ארכיון חודשי: יולי 2006

Ziggurat בלונדון על ידי Herzog and de Meuron

 

מקור: Herzog & de Meuron

אחרי שהצליחו בשנת 2000 להפוך תחנת חשמל עזובה, מקום שומם ונטוש, למוזיאון מצליח לאומנות מודרנית, Tate Modern, מנסים שוב אותם אדריכלים את מזלם בתוספת נוספת ל-Tate Modern. לאותו מוזיאון שהם הוסיפו בו, תכננו בעצמם תוך כדי שימוש במבנה קיים, הם מציעים תוספת שונה מאוד מהתוספת הקודמת. את התחנה ליצור חשמל הם הפכו להצלחה גדולה, למבנה שמציג אומנות מודרנית עכשווית. זהו מוזיאון רגיש ושקט מבחינה ארכיטקטונית, מקום שהפך לאחר מהמוזיאונים המבוקרים ביותר, למרות שאני לא התרשמתי מתוכנו הדליל באופן מיוחד.
 
המבנה המקורי, Bankside Power Station , תוכנן על ידי האדריכל האנגלי Sir Giles Gilbert Scott  ונבנה בין השנים 1944 – 1963, ושימש כאמור כתחנת כוח המופעלת עלי ידי דלק.  לאחר מכן הגיעו מובלי Tate Britain שנפתח בשנת 1897, וחיפשו מקום עתידי להתרחבות. הם רצו להפוך את החלל הזה למוזיאון נוסף, וכך קרה, וקראו לו Tate Modern. בעזרת התכנון הקופסתי הגיאומטרי הפשוט, המשתלב והמתאים מאוד לחללים שהיו קיימים שם , הצליחו האדריכלים השוויצרים, Herzog & de Meuron, לתכנן מרחב תרבותי סגור- פתוח המדהים בפשטותו ובגודלו. מוזיאון תיבתי זה משך מיד קהל רב. בשנת 2000 נפתח המוזיאון המצליח בפשטותו. 

 

מקור:Herzog & de Meuron

עברו מספר שנים והצלחת המקום סחררה את מנהלי המוזיאון. הם פנו לאדריכלים Herzog & de Meuron, בכדי שאלו יתכננו התרחבות נוספת למבנה הקיים, למבנה שבנייתו הסתיימה רק לפני כ-6 שנים. תיאבון גדול יש למנהלי המוזיאון ומובילי המקום. הפעם תיאבון האדריכלים עבר כל גבול, ולא רק לחברה האנגלית הדואגת למסורת שלה, ההצעה לא יכולה להתקבל בהרבה מדינות אחרות. הצעה זו דומה להצעה של האדריכל השייך לזרם הדה- קונסטרוקטיבי, האדריכל המוכשר דניאל ליבסקינד לתוספת של המוזיאון בלונדון V&A , שנקברה על המדף. נראה שגם העתיד של התכנית הזאת לא יתממש. רק שינויים קיצוניים ועידון המורפולוגיה יאפשרו לתכנון לעבור את הבירוקרטיה והגישה השמרנית הבריטית. ומה הם הציעו?
 
בשבוע שעבר הם חשפו את הצעתם. כאילו משהו פוטוריסטי, הם הציעו טרנספורמציה מוזיאלית, הן בקונספט הפנימי והן בגיאומטריה הרעשנית החיצונית. הם הציעו אוסף של תיבות שמייצרות פירמידה פראגמנטארית רנדומאלית, ziggurat, גיאומטריה שיכולה להיות דומה בחזותה לתכנון של מקדשים מהתקופה של מסופוטאמיה או בבל. ziggurat נחשב כמקום שבו נמצא האל עצמו ולא מקום של מתפללים. ההצעה עומדת בניגוד מוחלט לשקט הטהור שהיה מקודם, שקט שהם בעצמם יצרו כמתבקש מהמבנה הקיים. ההצעה תוגש לאישור בחודש ספטמבר השנה, בתקווה שהרשויות בלונדון יאשרו אותה עד סוף שנת 2007. הכוונה לפתוח את המקום בשנת 2012. במשך הזמן הזה יהיה מספיק זמן לדיאלוג בין הציבור והאדריכלים, יהיה דיאלוג בין גורמי העירייה לאדריכלים ולתושבים.
 
המקום שעלות בנייתו מוערכת ב-215 מליון פאונדס, יהיה כמובן נקודת ציון אורבאנית בולטת מאוד. המוזיאון שנמצא בצידו הדרומי של נהר ה-Thames, יראה מכל מקום. זכוכית שקופה עבה וחלונות בולטים יראו מכל מקום, אלו אלמנטים שמציעים שקיפות וקלות. המוזיאון ימשיך את ההתפתחות הכללית, התרבותית של כל אזור Southwark. התוספת תהפוך את המוזיאון לאחד הגדולים מבחינת שטחו והוא יהיה דומה בגודלו ל-Pompidou Center או ל-Museum of Modern Art, שבניו יורק.  התוספת שתתנשא לגובה של 11 קומות, 70 מטרים, תוספת של 60% לשטח הקיים, תאפשר להוסיף גלריות רבות נוספות ובתחומים רבים ושונים.
 
בניגוד לתדמית השקטה שלהם, הפעם הציגו האדריכלים התפוצצות נפחית. התכנון הרעשני הוצג בזמן שההתנגדות הבריטית לתכנונים נועזים התמתנה קצת. האדריכלים בחרו הפעם לא להיות ביישניים ושקטים. הם בהחלט אומרים ש"אנחנו כאן", ונעשה מה שנראה לנו כנכון. אבל לדעתי יש כאן קצת יותר מידי רעש וויזואלי,  יש רעש שנוצר מהאקראיות הבלתי נסבלת.  מי צריך לחוות, לראות תכנון רנדומאלי כזה לאורך הטיילת. זה מאוד לא טבעי, כל כך שונה מהמקום הטבעי שנמצא מסביב למתחם הזה. הקיצוניות הגיאומטרית תפריעה לעיניי ההולכים להנאתם לאורך הפרומנאדה. המכשול הוויזואלי הזה ייצר אטמוספירה סביבתית תוקפנית. יש להעלות את השאלה שאני שואל, מי צריך את הרמזור הזה? גם שברים אפשר ליצור בעדינות מסוימת, בהתחשבות בחומר הנשבר ובהתחשבות בחומר הצופה בשברים.

מקור: Herzog & de Meuron

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

בית לאדריכלים – Zaha Hadid

 

האדריכלית המוכשרת והמדהימה בעוצמתה, Zaha Hadid תכננה בית חדש לאדריכלי לונדון, Architecture Foundation. היא זכתה בתחרות בינ-לאומית שבה השתתפו יותר מ-200 אדריכלים. מבנה זה יהיה הפרויקט הראשון שלה בלונדון. הם רצו בנין שיהיה כמו לוח מודעות ענק, דגל ענק, בית תפילה שימשוך אליו רבים וטובים. נשמע מדהים ,הזדמנות גדולה לאדריכל לבנות בית לחבריו, או בכלל. היא עיצבה מבנה מרתק, אינרגטי שעומד להיות מוקם ליד Bankside 1/2/3 בפינת הרחוב.
 
יש כאן הצהרה! כתר העשוי מבטון והזויות של המעטפת החיצונית מיצרות קירות שתוחמים חללים אלכסוניים שעומדים להיות מרכז תרבותי חדש, אייקון אדריכלי, מקום ארכיטקטוני פעיל על ידי המשתמשים והן על ידי האדריכלות הוויזואלית הבולטת, הכוחנית, השבורה והחדה.  הנוכחות החיצונית מדגישה את המקום וחשיבותו וגוברת בעוצמתה על כל מה שנמצא מסביב. האדריכלות כאן אינה ביישנית או חלשה, להיפך, כאן ההתנגשות עם החוץ חשובה מאוד. הפנימיות של המבנה חשופה מאוד לחיצוניות שמסביבו. החלל הפנימי, האטריום, יכול לקבל שימוש וצורות פנימיות שונות. הוא גמיש לצרכים המשתנים. המקום יהיה חלל המיועד לתערוכות, ויכוחים ארכיטקטוניים, ובעיקר לקידום מעמדו של האדריכל. המעבר למקום חדש ועדכני מוכיחה בלונדון שהאדריכל לא נשאר מאחור, הוא עכשווי, בולט ומוביל.

 

Image Courtesy Caro Communications

החודש הוגשה בקשה בעיריית לונדון להקים את המבנה הזה שעלותו מוערכת ב-5 מליון פאונדס והוא יהיה בנוי מבטון וזכוכית שקופה. כבר יש כינוי למבנה הזה the Prow , על שם חלקו החיצוני הדומה מאוד לחלק הקדמי של ספינה. לבנין יהיו 4 קומות והוא יפתח בשנת 2008. המיקום של המבנה, קרוב ל-  Tate Modern ול- Globe Theatre, יכול ויאפשר להפוך את האזור למרכז תרבותי רב חשיבות, עכשווי ופעיל.

 

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

אם אין אני לי, מי לי?!

אף אחד לא מכיר בחשיבות האדריכלים ובעבודתם. הם לרוב לא מכירים בחשיבות עבודתם הם. אחרת קשה להבין כיצד הסביבה שלנו מלאה במבנים חולים, נחותים. אין מי שיחנך להבנה עמוקה ונכונה, כמעט ואין כאן אדריכלים שיוצאים מתוך המעגל של עצמם ושל חבריהם בכדי להמחיש את חשיבות המקצוע הזה שיוצר את הסביבה שבה אנו חיים. הסביבה הזאת, מגורים, משרדים או מסחר, יוצרת מצב רוח, גורמת לשמחה או לעצב, להצלחה או לכשלון, להפסד או לנצחון. אין לנו נציגים בחוץ, עורכים "מסיבות והרצאות" לעצמנו, נותנים פרסים לעצמנו. 

אין ספק שחשוב להכיר בעבודות טובות ולתת פרס למתכננים. האם זה הכל? אנו האדריכלים מבינים מהו תכנון טוב, לפחות הטובים מבינים. אין ספק שיש להודות למי שמשקיע, למי שאיכפת לו. אבל היכן העם? האזרחים? התושבים? איזה פרס הם נותנים לאדריכלים?! האם לא כדאי לתת להם אפשרות לבחור? האם לא רצוי להתחשב בדעתם? האם לא כדאי לשמוע את דעת המשתמש, האדם?

"אם אין אני לי, מי לי?"

 
הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

"Nose" – אף אחד בלב העיר

מקור: EPR אדריכלים

Cardinal Place תוכנן על ידי האדריכלים במשרד EPR Architects שניסו ליצור כאן פרויקט קל, פתוח וטרי, שמכיל בתוכו מסחר ומשרדים. זהו אחד הפרויקטים הגדולים בלונדון שהוא רב-שימושי. הוא מתנשא לגובה של 50 מטרים, 11 קומות. בניית המרכז הזה הסתיימה בשנת 2005 והוא מכיל 47,000 מ"ר של משרדים ו-13,000 מ"ר מסחר. 
 
לאורך רחוב ויקטוריה עוצבו חללים כפולים ממעטפת זכוכית, שמוסיפים לאוריריות ולקלות המקום והחומר. בין החללים הסגורים יש "כאילו" רחובות פתוחים אך תקרה המשכית מזכוכית להם. כך שהפעילות ברחוב המקורה יכולה להמשיך גם במזג אוויר סוער שלעיתים מופיע בלונדון. הקירוי גם עוזר ליצירת מעברים, כאילו פאסז' שקט, ושקט וויזואלי מהרחובות הסואנים הנמצאים מטרים ספורים מהמקום הזה, המרחב הזה.
 

 
 

המקום, הגג, מאחד מספר מבנים. הוא עובד ביחד כמרכז וחלל אורבאני וארכיטקטוני. המצב הזה נוצר על ידי קשרים, גשרים ומבטים משותפים.. המצב הזה נוצר על ידי קשרים, גשרים ומבטים משותפים.  בכדי ליצור סביבה כזאת היה עליהם לתכנן נפחים פראגמנטאריים, נפחים מנותקים מצד אחד וקשורים על ידי לינקים פיזיים וקשרים ויזואליים מצד שני. למבנה יש גיאומטריה ברורה, של אף, "Nose" כפי שעושה נורמן פוסטר לעיתים קרובות במבניו שלהם יש לעיתים מורפולוגיה אורגאנית אסוציאטיבית . מצידי "האף" הוצמדו נפחים שעשו מעט רדוקציה ל"אף" ולקו האובאלי שהוא יוצר. הנפחים הללו יצרו תעסוקה וויזואלית כבדה. הפרטים יוצרים משקל שאינו נחוץ, המורכבות יצרה מכלול כבד וזאת למרות השימוש בחומרים קלים ושקופים. למרות זאת, נראה כי האסטרטאגיה הזאת עובדת פחות או יותר, האדריכלות שמנסה להיות ברורה וחלקה נראית לי יותר מידי מסורבלת ומורכבת. פשטות אדריכלית היתה מוסיפה למקום טהורות וויזואלית, אורינטאציה ברורה ושימוש ברור למשתמש.

צילומים: יוסי מטלון

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

 

גובהו של האדריכל הישראלי

המבנים מתוכננים לגבהים, לשחקים, המגדלים נעשים גבוהים יותר ויותר. מה גובהו של האדריכל? בכדי לרומם ולהגביה את תפקידו, מקומו בחברה ואת רוחו של האדריכל הישראלי יש לעשות מעשים. הגיע הזמן לבצע משהו. אדריכל הוא איש של מעשים ולא רק דיבורים. יש לבצע פעולות שיעוררו את כל מובילי התרבות בארץ, מובילים הישנים שינה עמוקה אינ-סופית.

 

יש להראות את מיטב העבודות של מיטב אדריכלנו, להנציח את שמם ולשנן עבודות ושמות בדומה וכמו שעושים לסופרים, משוררים ולמדענים נבחרים. אולי בבחינות הבגרות בארץ יש לתת חלק לאדריכלות הישראלית, או למה שאנו בונים פה. אולי כדאי שידעו באיזה סגנון, מתי ומי תכנן את בית המשפט העליון, את היכל התרבות בתל אביב, את כיכר רבין או את משכנה של כנסת ישראל. נושא זה חייב להיות חלק משעורי אזרחות או אולי מההרצאות הקשורות להיסטוריה של המדינה.

 

למען זה יש להגביר את המודעות והנוכחות של היוצרים מאחורי הבנין, יש להחדיר לתושבים ברחוב ולתלמידים בבית הספר את משמעות התכנון, המחשבה שמאחוריה ומי תכנן את הסביבה שבה אנו חיים, את המרחבים שבהם אנו גדלים, יוצרים ומתפתחים. כל דרך ואפשרות שתגביר את החשיבות, הידע וההתענינות במקצוע החשוב הזה לגיטימית, חיובית  וברוכה. גם אם שמו יהיה על המדרכה, קצת נמוך, זוהי תהיה פריצת דרך, נוכחות. מי שחושב שזה נמוך שיחשוב לרגע, ממקום נמוך אפשר להתרומם, משום מקום, אפילו להתרומם זה כמעט בלתי אפשרי.  מי יפעל למען האדריכלים? מי פועל ועושה למענם? אתם יודעים?

 

צילם: יוסי מטלון

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

1984

 

 

לונדון הופכת לעיר המצלמות. לא חנויות למכירת מצלמות, עיר שבה כל פינת רחוב, סיבוב, כיכר, בכל קצה של בנין יש מצלמות המכוונות לכל הכיוונים האפשריים. מיום ליום העיר לונדון הופכת לעיר שמצלמת את עצמה יותר ויותר ובכך הפכה למרכז צילומים עולמי, למרחב המצולם יותר מכל מקום אחר בחללים מוגדרים. הפרט הופך לכלל והחסוי הופך לפרוץ. חי ודומם, קבוע וזז, שחור ולבן, מת וחי, גבוה ונמוך מצולים מכל זווית אפשרית, עוקבים אחרי כולם, ידידותיים ואלו שלא כל כך, חשודים ואלו שלא כך כך. בממוצע, בלונדון במשך 24 שעות כל אדם מצולם על ידי 300 מצלמות פיקוח ושיטור מכל הסוגים ומכל הסיבות. מי יודע כמה פעמים כבר צילמו אותי, אחד שמצלם גם מצלמות. אולי הם מחפשים אותי?
 
מצלמות  Closed Circuit Tele Vision camera technology)  CCTV) מועילות בעיקר לפקח על פשעים נקודתיים. נכון, במצלמות אלו גם ראו את ארבעת הדמויות שהניחו את הפצצות שהוטמנו לפני כשנה ברכבות לונדון, אבל עיקר מטרתן הוא חיסול פשעים, גדולים וקטנים כאחד. המלחמה המתמשכת בטרור יכולה להשתמש בכלי מפליל זה לזיהוי ראשוני, מניעה ותפיסת חשודים, או זיהוי אחרי. מאחורי כל מצלמה או קבוצת מצלמות לא תמיד נמצאים אנשים. רק במקרה של פשע כלהוא חוזרים לצילומים בכדי לקבל איזה קצה של חוט שיאפשר למצוא את האשמים. סטאטיסטית, על כל 14 אנשים בלונדון אפשר למצוא מצלמה אחת. 
 

צילומים: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

המצלמות נעשות יותר גמישות, יותר קטנות וזריזות. אותן בטח לא זהיתי בכל מקום. הן זזות ימינה ושמאלה, מהר ולאט, עדיין לא למעלה ולמטה, הן נעות יותר, מתוחכמות וחדות. המצלמות גם נותנות דיווח אמיתי של מצב הכבישים הצפופים, הפקוקים של לונדון, מצב הרכבות ואפילו מזג-האוויר. הטכנולוגיה מתפתחת מהר והופכת את המצלמות לקטנות יותר, מהירות, מעוצבות יפה יותר. גם איכות הצילום שלהן השתפרה מאוד. אין ספק שמעקב אישי אחרי אזרחים מקטין את הפרספקטיבה של הדמוקרטיה, אבל אולי בכדי שתהיה דמוקרטיה צריך להביט לעבר עולמנו בזווית צרה יותר.

Architectural Stamps

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

The Royal Mail הוציא בחודש שעבר בולים חדשים. הבולים הם צילומים של מבנים שנבנו באנגליה מאז תחילת המאה הנוכחית ותוכננו, למעט מבנה אחד, על ידי אדריכלים אנגליים. המבנה היחידי שלא תוכנן על ידי אדריכל בריטי, הוא מבנה שתוכנן על ידי האדריכל האמרקאי, פרנק גרי.

לדעתם, הבולים מציגים כמה מהבנים הטובים ביותר בתקופה העכשווית. אין טעם לשאול למה מבנים אלו ולא אחרים. יש טעם לומר כל הכבוד, מצדיעים עכשיו למשהו מוצלח מעכשיו. אין סיבה להמתין ולבדוק את הישרדות החומר או הסגנון, אין טעם לפשפש, יש סיבה לשבח ולהלל. יש סיבה להודות לאדריכלות האיכותית וליוצריה שהיא חלק מהתרבות האנושית. כל אחד מהמבנים קיבל פרס כלשהוא ואות הערכה ציבורי. יש כאן הערכה בולטת לתרבות עכשווית, לאדריכלות הפורחת בשנים האחרונות באנגליה בכלל ובלונדון בפרט. כאן אין ציפייה למבנה שיהיה משהו בשנים הבאות, בעוד עשרות או מאות שנים, באם ישרוד. יש כבוד רב להיסטוריה, אבל גם הרבה כבוד לאדריכלים אמיצים שרוצים וגם מסוגלים להגשים מטרה אדריכלית שאינה נרמסת על ידי אינטרסנטים קטנים.

זוהי דוגמא חינוכית טובה, דוגמא מאלפת לאדריכלי האדריכלים בציון שיושבים ומחכים לבואו של המשיח. אולי בעזרת איסוף בולים יכירו יותר טוב את מבני הארץ. אולי בעזרת מבנים איכותיים יכירו את המקום, את המרחבים, את האזורים השונים. מתי יעשו דבר כזה בארץ? פה ושם יש לנו פרויקטים טובים. מתי יכירו באיכות אדריכלית עכשווית? מתי יכירו בחשיבות העליונה של המקצוע הזה? מקצוע שמעצב את כל המרחבים שלנו, גם בית יולדות וגם בית קברות מתוכננים על ידי אדריכלים. גם משרדים ומגורים, קניונים, בתי סוהר, בתי מלון ובתי חרושת, את כל זה מתכננים אדריכלים. ומה עושה עמותת האדריכלים בארץ? ישיבות ומסיבות!  במקום לדחוף לחינוך שיסביר לכל אדם, ללא מחיר או תנאים, מהי אדריכלות טובה, במקום להעלות את המקצוע הזה לנושא הראשון בסדר החשיבות, יושבים קברניטי האדריכלים ומכינים לעצמם תערוכה נוספת שתתאר להם את עצמם. בואו ביחד ונוציא את האדריכלות החוצה, בואו נעלה את עצמנו על המפה, אולי נתחיל על המעטפה, על הגלויה! רק שנתחיל – אולי בבול?!

The Gherkin

 

מגדל מונומנטאלי. מבנה עטוף בזכוכיות  בגוונים כהים שונים. מלפפון חמוץ, (The Gherkin), מלפפון חמוץ אירוטי, (the Erotic Gherkin), הסמל הפאלי מקריסטלׁ, (the Crystal Phallus), הרמיזה הגבוהה, (the Towering Innuendo), אלו כמה שמות חיבה או שנאה שנתנו תושבי לונדון למגדל המרתק הזה, מגדל אלגאנטי השישי בגובהו בלונדון, מגדל מאוד גיאומטרי שהוקם בלונדון,  תוכנן על ידי אדריכל נורמן פוסטר ובניתו הסתיימה בשנת 2004. יש לו צורה אובאלית והוא אחד מהמבנים הראשונים בלונדון המתפתחת מבחינה אדריכלית, שהפך לאייקון וויזואלי, לנקודת ציון אדריכלית ברורה ובולטת. הוא התחיל פרק מאוד מעניין באדריכלות העכשווית של לונדון, זהו אחד מהמבנים המוצלחים ביותר של לונדון. באווירה השמרנית של לונדון, באי-יכולת לשנות מוסכמות קפואות, טוב לראות לפעמים שינוי מרענן, צעיר וטרי.
 

 

המגדל הממוקם בלב העיר, מאכלס את המשרדים של  SWISS RE. בקומה הגבוהה ביותר שלו הוקמה מסעדה ולה חזית פאנורמית של 360 מעלות הצופה לכל העיר לונדון. המגדל תוכנן להיות אקולוגי, הוא משתמש במשאבי הסביבה כמה שיותר, ומפזר זיהום כמה שפחות. קומת הקרקע נסוגה פנימה ומאפשרת להסתובב מסביב למגדל, כמו מרפסת, פרומאנדה. במרחק כמה מטרים מהמבנה, שפועי הניקוז פונים לעבר הבנין, ביחד עם גימור ריצפתי מענין, זה יוצר מעגל חיצוני מעניין ולו יש טקסטורה גסה יותר, אחרת. 

המבנה שכאמור תוכנן על ידי Sir Norman Foster , אושר לבניה לאחר התערבותו של ממלא מקום ראש המשלה שאישר להרוס מבנה אחר שנועד לשימור. היה ברור כי בכדי לשמר את המבנה הישן, ההוצאות והמאמצים לא יכלו להצדיק פעולה כזאת, לכן, בגלל  ולאור מסכנות אלו אישרו את הריסתו. חזית המגדל האירוטי הזה, עורו העדין, מעטפתו הדקה מכניסה הרבה אור לגרעין המבנה, לחלקים הפנימיים שלו. האור הטבעי מווסת על ידי סנסורים ששמפעילים אור מלאכותי מתי שהאור הטבעי לא מספק את הצרכים הפנימיים.  כאשר האור הטבעי לא מספק את צרכי המשתמשים, האור המלאכותי מופעל. חסרה לי כאן השקיפות שמאפיינת מספר עבודות של פוסטר. השקיפות היתה הופכת את העדינות הזאת לעדינות אקטיבית, פעילה וזורמת, זורמת כמו מעטפת המבנה הרדיאלית. 

 

המבנה שהוקם גם במקום מבנה אחר שנהרס בשנת 1992 על ידי פיצוץ שנעשה על ידי הארגון  האירי IRA, מתנשא לגובה של 180 מטרים ובנקודה המכסימלית גודל הקוטר שלו הוא 57 מטרים. המגדל מכיל 41 קומות בשטחים שונים המשתנים בעקבות היקף הקומות שמשתנה מקומה לקומה. הוא כמובן מזכיר לי מגדל אחר של האדריכל הצרפתי ז'אן נובל. כל קומה במגדל העדין הזה, מתוכננת כפרח ולה ששה עלים, רעיון שמקבל גם ביטוי במעטפת המגדל. הקומות מסודרות בצורה ספיראלית. המורפולוגיה של המגדל מאוד ברורה ומאוד "טבעית", היא עוקבת אחרי הסדר הטבעי, כמו במבנים אחרים של פוסטר. הסדר הברור הזה יוצר מבנה מאורגן שמרכיביו הטבעיים מאפשרים אדפטאציה של גיאומטריה פשוטה לשימושים אפשריים פונקציונאליים.

 

Photography: Yossi Matalon

 

מזרח תיכון חדש

 

 

 

צילומים: Sunday telegraph, Agence France-Presse

 

 

 

צילומים: Sunday telegraph, Reuters

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

ניגוד טבעי – Guggenheim builds in Abu Dhabi

 

Simon Wiesenthal Museum of Tolerance.

 

מקור: Wikipedia

תכנונים של אדריכל פרנק גרי

בכל עיתוני לונדון כתבו על זה. זה נשמע כמו בדיחה טובה. לא ברור לי כיצד השברים, החתיכות המרוסקות והצעקות הוויזואליות שבאדריכלות הדה-קונסטרוקטיבית שלו ישתלבו בחולות החלקים והטהורים, בשקט הנצחי הזה של מקום חסר הזעזועים הזה.  אני כבר מחכה לחודש נובמבר הקרוב בכדי שאוכל לראות אדריכלות אחרת, אני מחכה לראות כיצד אדריכל פרנק גרי, אדריכל המוביל את הזרם הדה-קונסטרוקטיבי, מציג משהו אחר, משהו שיתאים לסביבה מדברית, ל-Abu Dhabi, לסביבה חמה, לסביבה רטובה, למדינה שבה התנאים האקלימיים וההתנהגות האנושית שונה מאוד ממה שהוא הכיר עד עכשיו.
 
ברור לי כי מה שהוא עשה עד היום, אקספרסיוניסטי, דה-קונסטרוקטיבי, לא יכול להתאים לסביבה או לחברה האנושית המונוטונית שעבורה או עבור מבקריה, הוא מתכנן מוזיאון. ברור לי כי מבנה שבור, פרגמנטארי, מבנה שנוצר בחברה שבה הסדקים רבים מאוד, בחברה שבה הפיצוצים החברתיים, הכלכליים והביטחוניים מתרחשים ללא הרף וללא מעצורים, לא יוכל להשתלב בחברה אנטי-דמוקראטית, מאצ'ואיסטית, שתלטנית וחד-גוונית. לא ברור לי כיצד האמת של האדריכלות הדה-קונסטרוקטיבית, שהיא אדריכלות של כאב וזיכרון, תוכל למלא תפקיד תרבותי כל שהוא בחברה שבה האישה היא משנית והגבר הוא השליט והכול יכול.
 
לא ברור לי כיצד מוצר שכולו משהו אנטי-טבעי, מוצר מלאכותי, יכול להשתלב בנוף סטרילי של אבו-דאבי, בסביבה שכביכול חסרת זעקות, מרירות או מוות, בחברה שהאלמנטים הללו לא נראים בברור בחוצות העיר. יהיה מעניין לראות את האקלים המקומי מקבל חומרים מבריקים, נוצצים, מחזירי אור, יהיה מדהים לראות שלטון שמרני מקבל מורפולוגיה חופשית, דמוקראטית. לא ברור לי כיצד אדריכלות של מוות ואסון תוכל להשתלב במקום שעדיין לא נולד, בסביבה שלא ידעה אסון ומחסור, לא ברור לי מי ישמע את הצעקות מהתנפצות החומרים, מקריעת החומרים, מי ישמע את ההתנפצויות מהתנגשויות של חברות , של גופים.  לא ברור לי כיצד מוזיאון הדומה לזה שבבילבאו, בניו יורק או בכל מקום חופשי אחר יוקם באמירות אבו-דאבי.
 
אבו דאבי, נהנית משגשוג כלכלי בגלל מקבצי הנפט הרבים שבה. תכנון מוזיאון אמנות ברמה גבוהה עשוי להביא למקום גורמים רבים שמחפשים גם שרותי תרבות עכשוויים. קרן גוגנהיים שנוסדה על ידי המיליונר והנדבן סולומון גוגנהיים בשנת  1937, ביקשה מהארכיטקט הכוכב האמריקאי לבנות סניף חדש של רשת מוזיאוני גוגנהיים לאמנות מודרנית ועכשווית, באמירות אבו דאבי שבמפרץ הפרסי. גוגנהיים אבו דאבי יהיה  גדול יותר מכל מוזיאון גוגנהיים אחר בעולם. הבנייה תהיה על האי סעדיאת המתוכנן להיות מרכז התרבות של עיר הבירה ותושלם בתוך חמש שנים. למוזיאון יהיה אוסף אמנות עכשווית משלו וכמו כן יוצגו בו יצירות מתוך האוספים העולמיים של קרן גוגנהיים.

 

Sheraton Abu Dhabi Resort & Towers

 

Abu Dhabi מקור: Wikipedia

לפני שנים רבות רצו להרחיב את מוזיאון וויטני שבמנהטן. זהו מוזיאון לאומנות מודרנית שאדריכל מרסל ברוייר תכנן ועיצב. ביקשו מאדריכל שמוביל את הסגנון הפוסט-מודרני, אדריכל מייקל גרייבס לתכנן תוספת למבנה מאוד מודרני שתוכנן על ידי אדריכל מוביל בסגנון המודרני. כמובן שהתוצאה היתה תוספת פוסט-מודרנית למבנה מודרני. שעטנז שנדחה על ידי התושבים ומנהלי המוזיאון. היה אפשר לצפות לתוצאה. גם כאן אפשר לצפות לתוצאה. מעניין איך פרנק גרי יתאים את הסגנון המאוד ייחודי שלו לקונטקסט אחר, שונה מאוד ממה שהוא הכיר עד עכשיו. אדריכל גרי שהשתמש בדג כמוטיב תכנוני-רעיוני, יצטרך לעשות בו שינוי. מעניין יהיה לראות איך הדג וקשקשיו יקבלו ביטוי אדריכלי במרחבים אחרים.

 

US architect Frank Gehry poses at the Emirates Palace Hotel in Abu Dhabi, United Arab Emirates. Photo: AP

 

 

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.