אדריכלי עלוקה

ללא כל בושה מתרברבים להם אדריכלי עלוקה בעיתון The Marker. בתאריך: 10 לאוקטובר 2006, התפרסם מאמר שכותרתו היא: "אדריכלי הצללים: עושים כסף מחיסכון בכסף" מאת אבי בר-אלי. ללא כל בושה הם לוקחים פרויקטים מבושלים, מחפשים פרויקטים של אדריכלים אחרים במצב של תכנון מתקדם ואז מכים באדריכלים המקוריים, לוקחים את המוכן וסוחטים אותו לטובת היזם.
 
לאחר שלמדו את התכנון המקורי,  המוכן כפרי בשל, לאחר שהאדריכל המקורי השקיע ימים, חודשים ואולי שנים, מגיעים אדריכלי העלוקה, לומדים מהר את התכנון של האדריכלים המקוריים. לאחר לימוד מהיר ושיטחי, הם מתעלקים על המבנה ומציעים ליזם קיצוצים, הורדות והפחתות שיחסכו לו כספים. מבלי לגמגם, הם מציעים פתרון ש"מוותר על הגישה העיצובית-אמנותית בתכנון המבנים", הם מחפשים פתרון שאינו פתרון "קונספטואלי", פתרון שמקלף מהמבנה את מעט התכונות היחודיות שלו. הם משאירים את הבנין ערום, ללא אומנות, ללא מסר או הצהרה. לדעתם, הגישה חסרת הקונספט האדריכלי חוסכת ליזם כסף רב. ברור לכל כי דעה זו סותרת את כל מה שמלמדים באוניברסיטאות, דעה זו סותרת פרקטיקה מקצועית אמיתית ואיכפתית. לדעתי, מימוש הגישה האקסצנטרית הזאת פוגעת באדריכלים המקוריים של כל פרויקט ובאדריכלות עצמה. בתמורה להצעתם, הפוגעת בדרך באחרים, הם מקבלים אחוזים מהחיסכון – אדריכלי עלוקה.
 
ללא כל בושה , כמו טילים מונחים, הם מתבייתים על פרויקטים אחרים שתוכננו על ידי אדריכלים אחרים, אדריכלים מפורסמים ושאינם מפורסמים, ואז הם מציעים ליזם לעשות דיל, לעשות לפרויקט המתוכנן רדוקציה, קיצוץ איכותי, הורדת תכנים איכותיים מהפרויקט וזאת בכדי לצמק את תקציב הפרויקט ולמצוא חן בעיני היזם הממולח.
 
אדריכלי העלוקה  משרתים את היזמות המכוערת שרוצה רק לבנות ולבנות, להתעשר על חשבון איכות החיים של האחרים, למכור ולהעלם למקום אחר בכדי לעשות קופה נוספת, לברוח למגרש אחר ולעשוק שם שוב את האדריכל המקורי ואת המשתמשים העתידיים. אני לא מתאר לעצמי רופאים עושים דבר כזה לרופאים עמיתים, דקות לפני ניתוח. אני לא מתאר לעצמי עורכי דין עושים זאת לעורכי דין עמיתים , דקות לפני הופעה בבית המשפט. 
 
היכן נמצאת ההגינות, איפה האמת שלהם? בכסות של יושרה ואמיתיות הם קוטפים וגם אוכלים את פרותיהם של אדריכלים אחרים. לא לזאת ייחלנו בעת הקמת המדינה. זוהי פגיעה מוסרית וערכית בקולגות, זה יביא להתמוססות המקצוע הזה, לזנות מקצועית. לא לאדריכלי העלוקה ולא ליזם הממולח ציפינו, לא איכפת להם ממה שקורה לחיי האדם בסביבה הפתוחה, במרחבים הפנימיים והחיצוניים או לאדריכלות הישראלית שעדיין לא נולדה. אולי זוהי דרך ההתנהלות של האדריכלות הישראלית האמיתית שרובנו מנסים להכחיש את קיומה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  ביום אוקטובר 13, 2006 בשעה 1:50 pm

    אני לא מתאר לעצמי עורכי דין עושים זאת לעורכי דין עמיתים , דקות לפני הופעה בבית המשפט

    כן ויותר גרוע

    והרופאים גם.

    אם כי זו לא נחמה גדולה

  • דני  ביום אוקטובר 13, 2006 בשעה 3:26 pm

    אנחנו ,לצערי הרב .אבל הבעיה העיקרית במדית עולם שלישי כמו ישראלהיא שבעל המאה הוא בעל הדעה.כל עוד לא יקום גוף שמורכב מאנשי ציבור ,מתכננים ואנשי רוח אשר בכוחם התקשורתית היא להביע את הצער והפגיע בסביבה והאומנות,כל הדברים האלה ועוד רבים ומלוכלכים יותר,ימשיכו להתקיים כאילו כלום לא קרה.
    ואני,הקטן,העובד השחור שנלחם על לחמו יכול רק להרגיש אזוב קיר ולהגיב בטוקבאקים השונים.כקליפת השום.

  • עופר  ביום אוקטובר 13, 2006 בשעה 6:09 pm

    ההגדרה של עלקות במקומה, אלו שני חברה שלא מסוגלים להגיע ליזמים ישירות ולכן תוקפים את הקולגות בנקודה החלשה של המקצוע. בעלויות. הקהילה צריכה להקיא מתוכה חברים כאלו, אני פונה למיקי להפוך את המקרה שלהם לדוגמה ולא רק לדבר. כדאי לכם לקרוא את הכתבה במקור כי
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=772565&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0
    מהכתבה של יוסי מטלון קשה להבין במה מדובר.

  • יוסי מטלון  ביום אוקטובר 13, 2006 בשעה 10:31 pm

    עופר תודה.
    יש גם קישור לכתבה בתוך הפוסט שלי.

  • בילי  ביום אוקטובר 13, 2006 בשעה 11:33 pm

    אני חושבת שהם גאונים ממש.
    הם מייעלים את העבודה וממקסמים את הרווח.
    אני בטוחה שיהיה לך קשה לראות את הדברים מקודת המבט שאני מציגה, אבל כל חברה או ארגון או אפילו אדם פרטי, גם אם נחשב מומחה לתחומו, צריך ביקורת.
    שלולית האדריכלים בארץ, שרויה במצוקה מבחינת האדריכלים החדשים. יש מספר מצומצם של משרדים שעובדים עם הקבלנים הגדולים ותפסו את השוק בביצים. הם מעסיקים אדריכלים בשכר מינימול ולא נותנים למשרדים קטנים למצוא לקוחות.
    אני שמחה מאד שמישהו נותן להם פייט.

  • יוסי  ביום אוקטובר 14, 2006 בשעה 10:55 am

    בילי – גם מהנדסים נעלבים כשמשנים את התכנון שלהם. גם הם לא אוהבים שינויים שנעשים על ידי אחרים.
    הם בייחוד לא אוהבים שגונבים להם את העבודה.

    הפתרון לקשרים הקבועים שבין יזם שרוצה להעסיק רק אדריכל אחד לא נמצא בגניבת רעיונות של אדריכלים ובקילופם עד לשלד, וזאת בכדי לשכנע יזם ממולח וגם בגלל הסיבה ההזויה שהיא: ליצור אדריכלות שאינה "קונספטואלית".

  • ארז  ביום אוקטובר 16, 2006 בשעה 5:19 pm

    אם כל העבודה לא הייתה הולכת רק למעט מאד אדריכלים מקורבים, כאלה שמיד שמים אותם ללא כל הצדקה בכל תחרות בתור "ברירת המזמין" אז לא היה צרוך למשרדים קטנים למצוא דרכים יצירתיות – ותודה שזה מאד יצירתי – למצוא לעצמם דרך להתפרנס. לא יתכן ש4 או 5 משרדים גדולים בארץ יקבלו דרך קבע את מרבית הפרויקטים הגדולים ויחנקו כל דרך למשרדים קטנים לצמוח. הם בד"כ גם משכפלים תוכניות ונמנעים מיצירתיות כך שזה רק יכול להועיל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: