בדרך האחרונה

לא מזמן יצא לי לעבור ליד בית ההלוויות לשעבר של תל אביב. נזכרתי כי לפני כמה שנים, כמו שאר תושבי תל אביב, הוזמנתי למבנה זה בכדי לרענן את ערכת האב"כ שלי. באותו רגע חשבתי, שאלתי את עצמי, מתי תהיה הפעם הבאה שאצטרך לבקר כאן? לפני שנים הייתי יותר בטוח, מאוד בטוח, חשבתי שלא יהיה לזה כל שימוש. לכן יכולתי לחשוב אודות דברים אחרים, כמו משמעות המקום, המרחב הזה שבו מחלקים מסכות אב"כ. אז, לפני מספר שנים, חשבתי לעצמי – קצת רגישות! בבית ההלוויות העירוני של תל אביב שליד רידינג, (מבנה שאינו מתפקד כיום כבית הלוויות), במקום שממנו הובילו גופות לקבורה, באותו מקום, באותם חדרים חולקו גם מסכות אב"כ בכדי להציל חיים. במקום שהחיים מסתיימים, חולקו מכשירים מאריכי חיים.
 
המבנה הנמוך הזה, פלטה שטוחה, מעוגלת ומזוגזגת. נראה כמו מצבה בהירה היושבת בכבדות רבה במרכז מגרש חניה של כלי רכב פרטיים ותחנת יציאה של אוטובוסים. היקפו של המבנה מכותר על ידי גדר בנויה מבטון ברוטאלי, להיכנס לתוכו צריך לטפס במדרגות, כאילו עולים לביקור אצל בורא עולם. ליד הכניסה יש צמחייה שופעת, ירק שגולש למדרגות. 
 

לחלונות המבנה צורת עין, הם ממוקמים בקצב אחיד מסביב למבנה כאשר גם דלתות הכניסה למבנה מעוצבת בצורת עין גדולה יותר. האלמנט הדומיננטי של המבנה הוא החלון. החלון עשוי ממתכת פיגורטיבית בגיאומטריה זורמת במקום שהכול כביכול חדל לזרום מזמן. מסביב לזה יש בטון חשוף מחוספס בצורת סהר ואת זה עוטפת אבן נסורה. הגיאומטריה של החלון מאוד אורגאנית, מזכירה מישהו מציץ, מביט החוצה, מציץ ממקום שבו לא יכולה לבוא לידי ביטוי תופעה אנושית כמו המציצנות.

תהליך רענון המסכות התרחש בתחילת המלחמה האחרונה שבין ארה"ב ועיראק. הרשויות הזעיקו את התושבים התל אביביים מצפון העיר לבית ההלוויות. הם הגיעו בחרדה למקום שמצד אחד מסיים חיים ומצד שני נותן לחיים הזדמנות נוספת. מה יהיה במלחמה הבאה? עכשיו יהיה לנו קונפליקט גם עם האיראנים. האם גם בעתיד נבקר בבית ההלוויות העירוני?

צילומים: יוסי מטלון