אותנטיות אורבאנית מול שבלוניות פרברית

 

מודיעין, ספטמבר 2006. צילום: יוסי מטלון

אני אדם אורבאני. יש לי את העיר שלי, איני יכול לחיות בפרבר, אני מבקר בו, חש אותו ומבקר אותו. הפרבר שאני רואה, משכפל את מרכיביו הגנטיים – שכונות שלמות הנבנות ע"י אותו יזם מורכבות מבניינים זהים זה לזה. השכפול הסביבתי גורר אחריו מן ניסיון לשכפול תרבותי וחברתי מלאכותי. ההבדלים הטבעיים שבין בני הקהילה השונים מוצנעים, בכדי שלא יהיו מקור למתח חברתי – כלכלי.  בניגוד לפרבר, מרכזי הערים מאפשרים יותר לבטא את תכונותיו של השונה והאחר שבין אדם לאדם, משפחה למשפחה, רחוב לרחוב. העיר "הקלאסית" מגישה פתרונות שונים, וסביבות מגוונות. הדמיון הסביבתי שבבניה הפרברית מסרס את השוני האנושי, את הטבעיות היפה שכל אדם מביא עמו.
 
כמה מהקליינטים שלי אמרו לי שהם מייחלים לעצמם זהות סביבתית, שתצהיר בעדינות כי הם ולא השכנים שלהם גרים כאן. הם רצו דגל אישי שיתנוסס בחזית ביתם, אבל לא יעורר רעש וויזואלי או אנטגוניזם חברתי, הם חיפשו שווה אבל שונה, דומה אבל אחר, לא העתק. בפרבר קשה מאוד להשיג את זה, המלצתי להם לעבור לעיר או להפך לישוב מרוחק ממש בו הם יכולים לממש את חזונם האישי. הדמיון הגיאומטרי רוצה להדגיש את השוויון שאיננו, את הקולקטיב המלאכותי. הדמיון המאולץ יוצר מתח לא טבעי, שכן החזיתות הדומות מסתירות מאחוריהן אנשים שונים, משפחות שאינן דומות זו לרעותה, פרטים המחפשים דברים שונים שמתאימים רק להם. האופי האישי השונה מאדם לאדם מוכיח שוב ושוב כי למתכנן כי אין כל סיבה אנושית לייצר שכפולים גנטיים שאינם מתאימים לאספירציות של כולם.
 
הסביבה הפרברית מקבצת בתוכה לעתים קהל שמגיע ממקומות שונים, מרקע שונה ומורכבות אחרת. בפרבר התושב חייב להתאים את עצמו לקונצנזוס, לכל מה שקיים ונדרש בסביבה החדשה שלו. בדומה למה שקרה בקיבוצים של פעם ובמדינה של פעם, האותנטיות של הפרט נרמסת. ומנגד, לא כולם מגיעים ממצב כלכלי או תרבותי דומה ולכן המתח הכלכלי – חברתי עולה. ילדים (והוריהם) רוצים שיהיה להם מה שיש לשכנים שלהם בעיקר כדי להרגיש שווים בתוך הקהילה. מאחר שהשוויון אינו קיים, התסכול והמרדף הנואש למעמד ולכסף הולכים וגדלים.

מודיעין, ספטמבר 2006. צילום: יוסי מטלון

 בעיר המורכבת מפסיפס אנושי ההתמודדות עם ההבדלים היא שונה, שכן עצם הימצאותם של ההבדלים הינה "טבעית" יותר. האנשים יכולים להישאר עצמם, ולא להיות מותאמים לשכן או השכנה שלידם. בעיר האותנטית והאנונימית יש הרבה פחות צורך להשתנות כדי להתאים לסביבה, האדם יכול להיות מה שהוא בקלות רבה יותר. לכן במרכזי הערים הגדולות בעולם ניתן לראות סוגי אוכלוסיה שונים מאד זה מזה מתערבבים ברחובות. אין "חובה חברתית" ללבוש את המסכה או המדים שלובשים כולם במרחבים הפרבריים הקולקטיביים. אני מעדיף סביבה יוצרת מאשר סביבה מגיבה, אני אוהב רב-גוניות יותר מאשר חד-גוניות, אני רוצה להיות "אני", לא כמו כולם, ללא התאמות, ללא שינויים פלסטיים או משחקי מעמד.  אני רוצה להיות אמיתי וטבעי.

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים על רשימות חדשות . להרשמה לחצו כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן  ביום ספטמבר 12, 2006 בשעה 2:03 pm

    אבל גם תל-אביב הוקמה כשכונה פרברית לאוכלוסיה בורגנית הומוגנית, עם בתים קטנים בעלי מראה אחיד.
    מה שיצר את הגיוון בתל-אביב הוא הזמן ורוח התקופות השונות, דבר שיכול להתרחש בהדרגה גם במודיעין.
    חוץ מזה אני מסכים עם כל דבר רע שתגיד על העיר הזאת.

  • יוסי  ביום ספטמבר 12, 2006 בשעה 3:12 pm

    לא מדויק. מיקום הרחובות, גודלם, מיקום המבנים וכיוון הרחובות שבמודיעין אף פעם לא יאפשרו למרחב הזה להיות "עיר". אין מסחר במפלס הקרקע, בין שורות הבתים הדומים יש עמקים.
    המרחב הזה ישאר תמיד כמו שהוא. גם מזרח נתניה תתפקד כך, אין שם מסחר, יש מבנים גבוהים דומים אחד לשני כמו בכל משפחה טובה.
    אין סיבה ללכת ברגל, לצאת מהבית, אין דבר בחוץ שיכול לענין אותנו. הכל בפנים, בתוך הבית.
    קנה המידה, הקרבה של הבתים , תכנון הכבישים וחוסר הענין שבחוץ ישאירו את הפרבר כמו שהוא גם בשנים הבאות.

  • יונתן  ביום ספטמבר 12, 2006 בשעה 4:31 pm

    אני מבין שהתכנון של מודיעין דומה יותר לעיר כמו לוס אנג'לס, מאשר לערים כמו ניו-יורק, שיקאגו או תל-אביב. גם בלוס אנג'לס אף אחד לא הולך ברגל, והעיר מתנהלת בעיקר בקניונים ובניינים ממוזגים ומנותקים, אך מתקיימים בה גם חיים עירוניים, לא?

  • יעל ישראל  ביום ספטמבר 12, 2006 בשעה 4:52 pm

    בכל אופן, התוצאה הסופית היא תמיד כיעור. גם במודיעון, גם בפרברים אחרים בארץ. זה תמיד יוצא מכוער. אני לא קולטת למה על מזבח החדשנות לעיתים, או האופנה, או התקציב, או מכל סיבה אחרת, האסתטיקה תמיד הולכת לאיבוד. בווגאי תגידו: בעיני המתבונן, וכן הלאה. אבל אני לא מכירה הרבה אנים שאוהבים איך שהפרברים בארץ נראים. באופן מוזר, ואולי לא, אני אוהבת את הפרבר ההוא בפאתי פריז, נדמה לי זקוראים לו סרזי' פונטאוז. בכל זאת היתה שם איזו אמירה סביבתית, למרות שנדמה לי שהיתה עליו הרבה ביקורת.
    יוסי, אולי תוכל לכתוב על השכונה ההיא בצרפת. יכול להיות מעניין.

  • יוסי  ביום ספטמבר 12, 2006 בשעה 6:52 pm

    חיים עירוניים במובן הנכון של המילה לא יכולים להתקיים באיזה מרכז מסחרי קטן, מרכז שכונתי קטן שיש בו פיצה, בית קפה, חנות לממתקים ובנק. אורבאניות זה ללכת ברחוב, לעשות קניות לאורך ההליכה, לעבור מרחוב לרחוב, להתיחס למבנים, למכוניות, להשתמש בתחבורה ציבורית עירונית, תיאטרון, אופרה, סיפריה עירונית ובעיקר מיפגש של פסיפס אנושי שלא מתאים את עצמו לסביבה, דווקא הסביבה מתאימה את עצמה לצרכים של תושב העיר.

  • השאלתן  ביום ספטמבר 13, 2006 בשעה 10:57 am

    אין ספק שמודיעין היא עיר אחרת חדשה (שים לב לא אמרתי עדין טובה).
    לדעתי אדם המחפש ´זהות סביבתית´ (כבר שלעצמו מונח שרק אנחנו האדריכלים יכולים להשתמש בו) כלומר, הרגשה של שוני בתוך העיר. עדיף כי יחפש זאת במקום אחר מאשר עיר. ראה את כל הערים הגדולות בארופה. כולם (בהכללה גסה) בנויים על קונספט עקרוני של בניינים צמודים עם חצר פנימית. כל בניין כמעט זהה למשנהו וכל אחד חובק את רעהו. הזהות של האינדיבידואל נעלמת בעיר אך ביחד עם זאת זהותה של העיר נולדת במקביל.
    על הבעיות האסטיות (ואומר גם ארכיטקטונית) של מודעין עוד ידובר רבות…וכאדריכל ארים את הדגל ואצעק מדוע!!! אך אגלה סוד קטן: אחותי עברה לשם לפני מספר שנים, ולאחריה חבר אחד, ולאחריו חבר נוסף ולבסוף עוד ועוד מחוג קרובי (מירשלים אך יש גם מתל אביב) עברו למדועין. כולם נשואים צעירים עם ילד או שנים (קטנטנים). וכולם מרוצים. מרוצים מהמרחב הציבורי (גאיות או וודיות איך שתקרא לזה), מרוצים מהשרותים, מרוצים מהמחירים ובעיקר מרוצים מהשכנים (כולנו חברים). אך אנו, האדריכלים ממשיכים וצועקים:איפה הערך האדריכלי, איפה הזהות של העיר שאותה אנחנו כל כך מחפשים? לעיתים נראה לי שרק אני, ואתה והאדריכלים האחרים, הם המחפשים היחידים!!!
    ואני באופן אישי…ירושלמי במקור חולם על תל אביב וגר בקומבינה שנקראת מבשרת!!!

  • דני  ביום ספטמבר 15, 2006 בשעה 9:29 am

    מה שעושה את החיים העירוניים יותר מעניינים הוא בעיקר אופי האנשים במרחב תחום,ולא המעטפת שבה הם חיים.
    סביבה עם אנשים רבגוניים תפתח סביבה עם עסקים רבגוניים ותהווה מוקד משיכה חיובי.
    אני לא מכיר את מודעין ומעולם לא הייתי שם

  • יוסי  ביום ספטמבר 15, 2006 בשעה 10:48 am

    דני, לפי מה שאתה כותב לא צריך לתכנן דבר. לפי דבריך אין צורך בתכנון ערים. הכל יגיע באופן טבעי. נראה לך?

  • ערן  ביום ספטמבר 17, 2006 בשעה 8:38 pm

    ממספר סיורים בעיר מודיעין התרשמתי שזוהי עיר מאוד עירונית ומאוד נעימה.
    כמובן שזו טעות גסה לכנות אותה פרבר משום שהצפיפות והבינוי והמרקם הם עירוניים לגמרי. העניינים האלה הם לא נושא להתרשמות, אלה מדדים
    מאוד ברורים – בפרבר בהגדרה אין בתים משותפים.

    לגבי היופי והתחושה העירונית זהו אכן עניין של טעם אך לטעמי הבינוי הרצוף והנמוך של מודיעיןבהחלט יוצר תחושה עירונית נעימה.
    אכן העדר מצב אורבני של מגורים מעל מסחר יוצר חוסר מסויים – אך מכיוון שאני בחיים לא הייתי מוכן לגור מעל חנות, שלא לומר מסעדה, קשה לי להציע פיתרון.

    בנוסף זה קצת פשטני להציג את העיר (הכוונה היא לא לכל עיר אלא למטרופולין ראשי) כמרחב של שיוויון. בעיר אמנם מתקימת סובלנות לשוני אך יש בה גם פערים עצומים: מספיק לחשוב על ההבדל בין שכונת שפירא ומגדלי פינקס כדי להבין שהעיר רחוקה מלהיות גן-עדו של שיוויון.

  • יוסי  ביום ספטמבר 22, 2006 בשעה 1:14 pm

    לערן – אין שם צפיפות, העיר בנויה מסביב לואדיות/עמקים, נכון יש שם ירוק והבתים באופן כללי לא קרובים. אין פעילות חיצונית, הדבר היחידי שזז ברחוב זה הרכב הפרטי, "טעות גסה", מדדים של בית ספר?!
    תשאל את עצמך מה יש בעיר? כאן אין את מרכיבי העיר, את האינטנסיביות והמתח, כאן יש רוגע שלווה ושקט כי זו מרחב פרברי, מרחב שינה, באים לשם לישון, לא לעשות עסקים, לא מבקרים במוקדי תרבות, המרכיב העיקרי של מודיעין זה השקט, שבעיר אין.
    בעיר יש מתח סוציו-אקונומי, אבל רק למי שבוחר להכניס את עצמו למתח הזה. פחות מסתכלים אחד בשני, התחרות קטנה יותר. במודיעין אחד מתחרה בשני, ההצגה החומרית היא ההצגה היחידה שם, כדאי להזמין לשם לפעמים את "הבימה".

  • ערן  ביום ספטמבר 24, 2006 בשעה 8:21 pm

    יוסי היקר,
    אני ממשיך לא להסכים איתך.
    מודיעין לא יכולה להיות תל-אביב.
    זה לא הוגן לצפות מעיר חדשה להיות שוקקת ומאוכלסת כמו ליבת המטרופולין הישראלי.
    אבל לדעתי ביחס לרוב הערים הישראליות מבחינת הבינוי והתחושה מודיעין היא יותר עירונית.
    צריך לחשוב שהשכונות הקיימות במודיעין יהיו בעתיד כמו הצפון הישן של תל-אביב: מין עירוניות מהוגנת של מגורים. ויש למודיעין הרבה יותר סיכוי להיות כאלה מאשר הרבעים החדשים של פתח-תקווה למשל.
    ונסיים בברכת שנה טובה.

  • יוסי  ביום ספטמבר 25, 2006 בשעה 7:27 pm

    ערן – שנה טובה וחג שמח גם לך. גמר חתימה טובה.

  • boulevard  ביום אוקטובר 1, 2006 בשעה 8:38 pm

    אני בתור ילד אורבאני לא רואה את עצמי גר בפרבר כלשהו, יש משהו מיוחד בעיר שאני לא מסוגל בלעדיו.
    אך כמושבן ישנם אנשים שמודיעין היא כל חלומם, פרבר "עירוני" נחמד בו הם יוכלו לגדל ילדיהם.
    הויכוח היכן יותר טוב לגור אינו יכול להיות מוכרע לטובת אף אחד מהצדדים, כל אחד יחיה במרחב המתאים לו.
    ומעל במה זו אני מאחל שנה טובה לכל האנשים האורבאנים
    🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: