שדה תעופה

כשחזרנו לארץ, מיד ראינו את "השטיח" של "נוקיה". בתחילה חשבנו שזה דגל ישראל, כחול ולבן. הוא מקבל אותנו בתנועה אופקית, חושב שמזכיר משהו לכל הנכנסים. לא, לא שכחנו שזוהי מדינת טלפונים ניידים, כי כבר במטוס הצלצולים של הטלפונים מודיעים לכלל הנוסעים כי חיים הם במדינת תקשורת מיידית, כי הקשרים חודשו והכול תקין, פועל ומוכן לפעולה, כולל חגור, נשק וקסדה. בפינלנד אין כל הרבה טלפונים מוביליים. אבל כאן, הכל מיידי, אבל מיד! באופן אוטומטי כולם מחוברים לאינפוזיות, לשידורים ולדיבורים צפופים וטריים, SMSים חסרי גבולות וזמנים.
 

מיד אחרי זה מחכה לנו הפתעה בחדר ההפתעות. מי שמכין בערב שבת אוכל בשבת, אמרו חז"ל. מחדר המתנות, אנחנו מקבלים בשמחה כשחיוך רחב על פנינו את אוסף המתנות שקנינו בדיוטי-פרי לעצמנו, לבני משפחתנו ולחברינו , עוד לפני המראתנו. באיזה מקום בעולם ישמרו לך את הקניות שלך? בשום מקום! ארץ זבת חלב ודבש. מקסימום, יביאו את הוודקה למטוס וגם זה בגלל בעיות בטחוניות. באנו למסע הקניות מוכנים, כאילו יוצאים להסתערות חסרת מעצורים, אנחנו ננצח, ישראלים, לא?! היו לנו רשימות מדויקות של דגמים, סוגים, קטלוגים, גדלים, צבעים, מודלים, מספרים, אחוזי הנחה, שנת ייצור, ארץ מוצא, מקום מפעל היצור ומידע סודי אחר הנמצא רק בידי הקונה הישראלי המסתער על הדיוטי-פרי. קנינו לכולם והכנו לעצמנו הפתעה, איזה כייף, כאילו לא צריך לשלם. לאחר דקלום מספר תעודת הזהות אנו מקבלים קופסה קרטון אדומה, שקופה בחלקה, דרך החלק השקוף, חלון המציאות, אפשר לראות בעיקר את פלטות השוקולד הארוכות שנמכרות בקבוצות של ארבע יחידות. לפעמים רואים גם סיגריות, אלכוהול או איזה בקבוק זכוכית מעוצב שמכיל בתוכו פרפיום העשוי מנוזל המופק מצמח אופנתי.
 

עכשיו מחפשים את המזוודות במדור המזוודות הנעות על מסלולים אליפטיים אלכסוניים, בודקים שאף אחד לא גנב לנו את העגלה כי כבר קשה לנו לסחוב מזוודות, בייחוד שהגלגלים שלהן נהרסו לאחר שהן נזרקו על ידי עובדי נמלי התעופה השונים.  לפתע פתאום מגיעה מזוודה, שלנו או לא? מהר מהר, תבדוק, זה נעלם, אנחנו לא זוכרים את הצבע שלה, אה כן, קשרנו חוט אדום על הידית בכדי שיהיה קל לזהות, או למזל טוב, בלי עין-הרע. לא, זו לא המזוודה שלנו. עוד סיבוב ועוד סיבוב והמזוודות מתמהמהות, טוב היה להן בחו"ל. כבר יש לנו סחרחורת מהסיבובים, רק חזרנו וכבר יש לנו כאב ראש הרוצה לפצח את ראשנו, חם, איזה חום פה, המזרח התיכון אמרו לנו. לא רק זה, גם הצלצולים המסוגננים בטלפונים הניידים נמשכים ללא סוף, אין להם קצה, שירים ללא הפסקה, שיגמרו כבר, פתאום כולם יודעים שאנחנו חוזרים, מה קרה להם, לא קנינו עבורם כלום, לא בדיוטי-פרי ולא בלונדון, מהזה יקר שם! אסור לגעת בכלום. אוהו, משהו קרה, בדיוק כשלא מחכים להן, הן מופיעות להן, בנינוחות וברוגע מדהים, כל המזוודות, אחת אחרי השנייה, יאללה תעמיסו אותן.
 

צילומים: יוסי מטלון

הגענו למסלולים, לא למסלולי ריצה חס וחלילה! אחרי השוקולד הזה כבר אי אפשר לרוץ יותר. אבל אנחנו, לא מוותרים, יש לנו את יכולת הסיבולת הישראלית ואנחנו, למרות משקלנו, אדם פלוס מזוודות, מגיעים ראשונים לכל מטרה, כמו בימי במחתרות. ברור לנו כי אנחנו כבר ראשונים, קיבלנו את מדליית הזהב. הגענו ראשונים לכל מקום, לתיקים שמעל למושבים, (לא חיכינו עד שהמטוס יעמוד, מה? פריירים?), הגענו ראשונים לדלת המטוס, לאוטובוס, לביקורת הדרכונים, ללשכת ההפתעות, למדור המזוודות, לטקסי והביתה, ממש אצנים. אבל כאן יש מסלולים מיוחדים, צבעוניים, אחד ירוק והשני אדום. אנחנו תמיד בוחרים בירוק, צבע טבעי, צבע אמיתי שלא משקר ולא מאכזב גם בנושאים שנוגעים במכס, צבע ט"ו בשבט. תמיד עוצרים אותנו ואומרים לנו להכניס את המזוודות למכונת השיקוף. אולי הברחנו משהו, מה צריך להבריח לארץ? הכול יש כאן, גם טוב וגם רע. הפעם הוא וויתר ונתן לנו לעבור ללא בדיקת רנטגן, ללא שיקוף, ללא MRI, ללא CT, ללא אולטרה-סאונד, כנראה שבכל זאת חזרנו בריאים לארץ למרות כל הטוב שיש מעבר לים האמצעי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: