מגדלי בונבוניירה

 

פרויקט YOO צילום: יוסי מטלון

מטבע הדברים, תכנון מבנה מגורים ועוד אחד שצריך לאכלס את העשירון העליון, היא מטלה קשה ומורכבת – כאן צריך למכור מותג, ועדיף מותג מחו"ל, אדריכלות דיוטי-פרי. בבנין מגורים, חלוקת החללים הפנימיים זה כמו תשבץ, כמו לוגו מורכב מהרבה חלקים, תת-נפחים ודרישות אישיות יוצאות דופן. החלק החיצוני הנפחי, החלק שנראה מבחוץ, הוא תוצאה של הארגון הפנימי ולרוב הוא די מוזנח. כך מתכננים מרבית האדריכלים. במגדלי יוקרה, כפי שמכנים אותם, יש צורך ליצור מעטפת חיצונית נוספת, קרם הגנה, עטיפה יוקרתית, עטיפה נוצצת מחנות אקסלוסיבית שתאחד את כל הנפחים הפזורים בחוץ, מעטפת שתחבר את הקווים החיצוניים שנוצרו כתוצאה ממיקום החללים הפנימיים. בשני מבנים הבאים אנו רואים יצירה של שכבה חיצונית המאחדת ומספקת הצדקה למחירי הדירות מרקיעי שחקים, שכבה שמייקרת את המבנה עבור אימאג' חברתי-כלכלי מסוים, וגם יוצרת בעיות פיזיות וויזואליות חיצוניות לא מעטות.
 
הקונה הרגיל רואה בעיקר את השטח הפנימי שהוא מקבל. הוא דואג למה שבתוך המעטפה. הוא בודק את הסידור האנטומי של הדירה שלו ולא מתעקש על הקוסמטיקה החיצונית המלוקקת – הוא לא קנה מגדל בונבוניירה, החלק החיצוני נמצא מחוץ לטרטוריה שלו. לעומת זאת הקונה האחר, זה שמשלם מיליוני דולרים עבור דירה אחת, רוצה שייצרו עבורו גם את החיצוניות , הוא רוצה כוכב בשחקים, תדמית, מסר כלכלי, אימאג'. הוא רוצה לגור באייקון אדריכלי שימשוך עיניים רבות אליו. כך נוצר לנו מבנה עטוף בשכבה נוספת, שכבה שמנסה לאחד את כל החלקים שנוצרו באופן אקראי.
 

פרויקט YOO צילום: יוסי מטלון

בפרויקט Yoo שמוקם ליד פסי תנועה תזזיתיים, ליד גשר ההלכה בתל אביב, אנו רואים רצון ליצור גיאומטריה טהורה שמחבקת את השברים הארכיטקטוניים. השכבה המעגלית הזאת יוצרת את צורת המרפסות ואף גורמת ליצירת חללים מקורים ומשטחים אופקיים אחרים. יתכן שחלקם יעבדו כגופי הצללה לדירות הפאר המבריקות וגם כמקום מסתור לבעלי החיים המעופפים. הצורה המורפולוגית המושלמת יצרה אימאג' מושלם ולו פסים אופקיים קצביים היוצרים מצבים גיאומטריים שונים ומעניינים.
 
בפרויקט G Tel Aviv שיבנה בתל אביב, ליד רחוב אבן גבירול והשופטים, מגדל שגם שרי אריסון רכשה בו 700 מ"ר, רואים מבנה בסגנון קצת מיושן, חסר חזון או אמביציה. מבנה שהחיצוניות שלו קצת מאולצת, חיבוק גיאומטרי שאינו טהור, חיבוק שמנוגד לזכוכית הכהה, חיבוק שאינו שיטתי. אין הוא מאחד את התכנון הנפחי, כי הנפחים מפוזרים פה ושם וגם רצועות החיבוק חסרות פשטות גיאומטרית. המורפולוגיה החיצונית יוצרת קווים בגדלים שונים ומשונים. המגדל נראה כמו מבנה תעשייה, בית חרושת. האימאג' פה מאולץ, כפוי ואף לא מתאים לפרויקט במרכז העיר, הזכוכית הכהה והסורג הלבן שעוטף אותה לא מתאימים לקונטקסט וויזואלי שקט. בעיר, הפעילות האנושית עושה את הרעש, ולמגדלים יש תפקיד שקט יותר, נוח ומרגיע. טוב עשו ששמרו בחלק התחתון על קנה המידה של המבנים הקיימים מסביב, ואולי מכובד יותר יהיה להשתמש באבן נסורה, בחלק המתנשא לגובה המבנים השכנים, חומר שיעבוד בהרמוניה עם הסביבה הקיימת.
 

פרויקט G Tel Aviv הדמיה: דה-מרקר

בשני המקרים יש לנו פרויקטים ולהם שמות של מותגים, שמות עם ריח מחו"ל, אדריכלות דיוטי-פרי. בשני המקרים ניסו ליצור מסר שכולו שלמות, יצרו כאן דואליות מעטפתית למטרה חברתית-כלכלית, עטפו את המתנה היקרה בעוד שכבה מלוקקת, שכבת עור נוספת, שכבות הגנתיות נוספות. יצרו עוד גדר, מנעול, עוד סורג עבור בעלי המאה. במקום לחבר את הדייר עם החוץ, מנתקים אותו מהכלל בעזרת לבוש מלאכותי, והוא ישאר בתוך הבועה המוזהבת שלו לבדו. יצרו שכבות עור המבדילות בין פרויקט עממי לפרויקט המיועד לעשירי ישראל, בין פרויקט פתוח לפרויקט סגור, בין פרויקט שיגן פיזית ופסיכולוגית על בעלי הכיסים הכבדים ויבדיל אותם משכניהם העשירים פחות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יעל ישראל  ביום אוקטובר 21, 2006 בשעה 8:39 pm

    מגדלי איכסה פיכסה!

  • יוסי  ביום אוקטובר 22, 2006 בשעה 10:44 am

    זהו, בנין אינו איזה פרפיום או זוג נעליים, מבנה אינו צריך לפזר אשליות וכאן יוצרים כל מיני אשליות בכדי למכור מותג, כמו בקניון. אם תקנה דירה כאןעולמך יהיה עולם שכולו רק טוב. האושר לא יהיה במקום רב-שכבתי כזה, האושר נמצא בלב האדם.
    על ידי יצירת מבנים כאלו יוצרים מבנה חברתי שונה ומנוכר. כאן זה לא ניו יורק ולא לונדון או פאריז. יכול להיות שהכאן שלנו לא יהיה כאן יותר.

  • ארז  ביום נובמבר 2, 2006 בשעה 9:53 pm

    האמת שיחסית למפלצות המעוצבות-עד-טירוף של דובאי או שנגחאי, דווקא מגדלי היוקרה בארץ הם ויזואלית שקטים ומהוגנים הרבה יותר, ולא צעקניים כמו שהיו יכולים להיות לו רצו האדריכלים באמת לייצר עטיפות נוצצות, תרתי משמע. בחו"ל מדובר כבר בציפויי זהב א-לה טראמפ פלאזה ועוד מיני גימיקים של תרנים מצחיקים, או פילק-פלקים באויר נוסח הטורנינג טורסו והקוביות הניו יורקיות של קלאטרווה. כך שהמצב אצלנו הוא של איזו שפה גאומטרית פשוטה ונקייה שלדעתי דווקא יש לעודד. אם תסתכל על מגדלי גינדי ברמת גן, אלרוב, G,ומתחם פארק צמרת ניתן לראות בהם איזו אחידות סגנונית ישראלית פשוטה וברורה ולא מתלהמת ולדעתי יש פספסוס בניתוח שלך, במיוחד כאשר רואים את הדוגמאות במדינות אחרות שבונות לעשירים היכלי פאר, אפשר אפילו להאשים את מגדלי היוקרה בתל אביב והסביבה שהם מעממים ודומים מדי אלו לאלו

  • פרנקי  ביום ינואר 1, 2007 בשעה 8:14 pm

    אם היו מראים לך את התמונות האלה וכותבים שמדובר בפרוייקט למען האנושות והעשבים הירוקים, או איזשהו קשקוש סוציאליסטי אחר, היית מהלל. שלא לדבר אם היית מגלה שאיזה פראנק דה-לה שמאטע עשה אותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: