפכניות, היצירתיות והחדשניות. 

אתר ArchiTimes מכיל תכנים ונושאים רבים ומגוונים. באתר אפשר למצוא בחינות של ההיבטים המשפיעים עלינו והבאים ליד ביטוי במערכות החברתיות-תרבותיות-כלכליות-פוליטיות שלנו ושל שאר העולם. כאן נפרשות לכל, בדיקות והבחנות של נושאים רבים שנבחנים ברבדים ובמעגלים שונים. האתר מגיש לגולש חומר רציני ומגובש שכולל מבט וסיקור מקצועי של הנושאים הבאים: אדריכלות, תכנון אורבאני, עיצוב פנים, תכנון הנוף, עיצוב המוצר וכל דבר אחר תיאורטי ומעשי הקשור לסביבה ולמרחבים הסגורים והפתוחים שבהם אנו ואחרים חיים.

אתר ArchiTimes מפרסם מאמרים איכותיים וחשובים הבוחנים בקפידה תיאוריות אדריכליות, ביקורת אדריכלית ומצבים ארכיטקטוניים בארץ ובעולם, המשפיעים עלינו ועל הסביבה שלנו ושל אחרים. 

אתר ArchiTimes נותן למשתמש יכולת לבטא את דעתו, הרגשתו, חוויותיו ותחושותיו לגבי הסביבה הקרובה והרחוקה, על ידי מערכת פורומים בהנהלה מקצועית ואחראית.

אתר ArchiTimes מאפשר לכל הגולשים לפרסם מודעות עבודה בחינם, מודעות עבור אלו שמחפשים עבודה, מודעות עבור אלו שמחפשים עובדים, ומודעות כלליות הקשורות לתחום האדריכלות וכל מה שיש סביבו. 

אתר ArchiTimes מאפשר לכל משתמש לחפש את  את הדירה, המגרש או את השטח המסחרי המתאים לו והמפורסם בחינם באתר זה. כאן יש אפשרות לכל אדם לפרסם ללא תשלום מודעות קניה, מכירה או השכרה של שטח  מסחרי, משרדים או דירות. כאן יש את השילוב של תיאוריה שהופכת למציאות, תיאוריה שבונה נכסים המיועדים לקניה, מכירה או להשכרה.