אדריכלי מדף

 

אנחנו כבר יודעים ומבינים שלהיות אדריכל בארץ זה לא מציאה גדולה. זה רק שם מקצועי גדול להרבה ראשים קטנים. האדריכל השכיר שבוי בידי מעסיקו ועושה כל יום, במשך שנים את אותו דבר. אין הוא מרחיב את ידיעותיו, אין הוא מפתח את השכלתו או יכולתו. האדריכל השכיר הוא כלי ספציפי למטרה ספציפית, ויכולתו להתפתח מוגבלת מאוד או ממש בלתי אפשרית. הוא משול לחומר ביד היוצר, יוצר שהוא מעסיקו שבוחן רק את טובת עסקיו שלו.
 
בעלי המשרדים בארץ, שולפים ממדף מודעות הדרושים, אדריכלים עם שאיפות גדולות והופכים אותם לאדריכלים מתוסכלים.  לוקחים אדריכלים לביצוע עבודות נקודתיות, עכשוויות, מידיות. ממש כמו שמכבים שריפה. לדוגמא: ישנם אדריכלים שכל עיסוקם זה שרטוט חדרי מדרגות וכל הכרוך בכך. אחרים מתעסקים כשכירים רק בשרטוט מרחבים מוגנים דירתיים או מוסדיים, וישנם כאלו שמטרתם לייצר הדמיות שווא עבור מעסיקיהם בכדי שאלו ירשימו יזם פלוני או קונה אלמוני. אפשר לראות אדריכלים שמתעסקים רק ב"טופסולוגיה" וכאלו שיודעים איך עורכים תכנית בנין עיר. ידיעותיהם וניסיונם מאוד מוגבלות ונקודתיות.
 
בבוא היום, כאשר אדריכל רוצה להיות "אדריכל רשוי", אחרי שלוש שנות עבודה, חייב הוא להציג בפני הרשם את כל מגוון העבודות שבהן עסק "כאדריכל רשום", ("תואר" שניתן לאדריכל שרק סיים את לימודיו ונרשם אצל רשם המהנדסים והאדריכלים). והנה, להפתעתו, הוא ממש "מומחה" למשל  למרחבים מוגנים ואינו יודע דבר וחצי דבר במרכיבים האחרים של עולם האדריכלות המעשית. בבושת פנים נדחים אדריכלים רבים על ידי הרשם ואינם מקבלים סמכות להיות אדריכלים רשויים, כלומר עם רישיון. מתברר שרוב האדריכלים יודעים טוב דבר אחד ובשאר הנושאים הם קצת מרחפים.
 
מה עושים האדריכלים הצעירים? מקימים לעצמם חוג, עמותה. מתכננים מסיבות והרצאות. הם מחפשים משהו לנפש, מזור לעתידם, מדברים בינם לבין עצמם. בינתיים כולם נפגעים, גם האדריכלים וגם תושבי ישראל. במקום להלחם בשיטה, לבקש חשיפה גדולה יותר במשרד שבו הם עובדים, משתפנים האדריכלים הצעירים ומשתחווים כל יום למעסיקם שבכלל מסכים לתת להם לעשות משהו. במשרדים מייצרים אצלנו, בניגוד למה שמלמדים באוניברסיטאות , אדריכלים רובוטים, אדריכלים שמתוכנתים לעשות רק דבר מסוים אחד או שניים.
 
הסיבה היא הכלכליות של האדריכל השכיר בעיני מעסיקו. האדריכל המעסיק מכבה שרפה במשרדו ומשקיט את היזם, את נותן העבודה. על ידי העברת הפרויקט מאדם לאדם הוא כאילו מקדם את הפרויקט. כל אדריכל שעובד כשכיר, משתמש רק בידיעותיו המוגבלות וניסיונו החד- מימדי. המעסיק מעסיק אדריכל שנים רבות בעבודה חזרתית שאינה תורמת טיפת ידע נוספת לעובד המתוסכל, אבל, שיטה זו חוסכת לבעל המשרד זמן וכסף רב. אין הוא חייב להשקיע משאבים בהרחבת כישוריו וידיעותיו של האדריכל הצעיר, ההון האנושי לא חשוב כאן. הידע של הדור הצעיר לא מעסיק אדריכלים מבוגרים, עתיד החברה והסביבה לא נמצאים בראש סולם החשיבות של האדריכל המעסיק. את האדריכל "הקטן", את בעל העסק,  מעניין היום ולא המחר.

 

וקצת "שטיפת עיניים":



כשלון אדריכלי, "הפטריה" הגדולה בכיכר אתרים צילום: יוסי מטלון

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  ביום נובמבר 6, 2006 בשעה 6:59 pm

    ומאוד חשובים וטוב מאוד שהם נאמרים (נכתבים) כי יש כאן תסכול גדול ונרחב שממעטים לדבר עליו

  • יעל ישראל  ביום נובמבר 6, 2006 בשעה 7:44 pm

    אחייני לומד ארכיטקטורה, וברור לי זה הולך להיות מצבו. כמה עצוב.

