X-rayed / X-rated Architecture

למבנים, כמו לאדם יש אנטומיה מסובכת. לרוב לא רואים את כל החלקים הפנימיים של המבנה. יש עליהם לבוש, מעטפת שמסתירה את מערכותיהם הפנימיות. הלבוש עשוי מחומרים שונים והמערכות נמצאות בחללים צרים ואנכיים המוחבאים בפינות  נסתרות. בעזרת קופסאות העשויות מעץ, גבס, בטון ומתכת, מצניעים את ארגון האיברים וזרימת החומרים והצנרת המאפשרים חיים. אלו למעשה העורקים, הוורידים והנימים של המבנה שזורמים בתוך הפירים הנסתרים והמוגנים. האדריכלות הקונבנציונאלית אוטמת את המרכיבים האנטומיים של הבניינים. אולם, ישנם מספר מבנים שחשפו את עצמם באופן מוחלט או בצורה חלקית. בנינים אלו נראים לנו כצילום רנטגן של המבנה, רואים את מערכות המבנה כאילו העור החיצוני, המגן על מערכות אלו הושל מחזיתות המבנים.
 
האדריכלות היא מאטה-אומנות, היא פעולה שיוצרת חיים מחומר דומם.  המבנה האדריכלי הוא יצירה מורכבת, חיה ונושמת, כמעט כגוף האדם. גנראטור בבניין שעובד כמו לב בגוף האדם, צינורות מים חמים וקרים שעובדים כמו כלי הדם, תעלות מיזוג אוויר מווסתות את טמפרטורת הגוף, ביוב שעובד קצת כמו מערכת העיכול, מצלמות לראייה, כמעט כמו עיני האדם, והכול עובד באופן סימולטאני. האדריכלות יוצרת סביבה, משפיעה על החיים ומוסיפה מבנה, צבע ותנועה לחיים.
 
מספר מבנים תוכננו כך שהמערכות הפנימיות נשארו חשופות לסביבה החיצונית. התשתיות של המבנים הוצאו החוצה, מעבר לחללים הפנימיים, מעבר ל"קופסת" הבניין. האנטומיה הארכיטקטונית נראית לכל צופה. האמת המערכתית של מבנים אלו נחשפה לכל. המערכות הללו מציגות את האמת הפנימית של המבנה, אין כאן ניסיון להסתיר משהו או להביא אלמנט לא יפה, כל משנמצא בבנין נחשב כיפה ומועיל. למערכות אלו יש כעת שני תפקידים. מצד אחד התפקיד הפונקציונאלי: מערכת שבונה או מפעילה את המבנה, ומצד שני אלמנט קישוטי, אורנאמנטאציה מכאנית. למעשה רואים אלמנטים תעשייתיים שמציגים כלפי חוץ את האמת התפעולית של המבנה. האמת הזו יכולה לכלול אלמנטים קונסטרוקטיביים שתומכים את המבנה ואלמנטים אחרים שמספקים אוויר, חשמל, תקשורת, תעבורה ומים למבנה. גופים אלו הוסטו ממקומם הראשוני כלפי חוץ המבנה ועל ידי כך השאירו את החללים הפנימיים פנויים. 

Arts hotel בברצלונה   צילום: יוסי מטלון

לא כל המערכות חייבות להיחשף. ישנם מבנים שחושפים רק את המערכת הקונסטרוקטיבית, השלד של המבנה, רק את חוט השדרה והעצמות שלו. אפשר לראות בברצלונה מבנה גבוה, ששמו  Arts hotel. הוא נבנה בשנת 1992 עבור האולימפיאדה שהייתה בברצלונה. האדריכלים האמריקאים ממשרד Skidmore, Owings, and Merrill עמלו קשה בכדי להוציא את העמודים והקורות מחוץ למבנה, בכדי לקבל קומה ולה כמה שפחות עמודים. שכבה אנטומית חשובה נחשפה לציבור. האלמנטים המחוספסים  שמחזיקים את המבנה נמצאים בחוץ כמעטפת אמיתית שמראה לכל מי ומה מחזיק את המגדל. הקונסטרוקציה הוצאה כמו שהיא, ללא עידון או ניתוחים פלסטיים מיופייפים. המגדל מתנשא לגובה של 153 מטרים וגודל בסיסו הוא 33 מטרים על 33 מטרים.

Arts hotel בברצלונה     צילום: יוסי מטלון

Arts hotel בברצלונה    צילום: יוסי מטלון

מבנה אחר שהמערכת השלדית שלו הוצאה החוצה הוא מגדל משרדים שהוקם בלונדון בשנת 1976 ושמו "80 Cannon Street". הוא עוצב על ידי האדריכלים הבריטים ממשרד Arup Associates.  כאן השלד יותר מתוחכם ורק חלקו נחשף. מדווחים כי המערכת החיצונית הזאת מולאה במים כאמצעי כנגד שריפה אפשרית. הגיאומטריה כאן מאוד חזרתית ומושפעת מהחזרתיות שבטבע. יש כאן מורפולוגיה עדינה שחייבת לשכפל את עצמה באותו קצב וקנה מידה. ברור כי ל"עור" של מבנה זה יש איכויות אורגניות ברורות. מרכיבי השכבה הזאת עברו ניתוחים ושינויים בעת התכנון בכדי לתת לשכבה זו מראה מעוצב. מאחורי המערכת הזאת נמצאת מערכת זכוכית של קיר מסך, מערכת מאוד מלאכותית, תעשייתית. 

"80 Cannon Street" בלונדון    צילום: EMP

Centre Georges Pompidou, מרכז פומפידו שבפאריס המשמש כמרכז תרבותי ומוזיאון חשוב לאמנות מודרנית, הינו דוגמה מפורסמת למבנה שבו הכול נשאר בחוץ. כל האנטומיה של המבנה הוצאה החוצה. מערכות מיזוג האוויר, צנרת המים, חשמל גז וביוב וכן גרמי המדרגות הוצמדו לקו הבניין, לחלקו החיצוני של המבנה. המבנה אינו צנוע, הוא חושף בגאווה את תוכנו האנטומי ותכונותיו הגנטיות ללא כל מעצור. המערכות צבועות לפי השימוש שלהם, בדיוק כמו בספרי אנטומיה של גוף האדם. האדריכלים שתכננו את המבנה הם האדריכל האיטלקי Renzo Piano  והאדריכל הבריטי Richard Rogers, ובנייתו הסתיימה בשנת 1977. המבנה ערום, חושף לחלוטין את עצמו, הוא מראה את כוחו העצום, את הטכנולוגיה שלו, את שריריו. טכנולוגיה זו נותנת גמישות אופטימאלית ומקסימום שטח קירות הנחוץ מאוד במוזיאון. למרות הטקסטורה החיצונית הייחודית שלו, מוזיאון זה שומר על קנה מידה ופרופורציות שיתאימו למבנים בסביבה. יש הטוענים שזה מבנה יפה וקונספטואלי. ישנם אחרים שחושבים שזה מבנה מזעזע בכיעורו, תושבי פאריס מכנים אותו "בית הזיקוק של פאריס", כיום הוא אהוב כמו מגדל אייפל שבתחילה היו רבים שהתנגדו נחרצות לבנייתו. 

Centre Georges Pompidou בפאריס     צילום: ויקיפדיה

Centre Georges Pompidou בפאריס    צילום: ויקיפדיה

בנין אחר לא פחות מרשים בנטיית החשפנות שלו הוא מבנה המשרדים, The Lloyd's, שממוקם בלונדון ותוכנן על ידי האדריכל Richard Rogers (שתכנן ביחד עם Renzo Piano את מרכז פומפידו). בניית המבנה הסתיימה בשנת 1986, כ-9 שנים לאחר סיום בנייתו של מרכז פומפידו. גם במבנה זה הכול חשוף כולל המעליות. החומר החיצוני הוא פלדת אל-חלד, כך שלמבנה יש אופי שקט בניגוד לצבעוניות של מרכז פומפידו. האפרוריות של המבנה בלונדון יוצרת הרגשה  קודרת ומאוד לא מושכת למשתמש. 

The Lloyd's בלונדון    צילום: יוסי מטלון

כל המבנים החושפניים שנסקרו כאן גם מכונים כמבנים היי-טקים, מושג כוללני רחב, רב-שימושי שמציין מבנה ולו מערכות מתקדמות וחומרים מלאכותיים חדשניים. כל המבנים הללו מציגים טכנולוגיה מתקדמת וחשיפה אנטומית שבאה להוסיף למימד הרציני של המבנים, גם אספקט כאילו ילדותי או חף ממלאכותיות . החשיפה מלמדת כיצד מורכב מבנה וכיצד הוא עובד. כך שמצד אחד הטכנולוגיה העשירה מוצגת, ומצד שני יש הרגשה שהאדריכלים בכל המבנים הללו רצו להוכיח שכל אחד יכול להבין איך הבניין מורכב ועובד. המבנה חושף ומציג בקביעות את ההצגה הארכיטקטונית האורבאנית שכל אדריכל בונה לעצמו.

The Lloyd's בלונדון      צילום: יוסי מטלון

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • הובס  ביום ספטמבר 7, 2006 בשעה 8:31 am

    דוגמאות לסגנון הנ"ל גם בישראל?

  • קובי  ביום ספטמבר 7, 2006 בשעה 11:27 am

    כתוב באופן פשוט, בגובה העיננים שכל אחד יכל להינות
    תודה.

  • יוסי  ביום ספטמבר 7, 2006 בשעה 3:38 pm

    קובי – תודה!
    הובס – לפי מיטב ידיעתי אין מבנים כאלו בארץ. אין יותר מידי אמיצים או אדריכלים שחושבים בצורה עצמאית.
    כמו כן בארץ בונים בעיקר משלד העשוי מבטון ולא מפרופילי פלדה כמו בבנינים שלמעלה. בשאר העולם מבנים גבוהים בונים מפלדה ואצלנו אפילו את מגדלי עזריאלי בנו מבטון. בניה מפלדה דורשת יותר דיוק בתכנון ובביצוע ואצלנו חוששים מחוסר דיוק. גם מפחדים מהחדירות של האלמנטים הקונסטרוקטיביים דרך מעטפת הבנין. פרטי האיטום חייבים להיות טובים בכדי למנוע כניסת מים למבנה.

  • דני  ביום ספטמבר 8, 2006 בשעה 5:30 pm

    או חשיבה עצמאית.לדעתי יש בארץ אדריכלים לא רעים בכלל ואפילו מצויינים.זה קשור יותר ליזמים ולקבלנים שמובלים ככבשים אל אותם שדות.
    מראה
    קח גם בחשבון שהדוגמאות שלהלן לא מייצגים איזשהו כלל.הפומפידו נראה כנטע זר במרקם העירוני הפריזאי.וגם מלון ארטס שובר את קו רקיע /חוף של ברצלונה ואני די חולק על מיקומו

  • יוסי  ביום ספטמבר 8, 2006 בשעה 6:55 pm

    דני – אומץ צריך שיהיה גם כשיושבים מול יזמים, כך אני חושב.
    נכון שמלון ארטס שובר את קו הרקיע ביחד עם מלון אחר שנמצא לידו וגודלו של המלון השני דומה במדויק לזה של מלון ארטס. אבל אלו כבר נושאים אורבניים קונטקסטואלים, גם אני לא הייתי תוקע שני מלונות כאלו מול חוף הים, אולי יש דרכים טובות יותר.
    מרכז פומפידו והרחבה/כיכר ענקית שלידו משמש כמרכז אורבאני שמושך קהל רב ונותן מענה לצרכים תרבותיים.
    בפוסט שלי, התרכזתי בטכנולוגיה של מבנה בודד.
    תודה עבור תגובתך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: