ארכיון יומי: אוקטובר 13, 2006

אדריכלי עלוקה

ללא כל בושה מתרברבים להם אדריכלי עלוקה בעיתון The Marker. בתאריך: 10 לאוקטובר 2006, התפרסם מאמר שכותרתו היא: "אדריכלי הצללים: עושים כסף מחיסכון בכסף" מאת אבי בר-אלי. ללא כל בושה הם לוקחים פרויקטים מבושלים, מחפשים פרויקטים של אדריכלים אחרים במצב של תכנון מתקדם ואז מכים באדריכלים המקוריים, לוקחים את המוכן וסוחטים אותו לטובת היזם.
 
לאחר שלמדו את התכנון המקורי,  המוכן כפרי בשל, לאחר שהאדריכל המקורי השקיע ימים, חודשים ואולי שנים, מגיעים אדריכלי העלוקה, לומדים מהר את התכנון של האדריכלים המקוריים. לאחר לימוד מהיר ושיטחי, הם מתעלקים על המבנה ומציעים ליזם קיצוצים, הורדות והפחתות שיחסכו לו כספים. מבלי לגמגם, הם מציעים פתרון ש"מוותר על הגישה העיצובית-אמנותית בתכנון המבנים", הם מחפשים פתרון שאינו פתרון "קונספטואלי", פתרון שמקלף מהמבנה את מעט התכונות היחודיות שלו. הם משאירים את הבנין ערום, ללא אומנות, ללא מסר או הצהרה. לדעתם, הגישה חסרת הקונספט האדריכלי חוסכת ליזם כסף רב. ברור לכל כי דעה זו סותרת את כל מה שמלמדים באוניברסיטאות, דעה זו סותרת פרקטיקה מקצועית אמיתית ואיכפתית. לדעתי, מימוש הגישה האקסצנטרית הזאת פוגעת באדריכלים המקוריים של כל פרויקט ובאדריכלות עצמה. בתמורה להצעתם, הפוגעת בדרך באחרים, הם מקבלים אחוזים מהחיסכון – אדריכלי עלוקה.
 
ללא כל בושה , כמו טילים מונחים, הם מתבייתים על פרויקטים אחרים שתוכננו על ידי אדריכלים אחרים, אדריכלים מפורסמים ושאינם מפורסמים, ואז הם מציעים ליזם לעשות דיל, לעשות לפרויקט המתוכנן רדוקציה, קיצוץ איכותי, הורדת תכנים איכותיים מהפרויקט וזאת בכדי לצמק את תקציב הפרויקט ולמצוא חן בעיני היזם הממולח.
 
אדריכלי העלוקה  משרתים את היזמות המכוערת שרוצה רק לבנות ולבנות, להתעשר על חשבון איכות החיים של האחרים, למכור ולהעלם למקום אחר בכדי לעשות קופה נוספת, לברוח למגרש אחר ולעשוק שם שוב את האדריכל המקורי ואת המשתמשים העתידיים. אני לא מתאר לעצמי רופאים עושים דבר כזה לרופאים עמיתים, דקות לפני ניתוח. אני לא מתאר לעצמי עורכי דין עושים זאת לעורכי דין עמיתים , דקות לפני הופעה בבית המשפט. 
 
היכן נמצאת ההגינות, איפה האמת שלהם? בכסות של יושרה ואמיתיות הם קוטפים וגם אוכלים את פרותיהם של אדריכלים אחרים. לא לזאת ייחלנו בעת הקמת המדינה. זוהי פגיעה מוסרית וערכית בקולגות, זה יביא להתמוססות המקצוע הזה, לזנות מקצועית. לא לאדריכלי העלוקה ולא ליזם הממולח ציפינו, לא איכפת להם ממה שקורה לחיי האדם בסביבה הפתוחה, במרחבים הפנימיים והחיצוניים או לאדריכלות הישראלית שעדיין לא נולדה. אולי זוהי דרך ההתנהלות של האדריכלות הישראלית האמיתית שרובנו מנסים להכחיש את קיומה.