  • דורית  ביום נובמבר 6, 2006 בשעה 10:24 pm

    קראתי באיזשהו מגזין אמריקאי שכמו שלנשות חברה
    יש ספר אישי ומעצב אופנה אישי, כך הן מטפחות
    גם ארכיטקט אישי.
    הכתבה גם הדגישה שה"קליינטים" במקרה זה, הן
    בעיקר "קליינטיות" שהארכיטקט משמש בין היתר אוזן קשבת לגחמות האמנותיות שלהן.
    אותן "קליינטיות" מעדיפות דווקא ארכיטקטים
    צעירים שהם הרבה פחות מקובעים והרבה יותר
    נועזים.

    ויוסי, בעניין לגמרי אחר, אם תוכל בהזדמנות
    להביא לכאן דוגמאות מהארכיטקטורה ההיפר-מדהימה
    בנסיכויות המפרץ הפרסי, וגם קומפלקס האיים
    המלאכותיים שהם תכננו בצורת דקל. סיפור מעניין
    מה שקורה שם בתחום הזה

  • גבי  ביום נובמבר 7, 2006 בשעה 12:11 pm

    למרות הסכמתי עם רוח הדברים, בואו נזכר שגם גדולי האומנים לאורך ההיסטוריה היו למעשה המוציאים לפועל של גחמות הפטרונים שמימנו את עבודתם.הקפלה הסיסטינית ומבנים אחרים לא היו מתממשים אלמלא מתחת לאדריכל האומן לא היו עשרות שוליות שכל התמחותם היתה באספקט יחיד של היצירה כולה .רק בודדים מאותם שוליות זכו לקבל הנחיה מסודרת ורחבה ולתמיכת האדריכל הראשי כאשר רצו לצאת לדרך עצמאית. נשמע מוכר?

  • יוסי  ביום נובמבר 7, 2006 בשעה 4:07 pm

    לגבי – זה לא חייב להיות כך. במספר השנים שעבדתי אצל יסקי נחשפתי להרבה דברים, בעיקר כי רציתי , ביקשתי.

  • יוסי אחר  ביום נובמבר 8, 2006 בשעה 3:36 pm

    מי שמנסה להיות ראש גדול גם מצליח. אני ורבים מחברי רכשנו בשנים בהן היינו שכירים ידע רב וניסיון מגוון. אני זכיתי ליחס של כבוד והערכה ממעסיקי וכך גם רבים אחרים שעבדו איתי.
    יש כמובן גם משרדים ובוסים מחורבנים – אבל אף אחד לא מכריח אף אחד אחר לעבוד אצלם…

  • יוסי  ביום נובמבר 9, 2006 בשעה 8:43 pm

    ליוסי האחר – זו לא הכללה. זו המציאות ברוב המקרים. חבל שלא כל הרוב זוכים השקט זוכה ליחס חיובי ובונה. יש משרדים רבים מאוד שממש לא נעים לעבוד שם. אולי תספר לנו אודות המשרדים שבהם עבדת והיחס שם היה טוב, אתה יכול? לפחות שאחרים יהנו מהמידע הזה

  • מתן  ביום נובמבר 23, 2006 בשעה 11:29 am

    אחת הבעיות בשוק הישראלי היא שהמשרדים שכן עוסקים "בתכנון" אמיתי לא בחלקי בתמונה הכללת לא מוכנים במצב הנוכחי לקחת עובד צעיר וחסר נסיון וזו זכותם המלאה אין להם את הזמן והרצון להתחיל ללמד אותו מאפס. אבל אדריכל צעיר שכזה לאחר 3-5 שנים של עבודה במשרד יוצא לעולם וחושב שהוא יודע הכל על הכל פותח משרד ואז מתכננים לנו בניין שהמדרגות נגמרות באמצע או אי אילו טעויות! תשכלו את הפתרון ואני יודע את זה בוודאות מלאה שבמקום לחשוב שאתה מלך העולם ולהקים עשרות משרדים בשוק כולכך קטן תנסו להצורף למשררדים האלו שבאמת שרדו שורדים ומתכננים שם יתנו לך לעסוק בתכנון אמיתי ומלא ולראות ולהראות לדבר ולהשמע. מספיק להיות מקופחים תקחו את הדברים ליידים לא יכול להיות שמקצוע כולכך חשוב כמו אדריכל ידרוש כולכך מעט ידע ונסיון וכל סטודנט צעיר בן יומו לאחר התואר יחשוב שהוא יודע הכי טוב. המערכת באמת צריכה שנוי משהו בסגנון בחינות הבאר בארהב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: